דני דנקנר התייצב לשימוע בפרשת בנק פוזיטיף

יום גורלי לדני דנקנר: איש העסקים ויו"ר דירקטוריון בנק הפועלים לשעבר התייצב היום (ה') להליך שימוע בפני מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, עו"ד אביה אלף, וצוות הפרקליטים של המחלקה, עורכי הדין מאור אבן-חן, טל פרג'ון ומורן ברטפלד, בסדרת פרשות שבהן שוקלת הפרקליטות להעמיד את דנקנר לדין, ובראשן פרשת הבנק הטורקי פוזיטיף - כך נודע ל"גלובס".

דנקנר יוצג בשימוע באמצעות עורכי הדין נבות תל-צור, יוסי בנקל ורותי ליטבק. על צוות הגנתו נמנה גם עו"ד יורם ראב"ד. לטענת דנקנר, הוא מעולם לא עבר על החוק בהתנהלותו כיו"ר דירקטוריון הפועלים.

אם ייכשלו דנקנר וסנגוריו בשכנוע הפרקליטות בטיעוניהם, יואשם דנקנר, בין היתר, בביצוע עבירות של לקיחת שוחד, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, מירמה והפרת אמונים בתאגיד, פגיעה בניהול תקין של עסקי תאגיד בנקאי והלבנת הון.

בספטמבר 2011 הודיעה הפרקליטות לדנקנר כי היא שוקלת להעמידו לדין בכפוף לשימוע בפרשה, שעניינה רכישת בנק פוזיטיף על-ידי בנק הפועלים בשנים 2005-2008.

לטענת הפרקליטות, דנקנר השתתף באופן פעיל בהליך רכישת הבנק ובדיוני דירקטוריון הבנק, שאישרו את רכישת בנק פוזיטיף במשותף עם קרן RP. לדברי הפרקליטות, במהלך תקופה זו לא גילה דנקנר לדירקטוריון על הקשרים העסקיים המורכבים בין קבוצת RP לבין אלרן השקעות ואלרן נדל"ן, שבה החזיקו הוא ובני משפחתו מניות בשיעור ניכר, שהיוו את עיקר הונו.

דירקטוריון הפועלים החליט באותה תקופה לשלם לקרן RP פיצוי בסך 25 מיליון דולר, ועל-פי הראיות היה דנקנר מעורב באופן פעיל בניהול המשא-ומתן בין הפועלים לקרן בנוגע לעסקת פוזיטיף בכלל, ובנוגע לרכישת זכויותיה של RP בפוזיטיף בפרט, קבע למעשה את גובה הפיצוי ש-RP קיבלה לבסוף, והוביל לאישור הפיצוי בדירקטוריון.

במשך כל הזמן הזה, כך נטען, דנקנר לא גילה לדירקטוריון על הקשרים העסקיים של אלרן השקעות ואלרן נדל"ן עם קבוצת RP, קשרים עסקיים שהיו משמעותיים מאוד באותה תקופה לאלרן, על רקע מצבה הכלכלי המתדרדר של החברה.

"לא חטא בהסתרה"

השימוע של דנקנר נמשך עד לפרסום הידיעה, ואולם על טענותיו בפרשת בנק פוזיטיף ניתן ללמוד מתגובה שהגיש דנקנר לתביעה נגזרת שהוגשה נגדו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בגין אותה פרשה. דנקנר טען אז כי מעולם לא היה לו עניין אישי באישור ההסכם לרכישת הבנק הטורקי על-ידי בנק הפועלים, וכי אין מדובר בעסקה חריגה.

לטענת דנקנר, גם לא צמחה לו טובת הנאה אישית כלשהי כתוצאה מהסכם הרכישה או מפשרת 2008, וחברת אלרן שבבעלות משפחת דנקנר לא הייתה מעורבת, ולא היה לה כל קשר להסכם הרכישה או לפשרת 2008.

"הנחת המוצא כי דנקנר הסתיר מחברי הדירקטוריון של הבנק את העניין האישי שהיה לו מכוח זיקתו לחברת אלרן, כמו גם את העובדה שאלרן הייתה שותפה עסקית של RP, שעימה התקשר בנק הפועלים בהסכם הרכישה ובפשרת 2008", טען דנקנר. "גם אם נניח כי אלה הם פני הדברים, ולא היא, הרי שבהיעדר טענה כי דנקנר היה פעיל בשכנוע, או חלילה הטעה את דירקטוריון הבנק באיזה אופן שהוא - הרי שחזקה על הדירקטוריון, שדנקנר לא נמנה עם חבריו, כי החליט את שהחליט משום שסבר כי החלטותיו מקדמות את האינטרסים של הבנק".

עוד טען דנקנר כי אם ייטען כי חברי הדירקטוריון היו מודעים לדברים, הרי שמכך עולה כי דנקנר לא חטא בהסתרה. "אם נוסיף לכל אלה את העובדה שמאז קבלת ההחלטות האמורות התחלפו כמעט כל חברי הדירקטוריון של הבנק, ודנקנר שוב אינו נושא כל משרה בבנק, ולמרות זאת סבורים הדירקטוריונים האמורים כי יש לקיים הן את הסכם הרכישה והן את פשרת 2008 - היכן אם כן עילת עילה נגד דנקנר?".

החשד: לקיחת הלוואה כשוחד

מפרשת בנק פוזיטיף הסתעפו שתי פרשות נוספות, שבהן נשקל להעמיד את דנקנר לדין בכפוף לתוצאות השימוע. פרשה אחת - עניינה קבלת הלוואה מבנק DHB.

בנובמבר 2008 ביקש דנקנר הלוואה בסך של 5 מיליון אירו מבנק DHB, השייך להליט צ'נגלולו, איש עסקים טורקי, המחזיק גם בבנק פוזיטיף, יחד עם בנק הפועלים. דנקנר קיבל את כספי ההלוואה במארס 2009, מבלי שדיווח לדירקטוריון הפועלים או ליועץ המשפטי של הבנק על ההלוואה שביקש מבנק DHB, לא דיווח על אישור ההלוואה ולא דיווח על העברת הכסף לחשבונו, עד ליום פתיחת חקירת המשטרה בעניינו.

ההלוואה ניתנה לדנקנר בשיאו של משבר האשראי העולמי, שעה שדנקנר או בני משפחתו לא יכלו לקבל הלוואה דומה בכל בנק אחר, לאור מצבם הכלכלי באותה תקופה ולאור מצבה של חברת אלרן באותו מועד.

במהלך התקופה שבין בקשת ההלוואה על-ידי דנקנר ועד קבלת הכסף, פעל דנקנר לכאורה כיו"ר דירקטוריון הבנק, על מנת שהדירקטוריון יאשר חלוקת דיבידנד בבנק פוזיטיף, חלוקה שהיטיבה עם צ'נגלולו, וכן שדירקטוריון הבנק יאשר רכישת 4.82% מניות של בנק פוזיטיף מידיו של צ'נגלולו בסכום של כ-15 מיליון דולר.

בפרקליטות רואים במעשים אלה של דנקנר בקשת ולקיחת שוחד מידיו של צ'נגלולו. לצורך קבלת ההלוואה מבנק DHB הציג דנקנר מסמך החתום על-ידו, ובו הצהרה כוזבת כי ההון העצמי שלו הינו 50 מליון אירו.

הפרשה השלישית שבה מעורב דנקנר היא בשימוש בחשבונה של חגית מלכה בין אפריל 2000 ליולי 2009, מזכירתו באותה תקופה, ובה מואשם דנקנר באי-דיווח לפי חוק איסור הלבנת הון.

מלכה, לפי החשד, איפשרה לדנקנר לעשות שימוש בחשבון שאותו פתחה על שמה. זאת, למרות שמלכה הצהירה כי היא הנהנית היחידה בחשבון. סך הפעילות בחשבון בתקופה זו עמד על 13.8 מיליון שקל.

הסנגורים עשויים להעיד

יצוין כי שנייים מסנגוריו של דנקנר, יוסי בנקל ויורם ראב"ד, ניהלו קרב עיקש עם הפרקליטות מאז ההחלטה להגיש כתב אישום נגדו. זאת, משום שהפרקליטות סירבה להעביר לידיהם את חומר החקירה של דנקנר, בטענה כי השניים עשויים לשמש כעדים מטעם התביעה. בפועל ביקשה הפרקליטות להכתיב שאת דנקנר ייצג בשימוע רק עו"ד תל-צור.

רק בהמלצת שופטי בג"ץ, הסכימה הפרקליטות לרדת מהעץ ולאפשר לעורכי הדין בנקל וראב"ד לקבל את חומרי החקירה, תוך שמירת זכותה של הפרקליטות לכלול את עורכי הדין כעדים מטעם התביעה, אם תיק דנקנר יגיע לבית המשפט.

דנקנר עומד לדין בימים אלה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב במשפט פרשת הולילנד. באחת מפרשיות המשנה של המשפט, מואשם דנקנר כי נתן שוחד למנהל מינהל מקרקעי ישראל לשעבר, יעקב אפרתי, בתמורה לקידום אינטרסים של חברת קרקעות מלח שהייתה בבעלות משפחת דנקנר.