שמואל נחמני: "זה איום ונורא המענק לגליה מאור"

שמואל נחמני אינו מתרגש מאיומי התאבדות. כשגזבר באחת הרשויות המקומיות איים בפניו שיתאבד אם ייאלץ להשיב למדינה את הפרשי השכר המנופח שצבר, הציע לו נחמני שרפרף ואמר, "בוא מותק, אני אעזור לך, תעלה עליו ותקפוץ". האיש, שכבר החל להתפרע, פרץ בצחוק.

גם אנשים שמחוברים לחלונות הגבוהים לא עושים עליו הרבה רושם. גזבר אחר הפעיל 4 עוזרי שרים שהתקשרו לנחמני וביקשו שיקל בעניינו. "הוא שיגע אותי ברמות קשות", משחזר נחמני. "באחת השיחות שלנו אמרתי לו, 'מה יהיה, רק ראש הממשלה (שהיה אז שרון) עוד לא דיבר איתי בעניינך'. 'אין בעיה, אתה רוצה שהוא ידבר איתך? הוא יתקשר', הוא ענה לי. אמרתי לו, 'שרון יכול לדבר איתי, אבל זה לא יעזור לו. העמדה שלי תישאר ללא שינוי גם אם נשיא ארצות הברית יתקשר'".

על רקע הדוגמאות האלה קל להבין את הקולות שנשמעו במסיבת הפרידה שנערכה לאחרונה לנחמני, סגן בכיר לממונה על השכר, שהקים וניהל את יחידת האכיפה במשרד האוצר ב-14 השנים האחרונות. רבים מהנוכחים הזכירו את מאות אלפי העובדים במגזר הציבורי שנושמים כעת לרווחה. האיש, שנלחם בלהט אמיתי בחריגות השכר ברשויות המקומיות ובגופים המתוקצבים, פורש סוף-סוף.

נחמני, 60, דווקא לא חושב שיש להם סיבה לחגיגה. מבחינתו הוא משאיר את היחידה בידיה האמונות של מנהלת יחידת החקירות במשרד אתי גבאי, מה שמבטיח שהמורשת הלוחמנית תישמר. ועדיין, אפשר לומר שתם עידן. לא במקרה נמנעו במהלך השנים מלמנות את נחמני לתפקיד הממונה על השכר. יש משהו בחוסר הנכונות של האיש להתפשר, ובהיעדר המורא שלו מפוליטיקאים ומבעלי שררה, שכבר לא רואים בכל יום.

וכמו שנחמני מעיד על עצמו: "אין ספק ששילמתי מחיר אישי על הדרך המיליטנטית הזו. ההסתדרות, למשל, הייתה עושה הכול כדי לא לראות אותי בתפקיד הממונה על השכר. אני סדין אדום בשבילם. לא פחדתי להתעמת עם חריגות שכר של ראשי ועדים, והתנגדתי לתוספות שכר לבעלי השכר הגבוה. גם השביתות לא מפחידות אותי. אמרתי פעם לחברת החשמל שאני מוכן לחיות עם פרימוסים כמה חודשים, ולא להיענות לדרישות שלהם. להם זה יהיה יותר קשה, כי אצלם הכול על חשמל, גם האוויר שהם נושמים".

- איך מנפחים את הנתונים במגזר הציבורי?

"ישנם כמובן אלה שעובדים יותר מ-24 שעות ביממה. וישנם היצירתיים יותר. למשל, חוזה שבו השכר צמוד למדד הפירות והירקות. למה? ככה. היה אחד שהתעקש איתי שתוספת האיתורית מגיעה לו גם בפנסיה. שאלתי אותו, 'אתה חושב שאיתורית זה בשביל לשחק איתה עם הנכדים? איתורית זה בשביל שיקראו לך; למה שיקראו לך אם לא רוצים אותך?'".

- קצת מעליב.

"יותר מעליב שהאנשים האלה לוקחים מהקופה הציבורית כסף שלא מגיע להם. אחד מאלה שתפסנו עם שכר חריג אמר לי", נחמני מחקה אותו במבטא עיראקי, 'אבל נחמני, קניתי עוד דירה לבן שלי. איך אני אחזיר את המשכנתה?'. מעניין את הסבתא שלי, איך תחזיר אותה. וכל התירוצים האלה, 'לא ידעתי', 'הוועד חתם בשמי'. נכון, כמעט כולם אנשים נורמטיביים, אף אחד לא גנב ולא הצמיד אקדח לרקה של המנכ"ל כדי לקבל את ההטבות האלה, אבל צריך לדעת להחזיר".

- ראית שינוי בגישה במהלך השנים - פחות בושה, יותר תחכום?

"בושה אף פעם לא הייתה פה. בראיון הקבלה שלי לאוצר שאל אותי קוצ'יק איך אני רואה את אגף השכר. ציטטתי לו פסוק מספר קהלת, 'אוהב כסף לא ישבע כסף'. ואז עוד לא ידעתי כמה המשפט הזה נכון. דווקא המסכנים שאנחנו תופסים בקושי מבקשים הקלות. לעומתם, אלה עם השכר של עשרות אלפי השקלים, נלחמים איתך על שקל".

- אין בכלל בושה? הדוח השנתי שהוצאתם על שיאני השכר לא היווה סוג של עמוד קלון?

"במובן הזה כן; היו אנשים שאמרו לי, 'שמוליק, אני מת להיות בדוח שלך, איזה כיף זה להרוויח הרבה'. מצד שני, אלה היו אנשים שידעו שאין להם סיכוי להגיע לדוח. לרוב, אנשים ניסו להימנע מלהופיע בדוח. היו רצים אליי לתקן את השכר כדי שאשמיט אותם מהפרסום. לא תמיד כל הכסף מוחזר אלינו, למעשה אפשר לומר שאף פעם זה לא מאה אחוז, אבל מחזירים".

- איך מתבצעת ההחזרה הזאת?

"עם הצמדה, בלי ריבית. היו מקרים שהגעתי גם ל-120 תשלומים, העיקר שיחזירו. בהתחלה אנשים היו באים לישיבות איתי עם עורכי דין ואומרים, אני מוכן להוריד בשכר, רק לא להחזיר את מה שכבר קיבלתי. והייתי מתעקש, תהיה השבה של הכסף, לא יעזור לכם. אחרת כל יכולת ההרתעה שבניתי תקרוס, כי כולם ידעו שאפשר ליהנות עד שנתפסים".

- לא כולם התנהלו בנימוס.

"ממש לא. פעם הוציאו עליי פולסא דנורא. אחרי שמצאתי חריגות בעיריית רחובות קיללו אותי קללות שאני מתבייש לחזור עליהן; קראו לי שטן ומפלצת, ואיימו עליי פעמיים ברצח. מובן שעל איומי הרצח סיפרתי למשפחה רק אחרי שנים. לא פחדתי מהאיומים האלה, כי אני מפחד רק מאלוהים, אבל התרגזתי מאוד. אפשר לחשוב שאני לוקח את הכסף לכיס שלי או שאני מקבל פרמיה בגלל זה. הרי אילו הייתי מקבל אחוז אחד מכל מה שהשגתי למדינה, הייתי גר היום במגדלי אקירוב ולא בשכונת ארמון הנציב בירושלים".

"אני בעד ההסתדרות"

בראשית ימיה של יחידת האכיפה הייתה זו חברת החשמל שהייתה על הכוונת. "חברת החשמל הייתה בפסגה מבחינת חריגות השכר. הפעלנו עליה הרבה לחץ, שגרם לה להחזיר למדינה למעלה מחצי מיליארד שקל, והיום המצב שם הרבה יותר טוב. מי שעלו למעלה בשכר אלה הנמלים. מה שעשו שם זו בכייה לדורות. אני התרעתי, אבל זה היה כמו קול קורא במדבר".

- מה זאת אומרת?

"הוצאתי מכתב שימוע מאוד גדול, והכנסנו אותם ללחץ, ואז אורי יוגב, שיהיה בריא, עשה שם דברים. אולי הראש שלו הוא ראש כלכלי, אבל אני לא יודע להסביר אותו. בסוף הם השיגו הסכם שבקושי נוגעים להם בשכר, רק ממש בשוליים. מדינת ישראל נכשלה עם הנמלים. למה השכר הממוצע אצלם הוא הגבוה במשק? הם מייצרים אוניות? צוללות? מה הם כבר עושים?".

- מנכ"לית בנק לאומי הפורשת גליה מאור תקבל מלאומי עוד 3.2 מיליון שקל, כדי שתאריך את תקופת הצינון שלה. זה ראוי בעיניך?

"זה איום ונורא בעיניי. אם מאות אלפי לקוחות של בנק שעושה דבר כזה היו מתנתקים ממנו, הבנק לא היה מעז לעשות דברים כאלה. המחאה החברתית התחילה תהליך, שהלוואי שיתפתח, אבל זה צריך להיות רציף".

- מה חשבת על המחאה?

"יש לה מקום. צריך ואפשר להוריד את יוקר המחיה בארץ, אפילו שלא כל-כך רע להיות ישראלי. הישראלים בוכים אבל מסתדרים. אני מסתובב בקניונים, והם מפוצצים. נכון שיש קבוצה שחיה מהיד לפה, ולה צריך לעזור".

הראיון המלא - במגזין G