"אירופה תתקשה לחזור לצמוח עקב חוסר רצון לעבוד קשה"

רוז'ה קוקרמן, לשעבר מנכ"ל בנק אדמונד דה רוטשילד, אופטימי לגבי הישרדות האירו, פסימי לגבי הצמיחה באירופה, וביקורתי ביחס לצרפתים ■ ראיון "גלובס"

"כבר היו מקרים שהיינו 'לקראת התמוטטות'. אז מה קרה? תמיד מצאנו פתרון. האירו ישרוד כי הוא יתרון לכל החברים בו". רוז'ה קוקרמן, לשעבר מנכ"ל בנק אדמונד דה רוטשילד ומהבנקאים הוותיקים והמוערכים באירופה, שם את משבר החובות באירופה בפרופורציות ומדגיש את חשיבות השמירה על האיחוד האירופי.

"הגוש חייב להישמר. זה הלקח המרכזי מקריסת ליהמן בראדרס. אם אתה נותן לחלק אחד לקרוס, התוצאה היא הידרדרות של כל השאר. עדיף לשלם מה שצריכים לשלם, בעיקר כאשר מדובר במדינות קטנות", הוא אומר.

"אירופה היא המשק הגדול ביותר בעולם, יש בה חצי טריליון צרכנים שהם גם עשירים", מסביר קוקרמן, "לכל אירופה יש אינטרס לשמור על השוק הענק הזה, קל וחומר לאור העובדה שהעולם מתמלא ענקיות כמו סין והודו. אז נכון שהפערים הגדולים בין הצפון לדרום הם בעיה, אבל אם תסתכל על המקרים הספציפיים, יוון היא רק 2% מהתמ''ג האירופי. אז גם אם הטיפול ביוון הוא יקר, עלות הטיפול בו נמוכה בהרבה לעומת הסיוע שהצטרכה גרמניה המערבית לתת לגרמניה המזרחית. לכן אנחנו נתגבר על כל בעיה. תמיד.

קוקרמן, שכיהן גם כנשיא הקהילה היהודית בצרפת וכעת מכהן כסגן נשיא הקונגרס היהודי העולמי, הגיע לביקור בישראל כאחד מראשי כנס Go4Europe, שארגנו בית ההשקעות קוקרמן וקרן הפרייבט אקוויטי קטליסט. בכנס, שמטרתו לגייס השקעות ולעודד שיתופי פעולה בין אירופה לישראל בתחומי ההיי-טק, ביו-טק וגרין-טק, משתתפים כ-1,000 איש, מתוכם כ-300 אנשי עסקים מאירופה.

"הפתרון היחיד - אינפלציה"

"מאריו דראגי, נגד הבנק המרכזי האירופי, הציל את האירו", טוען קוקרמן. "המדיניות שלו, למרות ההתנגדות הגרמנית, אימצה את העיקרון האמריקני של הזרמת הון למערכת באמצעות רכישת אג''ח ממשלתיות. זה פתר את הבעיה והציל את אירופה. המדיניות הזאת היא בת קיימא. אני אזעזע אותך, אבל לדעתי, כאשר יש לך חוב עצום, הפתרון היחיד שנותר הוא אינפלציה, בטווח הארוך".

- אבל אינפלציה אינה דבר טוב.

"סכנת האינפלציה אינה קיימת כעת כי אירופה אינה צומחת והמחירים אינם עולים, אבל ברור שכאשר מזרימים כמויות אדירות של כסף למערכת, כללי המשחק משתנים. דראגי אומר שלא תהיה התפרצות אינפלציונית, אבל זה לא יעבוד. ברור לי שבטווח הארוך, מי שמלווה יסבול, ומי שלווה ייהנה".

- אבל דראגי, וגם נגיד הבנק המרכזי האמריקני בן ברננקי, עשו ניסיון חסר תקדים ואין לנו מושג מה יהיו ההשלכות שלו.

"אנחנו כן יודעים: פיחות חד של הדולר והאירו. תראה מה קרה למחיר הזהב בשנים האחרונות - מחירו עלה פי חמישה! תסתכל על מה שקרה למחירי הנדל''ן, איך הם זינקו. זה אותו דולר מלפני 20 שנה".

- ובכל זאת, חייבים להרחיב את האינטגרציה כדי שכל הפאזל הזה יחזיק מעמד. אתה מסכים שאירופה צריכה לדהור לעבר איחוד פיסקלי ואיחוד בנקאי?

"האיחוד הבנקאי כבר בדרך ויגיע ליישום מלא ב-2015. לגבי איחוד פיסקלי, בפועל, המדיניות הפיסקלית מבוססת כמעט כולה על כללים אירופיים ולא לאומיים. לגבי אינטגרציה, חשוב לציין שהפערים בין מדינות האירו לבין המדינות שלא אימצו אותו יתרחב. אירופה תהיה בסופו של דבר רק אלה שאימצו את המטבע המשותף".

מבחינת קוקרמן, הצלת האירו היא הפתרון גם לבעיה נוספת שמתגברת באחרונה - בריחת הון ממדינות הפריפריה, בגלל חשש מקריסת הבנקים, למדינות הצפון. "איך פותרים את זה? מצילים את אירופה!" הוא אומר, "ברגע שאנשים יבינו ויפנימו שאירופה לא מתמוטטת, זה ייגמר. זו הסיבה שהיה כל כך חשוב להציל את האירו ולמנוע עוד ליהמן בראדרס. חשוב לעשות זאת, בכל מקרה. ההדבקה היא קטלנית".

"הישענות רבה על המדינה"

באשר לצמיחה הנמוכה וחוסר התחרותיות באירופה, קוקרמן מזהיר: "אנחנו נסבול מאותה בעיה של יפן, כי לאירופה אותה בעיה דמוגרפית: שיעור ריבוי האוכלוסין נמוך מאוד. אני לא רואה את רוח החדשנות שרואים באמריקה". לא רק זאת, לקוקרמן יש ביקורת קשה על ממשלת צרפת: "משקל הממשלה במשק הוא כ-56% - זה משקל עצום. הבעיה השנייה היא שהעם הצרפתי סבור שעל הממשלה להגן עליו מפני הכול: אבטלה, מחלות, זקנה, החינוך חייב להיות בחינם. מצד אחר, אסור לעבוד יותר מדי, לא יותר מ-35 שעות - שזה דבר מטומטם.

"אפילו הנשיא הקודם, ניקולא סרקוזי, שהיה אמור לשנות את היסודות, לא העלה את מספר שעות העבודה של הצרפתים. העלו את גיל הפרישה מ-60 ל-62, אבל עדיין מדובר בגיל פרישה נמוך לעומת רוב המדינות בעולם. היו חייבים להעלות אותו ל-65. יחס התלות שם לא יחזיק מעמד בגלל הזינוק בתוחלת החיים. אי אפשר להחזיק מודל שבו אתה עובד 20 שנה ולא עובד 60! זה גמר את יפן וזה יהיה קשה לאירופה. ההתנהלות הזאת, של הישענות רבה מדי על המדינה, אינה חיובית. חוסר הרצון לעבוד קשה כמו באסיה או לחדש כמו באמריקה גורם לי לחשוש שיהיה לנו קשה מאוד לחזור לצמוח באירופה. לכן אני אופטימי ביחס לאירו אבל פסימי לגבי הצמיחה הכלכלית באירופה".

- צנע הדוק מדי, כפי שמציעים הגרמנים גם לא ממש יסייע לצמיחה.

"אירופה סובלת ממחלה: גירעון וחוב גבוהים. מטפלים בזה באמצעות העלאת מסים והפחתת ההוצאה. חייבים לשלב ביניהם. זה כבר מיושם כעת בכל מדינות הפריפריה, לרבות יוון וספרד, והמאמצים שהמדינות הללו עושות די מרשימים. כמובן, יש מקום להתקדם עוד. לעומת זאת, בצרפת, מעט מאוד נעשה בתחום הזה. לא רק בממשלה החדשה של פרנסואה הולנד, גם בתקופת סרקוזי לא היו הפחתות משמעותיות בהוצאה הממשלתית. הכול התרכז במסים. זו החולשה המהותית של צרפת. לכן הרצינות שגרמניה דורשת בטיפול הפיסקלי. אבל זה ייקח זמן. ומצד שני, הקונסולידציה הפיסקלית אכן תגבה מחיר בהיקף הצמיחה. הצמיחה תתמתן".

"לא נעים היום להיות עשיר בצרפת"

"בצרפת, התופעה של 'שנאת העשירים' בולטת מאוד, ויש לזה השלכות על ישראל. יש במדינה קבוצות של שמאל קיצוני המשיגות 2% מהקולות, לא יותר, אבל שולטות על שלושה סקטורים בעלי השפעה אדירה על החברה: המורים, המערכת המשפטית והתקשורת. זה מוביל להתנהלות ציבורית שלפיה להיות עשיר זה חטא, ואם אתה עשיר, אתה חייב להיות מוענש על כך. לא נעים היום להיות עשיר בצרפת".

- ומה הקשר לישראל?

"הקבוצות הללו מזדהות באופן מלא עם הפלסטינים. הן רואות אותם כחלשים בסיפור ואת ישראל כמדינה פשיסטית של ימין קיצוני. יש זהות כמעט אוטומטית בין יהודים לישראלים, ולכן המתקפות על הקהילה היהודית".