בית השקעות / צילום: איל יצהר
ענף בתי ההשקעות המקומי עומד ככל הנראה לפני תקופה של התייעלות וקיצוצים, על רקע הסביבה העסקית שבה הוא פועל: ריבוי רגולציה, תחרות קשה ושחיקת רווחיות, ולאחרונה גם ירידה דרמטית במחזורי המסחר.
כבר לפני פחות משנה, על רקע ירידות השערים שנרשמו ב-2011, הכינו בתי ההשקעות תוכניות שכללו התייעלות ופיטורי עובדים. מנכ"ל מיטב, אילן רביב, אמר אז: "אנו שוקדים בימים אלה על ביצוע התאמות של ההוצאות לירידה בהכנסות".
ואולם, בעקבות עליות השערים שנרשמו בתחילת השנה הנוכחית, והצלחה של כמה מהגופים לגייס בקופות הגמל ובקרנות הנאמנות, נשארו התוכניות הללו במגירה.
אלא שעל רקע התייבשות הבורסה, ירידות השערים בחודשים האחרונים והמשך ההרעה בסביבה העסקית של בתי ההשקעות (על רקע רגולציה מוגברת והחרפת התחרות), נראה כי לפחות חלק מבתי ההשקעות מאווררים שוב את אותן תוכניות.
מבדיקת "גלובס" עולה, כי ב-2011 הגדילו כל הגופים הגדולים את מצבת כוח האדם, או לפחות שמרו על הקיימת. בעשרת בתי ההשקעות הגדולים מועסקים כיום כ-3,500 עובדים. מדובר בעלייה של כ-10%, בזמן שהרווחיות של רובם הלכה ונשחקה בשיעורים דו-ספרתיים.
למרות הפער הזה, נראה כי לפחות בינתיים רק חלק קטן מבתי ההשקעות מדווחים על התייעלות משמעותית. כך, למשל, נמסר היום מכלל פיננסים כי "החברה נמצאת בעיצומו של תהליך התייעלות המתחייב מהמצב בשווקים. מתחילת השנה אוחדו כמה תפקידים בכירים, וקוצץ שכרם של נושאי משרה ב-10%-12%".
מבית ההשקעות אי.בי.אי נמסר היום, כי "נושא ההתייעלות נמצא במקום גבוה בסדר העדיפויות של החברה בתקופה זו".
לעומתם, בבתי ההשקעות פסגות, אנליסט, אקסלנס והראל-פיא, נמסר כי לא ננקטו שום צעדי התייעלות לאחרונה, וגם לא מתוכננים כאלה.
מצמצמים הוצאות
למרות ההכחשות, ברור כי גם אם לא מפטרים בינתיים, בתי ההשקעות עסוקים בהתייעלות שוטפת, הכוללת, למשל, את שיפור ההתקשרויות עם ספקים, צמצום הוצאות על פרסום ושכר דירה, מעבר לרכבים חסכוניים יותר, קיצוץ בהטבות לעובדים ואף ביטול כנסים יקרים.
שינויים נעשים גם במצבת כוח האדם, ולא מעט גורמים בשוק ההון מעידים כי עצרו גיוסים של עובדים, כך שהתחלופה הטבעית, שמגיעה בבתי ההשקעות הגדולים אף ל-20% בשנה, מביאה בעצמה את ההתייעלות. גם עלויות השכר מתקצצות מעצמן, שכן הן מבוססות על ביצועים, גיוסים או פרמטרים משתנים, וכשהשווקים יורדים ולא מצליחים לגייס כספים, גם הבונוסים מתקזזים.
מנכ"ל של בית השקעות בינוני בגודלו הסביר היום ל"גלובס", כי התקופה הנוכחית בהחלט דורשת קיצוצים, אך הבעיה היא שפשוט אין איפה לקצץ. "במצב הענף הנוכחי, אין כל כך איפה להתייעל. הרגולציה והדרישות התפעוליות לא מאפשרות לצמצם עובדים במחלקות כאלה, או לסגור פעילויות. להיפך, רוב המחלקות דורשות כוח אדם מיומן ומקצועי והשקעה בתשתיות.
"מנהלי השקעות טובים וותיקים, שגם עולים הרבה כסף, אתה לא יכול לפטר, כי הם אלה שבסוף עוזרים לך לגייס כסף מלקוחות, וכך גם האנליסטים. המקום היחיד שאני רואה בו אפשרות להתייעלות הוא במחלקות השיווק והמכירות, אבל גם שם, בגלל התחרות העזה, ניתן לפטר רק בשוליים".
יחד עם זאת מודה אותו מנכ"ל, כי התייעלות ניתן להשיג גם במנות קטנות, וכי לא צריך תוכניות גרנדיוזיות או גלי פיטורים של עשרות אנשים: "כל המהלכים הקטנים האלה בסוף מצטברים למשהו", הוא אומר.
מנהל בגוף אחר אמר, כי לא ממהרים לקצץ בכוח אדם, בין היתר בגלל לקחי 2008. "בתי השקעות למדו את הלקח מהפיטורים שהם עשו במשבר הקודם. יש ארגונים שעדיין משלמים את המחיר, כי הם איבדו אנשי מפתח", מזכיר אותו מנהל.
בראש הגופים שינקטו פעולות התייעלות בקרוב יעמדו בתי ההשקעות דש-איפקס ומיטב, שנמצאים לקראת מיזוג ביניהם. החיבור בין השניים ייצור גוף בעל מצבת עובדים של יותר מ-850. בשני הגופים טורחים להבהיר, כי הפיטורים שינבעו מהמהלך יהיו של עשרות עובדים בלבד. זאת בניגוד להערכות בשוק שמדובר בלא פחות מ-200 עובדים.
אתמול פרסם דש-איפקס בקשה שהגיש לביהמ"ש לחלוקת דיבידנד מיוחד (כחלק מתנאי המיזוג). מהבקשה עלה כי דש-איפקס, בהסתמך על חוות דעת כלכלית שקיבל, מעריך שהסינרגיה בין הגופים, כלומר החיסכון בהוצאות, בקיזוז עם הירידה הצפויה בהכנסות מתחומי פעילות מסוימים, תביא לתוספת EBITDA (רווח לפני ריבית, מס, פחת והפחתות) של 70-90 מיליון שקל בשנה לחברה הממוזגת.
המשאב העיקרי בבתי ההשקעות הוא כוח אדם, וזהו גם סעיף ההוצאות הגבוה ביותר. לכן, כדי להגיע לרמות חיסכון כאלה, סביר כי יידרשו פיטורים של יותר מכמה עשרות. בחישוב גס, אם עובד ממוצע בבית השקעות מרוויח 10-20 אלף שקל בחודש, או 120-240 אלף שקל בשנה, אז רק בשביל לחסוך 40 מיליון שקל יצטרכו "להיפטר" שם מלא פחות מכ-200-300 עובדים.
כאמור, בכל הפעילויות שבהן עוסקים כיום בתי השקעות הם חווים שחיקה בהכנסות. בראש ובראשונה ניתן לציין את תחום קופות הגמל, שמאז תיקון 3 (שנכנס לתוקפו בינואר 2008) כבר לא נהנה מזרימת כספים חדשים, והגופים הפועלים בו למעשה נלחמים בינם ולבין עצמם על הנכסים הקיימים.
פגיעה מכיוון דמי הניהול
לפני כמה חודשים ניחתה על מנהלי הקופות מכה קשה נוספת, בדמות תקנות שקבעו רף מקסימלי של דמי הניהול, אשר צפויות לקצץ את הרווחיות שלהם באופן משמעותי.
בתחום קרנות הנאמנות כבר כמה שנים שהרווחיות הולכת ויורדת, משתי סיבות. האחת היא התחרות הקשה, שמביאה את המנהלים לחפש דרכי בידול. אחת מהדרכים שלהם ליצור זאת היא להנפיק קרנות בדמי ניהול נמוכים מהמתחרים, וכך למשוך את כספי הלקוחות דווקא אליהם.
יש לא מעט קרנות שאף גובות דמי ניהול הנמוכים מעמלת ההפצה שהם משלמים לבנקים, כך שלמעשה הם מפסידים כסף על כל שקל שהם מגייסים.
הגורם השני לירידה ברווחיות הקרנות הוא טעמי המשקיעים. בענף הקרנות המשקיעים מתאפיינים בטווח השקעה קצר, ונוטים לעבור בין קרנות בתדירות גבוהה. לאחר שנתיים של גיוסים לקרנות בעלות דמי ניהול גבוהים יחסית (מניות ואג"ח) בשנים 2009-2010, בשנת 2011 זנחו המשקיעים את האפיקים המסורתיים הללו, וברחו אל קרנות כספיות ותחליפי כספיות, כגון קרנות מק"מ או אג"ח לפדיון. ככל שהקרן סולידית יותר, כך היא גובה דמי ניהול נמוכים יותר, ומעבר הכספים הזה פגע בהכנסות של מנהלי הקרנות.
גם הבנקים לא אדישים להאטה במשק
ההאטה במשק והדשדוש בשווקים לא פוסחים גם על הבנקים. אמנם הבנקים פחות רגישים למצב שוק ההון מאשר בתי ההשקעות, אך גם שם נערכים להאטה.
בשל העובדה כי בבנקים ישנם לרוב ועדי עובדים חזקים, הם לא יכולים לבצע פיטורים באותה קלות כמו בבתי ההשקעות. יחד עם זאת, כמה בנקים כבר הודיעו על תוכניות קיצוץ ופרישה מרצון, כחלק מהצמצומים בכוח האדם.
הקיצוץ המהותי הצפוי הוא בבנק לאומי. לפני כמה חודשים הודיע לאומי על תוכנית התייעלות, שתקטין עד שנת 2014 את כמות העובדים בבנק ב-8%. הבנק יצמצם 800 משרות, בעיקר על בסיס פרישה של עובדים ואי-הארכת העסקת עובדים זמניים, וכבר ב-2012 צפויה מצבת הבנק לקטון ב-300 משרות.
בבנק דיסקונט בוצע לאחרונה מיזוג של דיסקונט משכנתאות אל תוך הבנק, במהלך שכלל פיטורים שבהתחלה הוערכו ב-100 עובדים, אך בסופו של דבר פוטרו 180 עובדים. עוד בנוגע לדיסקונט, הבנק, שנחשב הכי פחות יעיל במערכת הבנקאית, צפוי להציג בקרוב תוכנית התייעלות שלפי הערכות צפויה לכלול גם פיטורים של עובדים זמניים.
מבין הבנקים הקטנים נזכיר כי לפני כשלושה שבועות הודיע אגוד כי הוא מגדיל את תוכנית הפרישה בתנאים מועדפים בעוד 15 עובדים, לרמה של כ-55 עובדים, וכי הוא בוחן הגדלה נוספת של תוכנית הפרישה.
כמות העובדים במערכת הבנקאית עמדה בתום שנת 2011 על 49,594 עובדים, עלייה זניחה של 0.4% בהשוואה לסוף 2010. משנת 2004 חלה עלייה של 23% בכמות העובדים. האם צפויה כעת ירידה בשנים הקרובות?
אמנם הבון-טון היום הוא התייעלות, אבל בטווח הארוך אל תצפו לירידה אמיתית בכמות העובדים בבנקים. ניקח לדוגמה את בנק הפועלים. ב-2002 הוא פיטר 800 עובדים, במהלך שזכה לתהודה רבה בשוק. לאחר מכן הוא מכר עוד שלושה בנקים, שכללו 1,800 עובדים. אחרי כל זה, כיום כמות העובדים בבנק הפועלים גבוהה ב-1,000 לעומת מספר העובדים ב-2003.
