יתארו נא לעצמם הקוראים גבר נשוי שמאחר מדי פעם לחזור מהעבודה, ומניח לאשתו לטפל בארבעת ילדיהם לבדה. ניתן, אם להציע דוגמה קיצונית, להעלות על הדעת שהוא אפילו שוכח לחגוג כהלכה את יום הולדתה של אהובתו. נניח שהוא מנסה לכפר על כך בדרך כלשהי: קונה פרחים או מתנצל או יוזם חגיגה משופרת. האמנם צעדים אלה מגונים כ"ניסיון ציני לקנות לעצמו מחילה" או "פופוליזם לשמו"? - אני מקווה שלא.
גינוי כזה ספג לאחרונה יו"ר לשכת עורכי הדין, עו"ד דורון ברזילי, מעמיתיו לפעילות בלשכה. לאחר שנים שבהן שילמו החברים (מאונס) בלשכת עורכי הדין דמי חבר מופרזים, שחלקם יועדו למימון טקסים רבי-רושם של פתיחת שנת המשפט, לטיולים ולבילויים בחיק רב-משפחתי של חברים למקצוע וכיו"ב, יצא ברזילי ביוזמה להפחית את דמי החבר במחצית ולייעדם לפעילות המנדטורית של לשכת עורכי הדין.
מיד הסתערו עליו המבקרים והאשימו אותו ב"פופוליזם זול" - לא משום שהצעתו בלתי ישימה, אלא משום שהמניע המשוער להעלאתה היה רצון לשאת חן בעיני ציבור הבוחרים הפוטנציאליים.
התשלום, המכונה בחוק בכינוי המטעה "דמי חבר", איננו אלא מס, או לכל היותר אגרה, וטענת המבקרים היא, אם כן, שרצונו של הציבור לקצץ בתשלומי מסים הוא שיקול זר למקבלי ההחלטות על גובה המס.
נוהג בדיוק כפי שעליו לנהוג
בפרטי יתר המחלוקות בין ברזילי לבעלי דבבו בלשכת עורכי הדין אינני בקי, ולא הבנתי במה בדיוק הם חלוקים. זה ואלה מכובדים בעיניי, וכל העוסקים בעסקי ציבור באמונה הקדוש-ברוך-הוא ישלם שכרם.
עם זאת, יש לדרוש את הרצון לרצות (אישה או ציבור בוחרים) לשבח דווקא, ולא לגנאי. בפרט, ממלא תפקיד נבחר, הפועל להפחתת מסים משום שציבור בוחריו מעוניין בכך, נוהג בדיוק באופן שבו עליו לנהוג. וכן היפוכו: ממלא תפקיד המוסיף להוציא כספי ציבור לתכליות שהציבור איננו מעוניין בהן סובל ממידת-מה של אטימות.
פופוליזם הוא אמנם מגונה באחד משני מצבים. ראשית, כאשר הטענה הפופולרית היא שקרית. למשל: אילו יו"ר הלשכה היה קורא לקיצוץ התקציב בלי שהוא מתכוון ליישם את הקיצוץ, ראוי היה לגנותו כפופוליסט ובעיקר כשקרן. אולם לא שמעתי את מבקריו של ברזילי טוענים כי אין הוא מתכנן בפועל שום קיצוץ וכי הצעתו היא מן השפה ולחוץ.
בנוסף, פופוליזם ראוי לגינוי כאשר אנו מצדיקים פטרנליזם כלפי ציבור הבוחרים.
בעניינים שבהם אנחנו סבורים כי הציבור איננו יודע מה הוא סח (למשל, כאשר הוא איננו מבין שקיצוץ במסים יפגע בשירותים ציבוריים, שהוא עצמו מכיר בהם כחיוניים) - יש לפעמים טעם בטענה לפופוליזם.
אך גם טענה כזאת לא שמענו. מבקרי הצעת הקיצוץ לא טענו כי אירועי פתיחת השנה, המסיבות, הסדנאות והנופשונים הם שירותים חיוניים, שהציבור איננו משכיל להבין את מידת חשיבותם, ומשום כך לא ברור מדוע הם סבורים כי ניסיון להחניף לדעת הקהל איננו במקומו במקרה זה.
האם ברזילי הונע מן הפופולריות הצפויה של המהלך שלו? - קרוב לוודאי. משרתי הציבור חושבים לעתים קרובות על השאלה כיצד ייתפסו מעשיהם בקרב קהל הבוחרים הפוטנציאליים, ויפה הם עושים. רבי חנינא בן דוסא אמר: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו - אין רוח המקום נוחה הימנו". משמת רבי חנינא, כך אומרים, בטלו אנשי המעשה.
מי ייתן וישובו אנשי המעשה למקומנו, ויקדישו תשומת-לב מרובה לרוח הבריות.
* הכותב, פרופסור למשפטים, הוא נשיא המרכז האקדמי פרס.