משפט
- מתי ידעת לראשונה שתהיה משפטן?
"פחות או יותר, בתקופת השירות הצבאי ב-8200. התלבטתי בין מתמטיקה למשפטים. ומשפטים נראה לי קצת יותר מעניין. יותר, נאמר כך, רלבנטי לחיים מבחינה חברתית ויכולת ההגשמה שלי. בילדותי, השאיפות היו דווקא מתמטיות. לכן, אני מתעניין בתחום האנליטיקה של המשפט".
- למי הייתה ההשפעה המעצבת ביותר על אישיותך כעורך דין?
"אפשר לציין שניים במיוחד: האחד, דניאל פרידמן, שהיה מרצה שלי בדיני חוזים. מאוד אהבתי את השקלא וטריא אתו בשיעורים, את דרך החשיבה שלו. בתקופה יותר מאוחרת, אהרן ברק, שאתו הזדמן לי גם לעבוד באופן אינטנסיבי בהכנת הקודקס האזרחי החדש. אצל ברק מדובר בשילוב נדיר של יכולת אנליטית מאוד גבוהה ומבט רחב על שיקולי מדיניות משפטית".
- מה העצה הכי טובה שקיבלת בקריירה?
"ההצעה של אורנה אשתי לעבור מהפרקטיקה לאקדמיה אחרי 8 שנים של פעילות פרקטית. זה מאפשר לי לממש באופן מיטבי את הנקודות היותר חזקות אצלי: השימוש ביכולת אנליטית, שאותה קשה לממש בתוך הפרקטיקה היומיומית, לצד האפשרות להשפיע על עולם המשפט באמצעות כמות גדולה של תלמידים ושל כתיבה. למרות שעד היום, אני מעורב בפרקטיקה ומעריך עבודה פרקטית - היא לא קלה - היא מתמקדת בפעילות נקודתית ולא מתאפשרת בה הפעלה שגורה של כלים רעיוניים".
- מה הרגע המאושר ביותר בקריירה שלך?
"אני לא יכול להצביע על אושר, אלא על סיפוק - עם סיום העבודה על הכנת הדוח הראשון בוועדת טירקל על המרמרה. נעשתה עבודה יסודית ורצינית, והדוח התקבל ברובו על-ידי ועדת האו"ם שעסקה בנושא. הייתה בכך חשיבות מבחינה ציבורית".
- והמאכזב?
"כללית, יש לי תחושה של אכזבה שאני לא מספיק יותר. יש לי הרבה רעיונות, אבל הזמן עובר מהר בלי שאני מספיק לכתוב את כל מה שהייתי רוצה".
- באיזה משפט שלא השתתפת בו היית רוצה להשתתף?
"במשפט אייכמן, שהיה בו כדי לבצע סוג של צדק היסטורי. מבחינתי, לכידת אייכמן הייתה אירוע משמעותי, גם כי באותו שלב עוד גרנו בארגנטינה, והיה גל של אנטישמיות גדול עד כדי חשש לצאת לרחוב. האירוע של לכידת אייכמן שימש במידה רבה תמריץ למשפחה שלי לעלות לישראל".
- עם מי היית רוצה לעבוד? ולמה דווקא אתו?
"למעשה, כבר עבדתי איתם: עם דניאל פרידמן עבדתי כאסיסטנט ואח"כ כקולגה בפקולטה. ועם אהרן ברק עבדתי במשך כ-20 שנה במסגרת מפעל הקודיפיקציה - הכנה של חוק אזרחי חדש לישראל; 1,000 סעיפי חוק שעורכים רפורמה כללית במשפט האזרחי הישראלי".
- לו היית שופט, למי היית רוצה להידמות?
"לשמעון אגרנט. בזכות הראשוניות של הפסיקה שלו בישראל, העומק הבלתי נדלה של הכתיבה ורוחב היריעה. אגרנט היה ממייסדי המשפט הישראלי עם קום המדינה, בכל תחומי המשפט: האזרחי, הפלילי, החוקתי. אני אוהב את העיסוק במגוון רחב של תחומי משפט".
- את מי היית שוכר לייצג אותך?
"עורך הדין שאני סומך עליו באופן המיטבי הוא רלי לשם. חכם, חד מחשבה, ישר. אופציה נוספת היא פיני רובין. משפטן מעמיק מאוד, יודע להציג טיעונים באופן משכנע".
- מהו פסק הדין המשמעותי ביותר עבורך?
"שניים. בתחום החוקתי: פסק הדין שניתן בעליון בעניין אי-הארכת 'חוק טל' וגיוס החרדים. פסק דין מאוד חשוב שמשפיע על המציאות, למרות שהיו חילוקי-דעות בין השופטים אם ישפיע. במשפט אזרחי, שהוא תחום יותר מורכב, אני אוהב במיוחד את פסק הדין בעניין 'א.ש.י.ר', שקבע כי עשויה להיות מוטלת אחריות על חקייני מוצרים, גם אם אין קניין רוחני רשום. זה פסק דין עם הרבה מעוף, שמדגים את היצירתיות והעומק במשפט האזרחי בכלל".
- האם נאלצת אי-פעם לשקר לבית המשפט?
"ממש לא. זה לא עולה על דעתי".
- יש לקוח שלא היית מייצג?
"הייתי נרתע מאוד מלהגן על מי שמואשמים בפגיעה בחסרי ישע או בילדים".
- מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך בבית המשפט?
"החמצה של קו טיעון נכון ומוצלח. זהו נושא שעורך דין צריך להזהיר את עצמו מפניו כל הזמן, וכך אני נוהג".
- מה הדבר המטופש ביותר שעשית?
"אני אדם מאוד ביקורתי כלפי עצמי. מאוד מאופק. בוודאי עשיתי טעויות, אבל קשה לי להצביע על דברים מטופשים שעשיתי".
- האם יש לך טקס הכנה קבוע לפני הופעה בדיון חשוב?
"לא בדיוק טקס, אבל יש לי דפוסי הכנה. בעיקר מעביר לעצמי בראש את קווי הטיעון, כך שלא אזדקק לניירת, ורק רושם לעצמי נקודות בודדות על דף. לא אוהב לקרוא מן הכתב, לא בהרצאות ולא בהופעות. אני חושב שזה מקהה את האפקטיביות ואת הדינמיות הדרושות להצגה משכנעת של הדברים".
- לו היית יכול לנוע בזמן, באיזו תקופה של המשפט הישראלי היית בוחר לפעול?
"שנות ה-60, שבהן הוכנה החקיקה האזרחית של אותם ימים והמשפט האזרחי הישראלי החל לקבל פנים חדשות, עצמאיות. הייתי שמח להיות שותף לתהליך כזה".
- איזו דמות היסטורית היית רוצה לייצג?
"נראה לי שסוקרטס ב'משפט סוקרטס'. מקרה מרתק של ניסיון לחסום את הרוח האנושית, הביקורתית והחופשית. הייתי שמח להגן עליו".
- לו היית פורש כיום מהמקצוע, מה היית עושה במקום?
"הייתי פונה בעיקר לתחביב המרכזי שלי: משחק השחמט".
- ספר בדיחה על עורכי דין שמצחיקה אותך.
"מה ההבדל בין עורך דין לאלוהים? שאלוהים לא חושב שהוא עורך דין".
אנושיות
- מה מצחיק אותך?
"הומור בריטי שנון. בנוי כולו על אנדרסטייטמנט. מעביר מסרים מעמיקים באמצעות חצי-מילה, חצי-הבעה, באופן דק ותמיד מאוד מאופק".
- מה מעציב אותך?
"מה שבאמת מעציב מאוד זו מצוקה של בן משפחה קרוב. דברים אחרים יכולים להעציב, אבל לא ברמה כזאת".
- מה מרגש אותך?
"שירים עבריים קלאסיים, כמו 'בלדה לחובש', 'גבעת התחמושת'. ויש גם שירים רומנטיים מאוד יפים. אנחנו הולכים לערבי שירה בציבור".
- מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?
"בעיקר כשאני מצליח לנתח לעומק סוגיה משפטית, להיות מקורי, יצירתי".
- מה מכעיס אותך?
"יש תכונות מסוימות, כגון צביעות, נכלוליות, נבזות; הפעלת כוח שררה באופן בלתי ענייני תוך ניצול עמדות חולשה של אחרים ופעילות נבזית מאחורי הגב".
- על מה אתה מתחרט?
"אני מניח שיש דברים שאני אמור להתחרט עליהם, אבל אני לא שוקע בהיבטים של העבר אלא מעדיף לחשוב קדימה".
- על מה לא תסלח?
"על פגיעה נבזית בבן משפחה קרוב".
- מהי החולשה הכי גדולה שלך?
"זה די ברור לי: פרפקציוניזם ו-וורקהוליזם. בסופו של דבר, יש יתרונות באלה, אבל זו בהחלט חולשה, כי זה מצמצם לך את האפשרויות ליהנות מעוד דברים בחיים".
- מה עשוי לשבור את רוחך?
"מצוקה גדולה של בן משפחה קרוב, שאני לא יכול לסייע כדי לפתור אותה".
- מתי בכית בפעם האחרונה?
"כשאמי שושנה נפטרה, לפני כשנתיים. אני לא נוהג לבכות, למרות שישנם רגעים עצובים. אני אדם מאופק, בניגוד גמור לדימוי הארגנטיני".
- מתי צחקת בפעם האחרונה?
"באופן שוטף, לא מעט. בכל פעם שיש בדיחה טובה. אני בהחלט יודע להעריך בדיחות טובות ושנונות".
- מתי שיקרת בפעם האחרונה?
"ממש, כעיקרון, אני שונא שנאה תהומית לשקר. יש פה ושם שקרים לבנים. אבל אני רואה שקרים לא לבנים כירידה לשפל המדרגה האנושית. עד כדי כך".
- למה אתה מתגעגע?
"לתקופה שהייתה מיד אחרי מלחמת ששת הימים. תקופה מאוד שמחה, עם תחושה אמיתית של הצלחה כבירה של המפעל הציוני; וזה מתחבר לכך שזה היה סמוך לעלייה שלנו לישראל. הייתה תחושה של התעלות רוח".
- באיזו אמונה טפלה אתה מאמין?
"אני אדם מאוד-מאוד רציונלי. אמונה טפלה היא סוג של תגובה נוירוטית אנושית, ואני משתדל להימנע ממנה".
- מהו האירוע שהשפיע עליך יותר מכול?
"המעבר שלי לאקדמיה היה שינוי דרמטי בחיי, ששינה את כל תוואי הקריירה שלי. אני שמח על כך עד היום".
- מהו בעיניך האושר המושלם?
"הרגעים הקטנים דווקא של החיים. אהבה. חסד של היומיום. אושר מושלם לא נוצר ברגעים חד-פעמיים מפעימים. רגע אושר גדול חד-פעמי הופך תמיד למובן מאליו ומחפשים את רגע האושר הבא".
אנשים
- מיהו גיבור ילדותך?
"בתקופת הנערות, פרויד. קראתי בשקיקה, עוד פעם ועוד פעם, את הספרים שלו. ואולי, באופן קצת משונה, גם אלוף העולם בשחמט בזמנו, פטרוסיאן, שהיה בעיניי שיא המושלמות במשחק עמדתי סבלני, נקי לגמרי מטעויות".
- את מי אתה מעריץ? מי מעורר בך השראה?
"למרות שזה יישמע שמאלצי לגמרי, וייראה נורא כשזה כתוב, אני מאוד מעריץ את אשתי אורנה. את היכולת שלה להעריך נכון מראש התפתחויות, להבחין בין עיקר לטפל, את הישירות שלה שלא קיימת אצל אחרים, ואומץ הלב הנדיר שלה, פשוט אומץ-לב".
- למי היית רוצה להידמות?
"צ'רצ'יל. בזכות כושר העמידה המדהים שלו. יכולתו להוביל ולהנהיג ללא פשרות, תוך שהוא אומר את האמת לציבור שלו. מאבקו הבלתי מתפשר למען רוח האדם החופשית. בעיניי, הוא הציל את העולם מקריסה מוחלטת".
- לו היית יכול להיוולד מחדש, מי היית רוצה להיוולד?
"כיוון שזו שאלה כל-כך היפותטית, אני לא עוסק בזה ומרוצה למדי מן הקיים, בגבולות מסוימים. אילו הייתי חייב לבחור, הייתי בוחר אולי בצ'רצ'יל או בשחמטאי גארי קספרוב, שנאבק למען זכויות האדם ברוסיה בשנים האחרונות, תוך סיכון אישי רב".
- לו היית יכול להיוולד מחדש כאל מן המיתולוגיה, באיזה אל היית בוחר?
"פרומתיאוס, שהוריד את האש לבני האדם ובכך איפשר את ההתפתחות של האדם החושב, הסקרן, המתקדם".
- באיזו תקופה היסטורית היית רוצה לחיות? או לבקר?
"תקופת קום המדינה. בעיניי, זה פלא אדיר שצמחה כאן מדינה מתקדמת ומשגשגת מתוך שרידי העם היהודי. יש לי תודעה ציונית חזקה. בין היתר, עקב כך שכל משפחתו של אבי נספתה בשואה בפולין".
- אם היית קורא מחשבות, את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא?
"אולי שוב צ'רצ'יל, בעת תהליך קבלת ההחלטות הגורליות שהיה צריך לקבל. מעניין מה המחשבות שעברו לו בראש. איך העריך סיכויים וסיכונים. האם קיבל החלטות אינטואיטיביות או שקל באופן מסודר כל דבר. פעם, בתשובה לשאלה 'איך אתה מצליח להירדם בלילה', הוא ענה: 'אני מניח את ראשי על הכר ואומר שכולם ילכו לעזאזל'".
החיים
- מה מניע אותך לקום בבוקר?
"ציוץ הציפורים. אבל זו תשובה מתחכמת".
- מהו הריח או הניחוח האהוב עליך?
"ריח של ספר חדש שממש יצא מהדפוס. או של ספר מאוד ישן. זה גורם סוג של התרוממות-רוח".
- מהו המאכל האהוב עליך?
"פעם אהבתי מאוד סטייקים. היום אני חייב להיות זהיר איתם".
- והשנוא?
"אפשר לומר שאני שונא תרד".
- מהו הצליל האהוב עליך?
"הצחוק המתגלגל של בתי עידית".
- מהי הקללה האהובה עליך?
"אני ממש לא מקלל. לכל היותר, יש לי אמירות קיצוניות מהסוג של 'אתה אומר דברים חסרי שחר'. אני בולם את עצמי, יש לי ביקורת עצמית".
- איזה משפט שינה את חייך?
"לא יודע אם שינה, אבל זה סוג של מוטו, 'זה מה שיש, ועם זה ננצח'".
- בעבור מה תסכן את חייך?
"קל מאוד - בעבור אשתי והילדים".
- מה חסר לך בחיים?
"מאוד חסר לי זמן, מאוד. גם ברמה הכללית וגם ברמה הפרטנית".
- כיצד היית רוצה למות?
"פשוט לא להתעורר. המוות הטוב ביותר שאפשר להעלות על הדעת".
רזומה
פרופ' מיגל דויטש, משפטן. בן 58. נשוי (למשפטנית ד"ר אורנה דויטש)+3
מומחה לדיני קניין, חוזים ומשפט עסקי. יועץ למשרד מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם ושות' (השלישי בגודלו בארץ)
בכיר במערכת המשפט הגדיר אותו כ"משפטן גדול, בעל ידע יוצא דופן ועומק ורוחב ידיעה לא שגרתיים"
מוזכר כמועמד לעליון; חבר ועדת טירקל לחקר המשט לעזה ובדיקת מנגנונים בתחום פשעי מלחמה
אחת מתלמידותיו פתחה קבוצת מעריצים בפייסבוק, "מיגל דויטש, האיש והאגדה - האדם הכי מוסרי שמהלך ביישוב"