הבחירות הן הזדמנות כלכלית

הקדמת הבחירות לכנסת יכולה לתרום לכלכלה הישראלית וליציבותה, אם תיקבע תקופת היערכות קצרה לקיום הבחירות, לא יוסתר מהציבור המצב הכלכלי שהחמיר באחרונה, ותוקם ממשלה שתהיה מסוגלת לקבל החלטות אמיצות ובלתי-פופולריות, שיידרשו כבר בתקופה הקרובה.

עד כה המשק הישראלי נפגע פחות ממרבית המדינות המפותחות מהמשבר הכלכלי הגלובלי. אך אין לטעות - העבר אינו משקף בהכרח את העתיד, והגיעה העת שקברניטי הכלכלה בישראל יחדלו מטפיחות השכם העצמיות.

שלושה משתנים מגדירים את חוסנה הכלכלי של מדינה: הגירעון השוטף במאזן התשלומים, הגירעון השנתי בתקציב הממשלה יחסית לתוצר המדינה, והחוב המצטבר של הממשלה יחסית לתוצר המדינה.

מדינות אירופה הפנימו בשנתיים האחרונות את חשיבות המשתנים הללו, והחלו לנקוט פעולות נמרצות. הן עשו זאת מחוסר ברירה, משום שלא נמצאו גורמי מימון שהסכימו להמשיך ולהלוות להן כספים ללא קבלת החלטות קשות וביצוען המדוקדק. אין מדובר רק במדינות כמו יוון, פורטוגל, ספרד ואיטליה, אלא גם במדינות כמו בריטניה, שעל אף דירוג האשראי המושלם שלה (AAA), השכילה להבין כי יש להתרחק מהר ככל שניתן מ"מוקד הרעש" והיא מצמצמת כיום את הוצאות הממשלה בהיקף חסר תקדים.

צועדת בכיוון ההפוך

על רקע זאת, מפתיע לגלות שבשנתיים האחרונות ישראל צועדת דווקא בכיוון הפוך לחלוטין. הוצאות הממשלה עלו בחדות, תוך פיזור הבטחות להגדלת ההוצאות כמעט בכל תחום. לא הייתה זו הרחבה בתחום אחד על חשבון הפחתה בתחום אחר, בבחינת שינוי לגיטימי בסדרי העדיפויות בתקציב נתון, כי אם הרחבה לכל.

תחילת ההרחבה התקציבית המואצת הייתה בגישה שגויה, שאין עוד צורך בצעדים לצמצום ולייעול המגזר הציבורי, כאילו הגענו כבר אל המנוחה ואל הנחלה ובשלה העת להרחבת המגזר הציבורי. סופה של ההרחבה במחאה החברתית ובהחלטות הממשלה שבאו בעקבותיה.

ואכן, באיחור מסוים מתחילה נסיגה מדאיגה בחוסננו הכלכלי: בראשונה זה שנים עברנו מעודף לגירעון במאזן התשלומים השוטף. גירעון הממשלה צפוי השנה לחרוג מהיעד הקבוע בחוק פי-שניים, ובשנה הבאה פי-שלושה ואולי אף מעבר לכך - כל זאת בשעה שהצמיחה בישראל עודנה בשיעור של כ-3% בשנה. מטריד מאוד להעלות על הדעת מה היה הגירעון הממשלתי אילו הצמיחה הייתה אפסית או שלילית, כמו ב-2001-2002.

חייבים להודות שבשלב זה כל "גורמי הענישה" המקובלים בכלכלה הגלובלית, בשעה שכלכלת מדינה מסוימת נעה בכיוון הפוך למצופה, עדיין מנמנמים ולא הפנימו את עוצמת השינוי: שוק ההון הישראלי עדיין מוכן להלוות לממשלה כספי חוסכים בריבית נמוכה, שאינה משקפת את סיכוני הסטייה מהנתיב; בנק ישראל, שבתקופות אחרות היה מוציא לממשלה "כרטיס אדום" ומעלה בחדות את הריבית במשק, הפך לבנק מנומס ומתחשב; המשקיעים הזרים, שהעבירו לישראל סכומי עתק, טרם הפנימו את השינוי והם אינם ממהרים להוציא כספים מישראל - פעולה שתתבטא בנסיקה של שער החליפין, תוך יצירת אינפלציה מעיקה; ולבסוף, חברות דירוג האשראי, שמסתפקות בשלב זה בדחייה מנומסת של ההפצרות להעלאת הדירוג של ישראל וטרם איימו בהורדתו.

זוהי אפוא שעת כושר לכל ממשלה חדשה שתוקם לפעול ללא דיחוי לתיקון המדיניות, להגדיר לתקופה הקרובה את יציבות המשק כיעד מרכזי, גם על חשבון קידום יעדים אחרים, חשובים ככל שיהיו. במסגרת זו לא יהיה מנוס מביטול או מדחייה לתקופה אחרת של הגדלת ההוצאות וההסכמי השכר שהוענקו בנדיבות בשנתיים האחרונות כמעט בכל התחומים.

יהיה צורך לצמצם את היקף המועסקים שהלך וגדל במגזר הציבורי, ויש להתנות כל סיוע ממשלתי בחובת מיצוי כושר השתכרות. בנוסף, מס הכנסה צריך יהיה לחזור לתפקידו המקורי - גביית מסים ולחדול מחלוקת כספי ציבור ("מס הכנסה שלילי"). כמו-כן, יש מקום לבטל פטורים והטבות מס סקטוריאליות או גיאוגרפיות, אך להימנע ככל שניתן מעליית שיעורי המס, ועוד. בהקשר זה, ראוי כי המגזר הציבורי ילמד פרק בדרכי התייעלות מהמגזר העסקי בישראל, שמפגין גמישות והתאמה ראויות להערכה, כפועל יוצא מהמשבר הגלובלי.

הכותב הוא מנכ"ל בססח ולשעבר הממונה על התקציבים באוצר