"בתקופתי בבית הדין לעבודה העברתי למשק העבודה שני מסרים עיקריים: האחד - שבמשק קפיטליסטי, שבו כל אחד דואג לעצמו ועושה מה שפועל לטובתו ועלול לפגוע בשני, ההגנה החזקה ביותר על העובדים היא משפט העבודה, שכולל את בתי הדין לעבודה ואת ההסתדרות. זו לא הגנה מוחלטת, אבל זה מה שיש.
"המסר השני היה שאי-אפשר למנוע מקרים של משבר כלכלי קשה, שבמהלכם יהיו קשיים גם למעסיקים וגם לעובדים. אבל חלק גדול מהמעסיקים למדו בתקופתי כנשיא בית הדין שכדי להתגבר על המשבר ולהבטיח שהעסק ישרוד בתקופת משבר, המעבידים צריכים, אפילו חייבים, לשתף פעולה עם העובדים, כאשר הדבר כרוך בוויתורים של שני הצדדים בתקופה הקשה. זה היה סוג של מהפכה בתחום דיני העבודה, שחיזקה את מעמדם של העובדים, אך סייעה גם למעבידים".
כך אומר בשיחה עם "גלובס" השופט בדימוס סטיב אדלר, לשעבר נשיא בית הדין הארצי לעבודה.
לדברי אדלר, "הפיטורים היום מוכיחים יותר מכול שבלי המהפכה בדיני העבודה ובלי ההגנה של בתי הדין לעבודה, העובדים היו היום במצב הרבה יותר גרוע. מי שמגן עליהם היום הם בתי הדין לעבודה ומשפט העבודה המגן והקיבוצי, יחד עם ההסתדרות וארגוני עובדים. את כל אלה צריכים לאזן מול המציאות הכלכלית, שלפעמים מכבידה על מצב העובדים והמעבידים, ואין דרך להתחמק ממנה".
גל הפיטורים
"אנחנו מצויים בעיצומו של גל פיטורים במשק שפוגע במגוון רחב של תחומי עיסוק", אומר אדלר. "המצב הכלכלי הנוכחי ושיעורי האבטלה בישראל מחייבים את המדינה לפעול ליצירת מקומות עבודה במשק ולמתן מענה לצרכיו של ציבור המובטלים.
"נוסף על התוכנית הכלכלית לעידוד צמיחה יש לפתח תוכנית רחבה לסיוע למובטלים, שבמסגרתה, בנוסף לכך שיש להשקיע משאבים בהתמודדות עם צמצומי העובדים במפעלים הגדולים, יש להקצות סכומים עיקריים לפיתוח תוכניות של הסבה מקצועית, תמיכה במעמד הביניים והחזרת מובטלים ממעמד הביניים - למשל אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים, למעגל העבודה.
"בנוסף, יש להשקיע את המשאבים המתאימים להתמודדות עם הבעיות החברתיות הכרוכות באבטלה, לרבות שיפור הדימוי העצמי של המובטלים, שמירה על כבודם האישי, טיפוח הרגשת השייכות שלהם לחברה, וההכרה כי הם מסוגלים לתרום לה. המדינה לא צריכה לחשוש מניהול תוכנית הסיוע בידי גורמים פרטיים המתמחים בתחום".
לדבריו, "המצב המשברי חושף את העובדים לסיכון נוסף - מעסיק שרוצה לנצל את המצב יכול לפטר עובדים עם תירוץ של קיצוצים ומצב כלכלי, למרות שזו לא הסיבה האמיתית.
"בזמני ראיתי שני סוגים של מעסיקים: אלה שניצלו את המצב - ואחרים שראו את העובדים כנכס חשוב בעסק, ובמקום לנצל את המצב עשו הכול כדי לשמור על כוח העבודה העיקרי שלהם, ליבת העובדים. בתקופה של אבטלה גואה קיים חשש כי מעסיקים מסוימים יפטרו עובדים ב'יד קלה', או ינקטו פעולות שבעבר לא היו נוקטים בהן.
"יש מעסיקים שמפטרים היום בתום-לב כדי להציל את מפעליהם המצויים במצוקה. אחרים מנסים 'לנצל' את אווירת האבטלה וחולשת העובדים. על ההסתדרות מוטלת אחריות להגן על העובדים המאורגנים, הן על-ידי שיתוף-פעולה עם המעסיקים במטרה למנוע סגירת מפעלים ומקומות עבודה, והן על-ידי ניהול מאבקים מול מעסיקים המנסים לנצל את המצב.
"במקרה של משבר כלכלי, יש ליצור שיתוף-פעולה בין המדינה, ההסתדרות ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, לחדש את דיוני 'השולחן העגול' ולפתח תוכנית משותפת לכלל הגורמים החשובים במשק כדי לייצב ביחד את כלכלת ישראל".
זכויות העובדים
"מצבם של העובדים בישראל טוב ביחס למה שקורה בעולם", טוען אדלר. "בהשוואה לאירופה אנחנו בסדר, אבל בהשוואה לארה"ב אנחנו במצב מצוין. החוק שלנו נותן לפרט העובד הרבה זכויות, כמו פיצויי פיטורים, חופשות, דמי מחלה, חופשות לידה, הגנה מהטרדה מינית וכדומה. אלה דברים שחסרים בארה"ב.
"בהשוואה למעסיק האמריקני, שהוא די קשוח, המעסיק הישראלי הרבה פחות קשוח, יותר אנושי ומשתדל מאוד ללמוד את הנורמות של מקום העבודה, מה מותר ומה אסור ביחסי עובד-מעביד. זה החלק הטוב.
"מצד שני, יש את הבעיות של חברות כוח-אדם, ויש קבוצות גדולות בארץ שהן מחוץ למסגרת של ההגנה שהחוק אמור לתת להן - אני קורא להן 'עובדים בסיכון'. מדובר בהרבה קבוצות שהחוק באופן רשמי נותן להן הגנה, אבל המשק, התנאים והמציאות הקשה מובילים לכך שהם לא מקבלים את מה שמגיע להם".
לדבריו, "בין העובדים הללו יש ישראלים שהם לא בעלי מקצוע, עובדים חלשים, מהפריפריה, שם אין הרבה עבודה, ולכן אין להם הרבה כוח מיקוח מול המעסיק; עובדים מבוגרים, עובדים צעירים בענפים בעייתיים ועובדי כוח-אדם, נותני שירותים, אבטחה וניקיון. ויש גם את הבעיה החדשה, של העובדים מאריתריאה והמסתננים, עובדים לא חוקיים, שגם לוקחים את העבודה של העובדים המקומיים ועובדים פלסטינים.
"ואז אנחנו מגיעים לחלק אחר של הבעיות במשפט העבודה, וזו בעיה במשפט עבודה קיבוצי, והיא ששני שלישים מהעובדים בארץ לא מיוצגים. רוב המעסיקים לא מכירים בכך שעובדים רוצים להתארגן, מקום העבודה בהרבה מקרים מתייחס לא בהגינות לעובדים".
פרשת ניסו שחם
לדברי אדלר, "אחד מפסקי הדין 'השערורייתיים' לכאורה של בית הדין הארצי בתקופתי עסק במקרה של בכירה בתחום ההיי-טק שרדפה אחרי הבוס שלה, יזמה את הקשר אתו, והם היו בקשר במשך כחצי שנה, כאשר היא לא התלוננה אלא שיתפה אתו פעולה ורצתה את הקשר, שהיה מבוסס על יחסי מין ולא היה קשר רומנטי. לאחר 6 חודשים הוא החליט לסיים את הקשר איתה והתחיל עם עובדת אחרת במשרד; ואז הראשונה התחילה להטריד את האישה החדשה.
"רק לאחר שהזוג החדש התלונן לממונה בחברת ההיי-טק, הגישה המאהבת הראשונה תלונה למשטרה וכן תביעה לבית הדין לעבודה על הטרדה מינית וניצול יחסי מרות. במשטרה דחו את התלונה וגם בבית הדין האזורי, מכיוון שהיא יזמה את הקשר. אבל בבית הדין הארצי אנחנו טענו שנכון שהיא יזמה,
"אבל עדיין היו יחסי מרות, ולכן יש הטרדה מינית. קבעתי שאפשר לקיים יחסים רומנטיים בעבודה, אבל לא כשיש מרות. חלק ביקרו אותי שזו שערורייה, אבל אני עדיין חושב שזו הפסיקה הנכונה.
"עכשיו, בסיפור של ניסו שחם והחשדות להטרדות מיניות, לדעתי זה צריך להיות אותו דבר. יש שם ניצול מרות, ואני מקווה שילכו לפי הקו המנחה של הפסיקה שלנו.
"אני שמח שהסיפור הזה יצא החוצה. עכשיו כל ה'שחמים' האלה יידעו לא להתחיל עם אלה שעובדים תחתם. ידוע שבמשטרה זה נפוץ מאוד. במשך השנים שמעתי המון סיפורים כאלה שקורים במשטרה, אז אולי אם יבהירו את הכללים במקרה של ניסו שחם, הציבור ילמד איפה הקו האדום".
עופר עיני
"הכרתי הרבה ממנהיגי העבודה בארץ במשך השנים", אומר אדלר, "ולדעתי עופר עיני הוא המנהיג האפקטיבי ביותר של העובדים היום בארץ, הן מבחינת הישגים של חתימה על הסכמים קיבוציים, הן מבחינת הפעילויות לטובת העובדים החלשים, על אף שחלק מהעובדים החלשים אינם חברי הסתדרות, הוא עדיין נאבק לטובתם, והן מבחינת חיזוק ההסתדרות. ההסתדרות הייתה במצב חלש כשהוא נכנס לתפקיד, והוא הצליח לחזק אותה מאוד.
"בין היתר הוא יזם, יחד עם שרגא ברוש, את שיתוף-הפעולה בין המעסיקים וההסתדרות, כדי ליישב סכסוכים מהר יותר וביעילות. עיני הוציא מהפרקטיקה את השיטה הישנה, המיושנת והלא פופולרית של התנגשויות ושביתות וצעקות, שלא מובילות לשום מקום, והכניס הידברות חכמה ועניינית שיש לה תוצאות. גם בתקופתו היו ויש שביתות, אבל הוא משתמש בכלי של שביתה רק במקרים של אין ברירה".
לדברי אדלר, "באופן אישי התרשמתי שעיני הוא איש מאוד פיקח, חזק וישר. היום המעסיקים יודעים שמצד אחד אפשר לנהל אתו משא-ומתן ולהגיע להסכם, ולסמוך עליו שהוא יקיים אותו; ומצד שני הם גם יודעים שלא כדאי להתעסק אתו, לא להפר הסכמים ולא להגיע לעימות אתו.
"גם המעסיקים הציבוריים, משרד האוצר והפוליטיקאים יודעים שלא כדאי להם להגיע לעימות פרונטלי עם עופר עיני וההסתדרות, כי הוא איש שאולי לא אוהב להפעיל את כלי השביתה ואת הכוח של ההסתדרות, אבל מצד שני הוא יודע מצוין איך לעשות את זה. עיני טיפוס שלא מדבר, צועק ועושה פופוליזם, אבל יודע להפעיל את הכוח שיש לו".
רזומה
* אישי: השופט (בדימוס) סטיב אדלר (71), נולד בארה"ב, בפילדלפיה, גדל בברוקלין ומתגורר כיום ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. נשוי לרות, עובדת סוציאלית לשעבר, אב ל-5 בנים וסב ל-15 נכדים ונכדות.
* מקצועי: לשעבר נשיא בית הדין הארצי לעבודה, תפקיד שממנו פרש בנובמבר 2010, לאחר 13 שנות נשיאות. את השכלתו המשפטית רכש בארה"ב. עלה לארץ בגיל 27, לאחר ששימש כאחראי ליחסי העבודה מטעם הממשל הפדרלי. בארץ עבד כעורך דין פרטי שנים מספר טרם מינויו לשופט בדצמבר 1975.
* דעותיו: נחשב לנשיא בית הדין שהוביל מהפכה בתחום זכויות העובדים. בין היתר התנגד להוצאת צווי מניעה נגד שביתות ודחף לגישורים ולפשרות בסכסוכי עבודה.
* מאז הפרישה: מלמד קורסים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת קורנל בארה"ב, עוסק בבוררויות ובגישורים, מכהן כיו"ר של ועדות שונות בתחומי הספורט וחבר הוועדה המייעצת למועצה הלאומית לכלכלה, גוף הייעוץ הכלכלי החיצוני של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
הראיון המלא עם סטיב אדלר - במהדורה המודפסת.