מבצע עמוד ענן הוכיח פעם נוספת שלממשלת ישראל אין מדיניות. באף נושא, בשום עניין. אין יעד, אין מטרה, אין תכנון ארוך טווח. יש התאמה למציאות, יש כיבוי שריפות. בצהריים עושים התאמות למה שיקרה בערב, ובלילה עושים התאמות למה שיקרה בבוקר. כשנתניהו מתכנן לטווח הרחוק הוא בדרך כלל מתכוון למהדורת החדשות של שמונה בערב. זה הכי רחוק שהוא רואה.
כמו בתחומים אחרים, גם הפעם, בניגוד להבטחות השלישייה, ישראל לא הכניעה את החמאס ולא הרתיעה אותו. כל מה שנותר עכשיו לנתניהו, ברק וליברמן זה לשבור את הראש איך למכור לציבור את סיום המבצע כהישג, ולהתפלל שהפסקת האש לא תופר עד 22 בינואר. אחרי זה אלוהים גדול.
במציאות הזו, כשהם מתקשים למצוא תמיכה רחבה למהלך, האפשרות היחידה שנותרה לנתניהו, ברק וליברמן היא להתנחם איש בזרועות רעהו. מי שצפה אמש בהצהרות שהעניקו השלושה, ודאי הציץ לראות אם המשיח הגיע. למי ששפשף את אוזניו כשברק שיבח את ליברמן, ציפתה הפתעה נוספת: דקה לאחר מכן עלה שר החוץ אביגדור המפציץ ליברמן, שאיים דווקא בתקופת כהונתו של נשיא מצרי מתון כמובארק להפציץ את סכר אסואן, והחל לשבח את נשיא מצרים הנוכחי, איש האחים המוסלמים הקיצוני, מוחמד מורסי. מי היה מאמין. במצב הזה אף אחד לא היה מופתע אם עוד רגע וזהבה גלאון הייתה עולה לשבח את ליברמן ומיכאל בן ארי היה מהלל את גלאון. כולם שיבחו את כולם. נתניהו את ברק, ברק את הרמטכ"ל, את ראש השב"כ ואת ראש המוסד. חוץ מהעם כולם יצאו מרוצים.
נתניהו נוהג להתגאות בדרך כלל במספר הלייקים שהוא מקבל בעמוד הפייסבוק שלו באמצעות הודעות לתקשורת. על עשרות אלפי תגובות הגולשים בעקבות סיום המבצע אפשר להניח שלא יפרסם הודעה. האכזבה בציבור שעולה מהשיח בעמוד של רה"מ ומעוטרת במילים "אפס" ו"לוזר" נובעת בעיקר מדבר אחד. הרי לא ברור אם הרחבת המבצע הייתה נכונה ומועילה יותר מהפסקתו בנקודה הזו. סביר גם שלא הייתה לנתניהו ברירה אלא לתת צ'אנס להפסקת האש, אבל לולא היו השלושה שואגים כאריות ובסוף מתקפלים כחתולים, לא הייתה הביקורת הציבורית כל כך גדולה.
רף הציפיות מנתניהו וליברמן שהכניסו את מיטוט שלטון החמאס להסכם הקואליציוני בין הליכוד לישראל ביתנו, נסק לשמיים כמו פאג'ר 5. השניים שהכריזו שחייבים לשקם את ההרתעה, שלא מנהלים משא ומתן עם חמאס, התקפלו ביללה. אפילו ליברמן, הפוליטיקאי הכי אמין שהתגאה שאצלו מילה זו מילה, אותו אחד שקרא לממשלת ישראל "לעבור מדיבורים למתקפה או להתפטר" כשנפל גראד על קניון באשקלון ב-2008, התברר כמי שגם מילה שלו היא בעירבון מוגבל. וככה בדיוק מתחיל כרסום בהרתעה. עכשיו גם החמאס מבין שמי שאין לו אומץ להטיל מע"מ על פירות וירקות, ודאי לא יהיה לו אומץ להיכנס לעזה.
אף אחד לא יופתע אם יו"ר הבית היהודי הטרי, נפתלי בנט, שמאגף את נתניהו מימין, יאמץ את סיסמת הליכוד מ-2006, "נתניהו חזק מול החמאס" בשינוי קל: "נתניהו חלש מול החמאס". אותו סלוגן שהוריד את נתניהו והליכוד ל-12 מנדטים, עשוי להעלות את בנט והבית היהודי לתריסר מנדטים לפחות.
הברית המשולשת
עדיין קיים סימן שאלה גדול לגבי מה שסוכם בין ישראל לחמאס. מה שבטוח הוא שבין חברי השלישייה יש הבנות ברורות. כרגע נראה שהתוצאה המשמעותית ביותר של עמוד ענן היא הברית המשולשת וההחייאה הפוליטית של ברק, שהמבצע בעזה וריח אבק השריפה החזיר את הצבע ללחייו. ממצב של בר מינן הוא הפך להיות רלוונטי מתמיד.
מה שנשאר עכשיו לשלישייה הזו היא לצרף את ברק כמספר 3. אף אחד לא ייפול מהכיסא אם יתברר שזה מה שנרקם מאחורי הקלעים. ויש בכך היגיון. למרות ההערכה הרבה בין השר בוגי יעלון לליברמן והיחסים הטובים ביניהם, בראייה לטווח רחוק - שליברמן ניחן בה אחרת לא היה הולך לאיחוד הזה עם הליכוד - הרי שבארבע שנים הקרובות יעדיף ליברמן את ברק כשר ביטחון מאשר את יעלון. אם האחרון יהיה שר הביטחון, עלול ליברמן למצוא את עצמו מתחרה על ירושת נתניהו ועל כס רה"מ מול יעלון. שר החוץ מול שר הביטחון. סיטואציה כזו, ברור שעדיף לליברמן את ברק שאינו מהווה שום איום פוליטי כשר ביטחון.
מי שחשב שהאיחוד עם ליברמן וישראל ביתנו יהפוך את נתניהו והליכוד לקיצוניים יותר, התבדה. ומי שחשב שלאחר "עמוד ענן" ליברמן הוא המפסיד הגדול של החיבור הפוליטי הזה, טעה פעמיים. בטווח המיידי אולי היה ליברמן יכול להוות בית חם לכל המאוכזבים שלא זכו לראות את נתניהו משלח טנקים לבוץ העזתי. מי שיגזור את הקופון הזה בבחירות הקרובות הוא כנראה נפתלי בנט, וגם זה לא בטוח. הזיכרון הציבורי כל כך קצר, שבחודשיים שנותרו לבחירות ישתנה סדר היום פעמיים או שלוש ויחד איתו יתנדפו המנדטים שחצו קווים במלחמה וישנו כיוון עם הרוח.
ליברמן לא חושב על הטווח המיידי אלא לטווח רחוק (בניגוד למה שנכתב בתחילת העמוד הזה, כשזה נוגע למדיניות לפוליטיקאים אין תכנון וראייה ארוכה, אבל כשמדובר בעתידם הפוליטי הרי שהם מרחיקי ראות). יו"ר ישראל ביתנו הלך למהלך החיבור הזה עם הליכוד כשהוא מביט ארבע שנים קדימה, אז הוא יהיה מועמד לגיטימי לראשות הממשלה. ממצב שבו נחשב למועמד סהרורי והזוי, הוא יהיה בעמדת זינוק מצוינת לכבוש את ראשות הליכוד. ליברמן הבין כבר מזמן שממפלגה סקטוריאלית הוא לא יוכל לכבוש לעולם את ראשות הממשלה. הוא גם מבין שמפלגתו נוגעת בתקרת הזכוכית של מפלגה סקטוריאלית. הוא ידע לנצל היטב את כל הפרנויות של נתניהו (אולמרט, אולמרט ואולמרט) כדי לעשות את האקזיט המשתלם ביותר מבחינתו.
כרמל שאמה בחוץ?
ביום ראשון, אחרי שהמצב נע בין דחייה, להפסקת אש, לכניסה קרקעית, ילכו 130 אלף חברי תנועת הליכוד לבחור את רשימתם לכנסת הבאה. חברי הכנסת והמועמדים מצאו את עצמם נאלצים להדביק פער של שבוע שבו לא יכלו לעסוק בפריימריז ונאלצו לבטל כנסים, בתוך יממה וחצי. אבל הפוקוס כמו תמיד נמצא ברשימת המומלצים והחיסולים של קבוצות הכוח השונות במפלגה.
השמות שמוזכרים כמועמדים לכבוש את הצמרת הם גדעון סער, ישראל כץ, בוגי יעלון, סילבן שלום, גלעד ארדן ורובי ריבלין. האדם ששמו חוזר הכי הרבה ברשימות החיסול הוא יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ כרמל שאמה, שהצליח לריב כל העולם ואחותו ועם מרבית הח"כים, ונמצא במרבית רשימות החיסול אם לא בכולן.
אבל גם לעמוד ענן יכולה להיות השפעה על רשימת המפלגה לכנסת. ראשית, כיוזמה עצמאית של האגף הימני בליכוד בימין הועברו אימיילים ואסמסים על הצורך לחזק את מועמדות יעלון כדי למצבו כשר הביטחון בממשלה הבאה. האפקט השני של המבצע בעזה פוגע ישירות במירי רגב, דוברת צה"ל בתקופת ההתנתקות, שהפכה ליעד מועדף לסיכול ממוקד בשבוע האחרון לא רק בחוגי הימין אלא גם בשאר קבוצות הכוח בליכוד.
לבני של אחרי המלחמה שווה 15 מנדטים
בשבוע הבא יודיעו אולמרט ולבני, על פי סדר זה, איך הם רצים ועם מי. באופן מפתיע, כלום לא סגור. החלטה תתקבל רק בשבוע הבא. אף שההערכות שהסיכויים שאולמרט ירוץ קלושים, הרי שיקבל את החלטה רק בשבוע הבא, וכך גם אצל לבני. יש עדיין מי שמפנטז (רמון?) על ריצה משותפת של אולמרט, לבני ומופז בתקווה שגם יאיר לפיד יבין שלא מדובר בקמפיין של קסטרו ויצטרף גם הוא לרשימה שאמורה להוות אלטרנטיבה שלטונית.
נכון לעכשיו, לבני נוטה להתמודד ולהצהיר על כך בשבוע הבא. מסקרים שעשתה בשבוע החולף אצל שלושה סוקרים שונים, עולה כי לבני של אחרי המלחמה שווה 12, 14 ו-15 מנדטים, כשהיא עומדת בראש מפלגה. במהלך השבוע האחרון החלה לבני בהיערכות להקמת המפלגה החדשה. בין היתר, היא בונה על צירוף אנשים כמו יצחק בן ישראל ופרופ' מנו טרכטנברג לרשימה. אלא שטרכטנברג בכובעו הנוכחי הוא יו"ר הות"ת, וכעובד מדינה שהחוק דורש ממנו צינון, ייתכן שכוונותיו להתמודד אינן אפשריות. לפי איך שהדברים נראים כעת, הוא איחר את הרכבת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
