באחת הישיבות הקדחתניות שנערכו לאחרונה על תקציב המדינה החליט שר האוצר, יאיר לפיד, שהרפורמה להעלאת גיל הפרישה לנשים לא תיכלל בחוק ההסדרים הקרוב אלא תקודם במסלול של חקיקה רגילה. במילים אחרות, בכירים באוצר ובבנק ישראל, שבשנתיים האחרונות ניסו מאוד לקדם את המהלך שבמסגרתו יועלה גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-64 ובעתיד בהדרגה גם ל-67 - גיל הפרישה לגברים כיום - יכולים לשכוח מאישור מהיר שלו.
העלאת גיל הפרישה לנשים היא סוגיה קרובה מאוד ללבה של ד"ר קרנית פלוג, המשנה לנגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר ואחת המועמדות המובילות להחליפו. פלוג הייתה חברה בוועדה הממשלתית להעלאת גיל הפרישה, שמצאה את המהלך כחיוני למשק הישראלי.
"העלאת גיל הפרישה לנשים היא כורח השעה", אומרת פלוג בראיון בלעדי ל-G. "אני חושבת שהנושא גם מתיישב יחד עם החלטתו של שר האוצר לשים את האדם העובד בראש סדר העדיפויות".
- מה דעתך על ההחלטה של לפיד שלא לאשר בשלב זה את הרפורמה?
"זאת החלטה לגיטימית לא לקדם נושא כל-כך מורכב במסגרת מואצת של חוק ההסדרים, אלא לעשות את זה בתהליך של חקיקה רגילה עם דיון ציבורי. אני מקווה שהתהליך יביא בסופו של דבר להחלטה הנכונה".
- התאכזבת מהעמדה שלו?
"כשהייתה הצבעה בכנסת בסוף 2011 על הצעת הוועדה להעלות את גיל הפרישה - אז בהחלט התאכזבתי. כל חברי וחברות הכנסת, למעט שר האוצר דאז יובל שטייניץ, הצביעו נגד. אני חושבת שהדיון אז התמקד בפגיעה המיידית במי שרצתה לקבל קצבת זקנה בגיל 62 והייתה נאלצת לחכות עד גיל 64, אבל הוא לא הביא בחשבון את התמונה הכללית. את ההשפעה שיש למהלך על שוק העבודה; את הנורמה של מעסיקים להשאיר נשים בעבודה עד גיל הפרישה; את העובדה שנשים בגילאים מבוגרים עובדות יותר כאשר גיל הפרישה עולה והעובדה שהפנסיה של כולם תהיה בסופו של דבר מצומקת יותר אם גיל הפרישה לא יעלה. הדברים הללו איכשהו לא הובאו בחשבון בדיון הציבורי, והביאו לצערי להחלטה שגויה של הכנסת".
- ההצעה זוכה להתנגדויות עזות לא רק בכנסת. את חושבת שבנק ישראל והוועדה שבה השתתפת נכשלו בהסברה של חשיבות הנושא?
"במבחן התוצאה, לא הצלחנו לשכנע. ברור שמשהו בתהליך השכנוע לא עבד. אבל מבחינה מקצועית, הוועדה עסקה בכל הסוגיות ובחנה את כל נקודות הראות השונות - של הפרט, של שוק העבודה ואת נקודת הראות האקטוארית; שנשמעת כמו משהו שהוא הבעיה של מישהו אחר, אבל בסופו של דבר זה ישפיע על הפנסיונרים העתידיים, ואולי לא הצלחנו לשכנע להכיר בכך".
- שר האוצר שוקל להקים ועדה חדשה שתבחן את הנושא. יש טעם בוועדה כזאת, לדעתך?
"אני לא יודעת אם זה נדרש, אבל זה בהחלט נושא מורכב ויש מקום לדיון בהיבטיו השונים. אני חושבת שהדיון לא צריך להתמקד רק בהעלאת גיל הפרישה אלא גם בקצב ההעלאה ובאילו כלי מדיניות לנקוט כדי לצמצם את הפגיעה בנשים שייפגעו מהמהלך, ויש כאלה".
חברות הכנסת לא משתכנעות
גיל הפרישה מהעבודה של נשים בישראל נמוך מהגיל הנהוג במרבית מדינות ה-OECD, שבהן הוא עומד בדרך כלל על 65. תוחלת החיים של נשים בישראל עומדת כיום על 86 (לעומת 81 בסוף שנות ה-70) ועל-פי נתוני בנק ישראל, גבר שהגיע לגיל 65 צפוי לחיות עוד 16 שנה בממוצע לאחר פרישתו מעבודה בגיל 67, ואילו אישה צפויה לחיות בממוצע 24 שנה לאחר פרישתה בגיל 62.
הוועדה הממשלתית קבעה כי העלייה בתוחלת החיים מחייבת את העלאת גיל הפרישה, הן כדי להבטיח יציבות אקטוארית של הביטוח הלאומי ושל קרנות הפנסיה הוותיקות, והן כדי להבטיח לנשים הכנסה הולמת עם פרישתן. עד כמה הולמת? על-פי נתוני בנק ישראל, אם גיל הפרישה יעלה ל-64, ההכנסה של נשים לאחר פרישתן תעלה בשיעורים שבין 10%-8%; אם הוא יעלה ל-67, הכנסתן תעלה בשיעורים שבין 21% ל-28%.
המספרים הללו רחוקים מלשכנע ארגוני נשים, שרות וחברות כנסת שיוצאות בחריפות נגד המהלך, וטוענות כי עד שלא יתוקן אי-השוויון בשוק העבודה בין נשים לגברים - שבא לידי ביטוי הן בשכר נמוך יותר והן בשיעורי תעסוקה נמוכים יותר - העלאת גיל הפרישה היא בבחינת פגיעה אנושה.
"אני חושבת שצריך לתקן את אי-השוויון בשוק העבודה במקביל להעלאת גיל הפרישה", מתייחסת פלוג. "העובדה שהשכר של נשים נמוך יותר מזה של גברים ושהן פורשות מוקדם יותר וצוברות מספר נמוך יותר של שנות עבודה, תביא לכך שהפנסיה שלהן תהיה עוד יותר מצומקת, וזה רק מחזק את הצורך להעלות את גיל הפרישה. כך שאני חושבת שלומר שקודם נטפל בפערי השכר ורק אחר כך בגיל הפרישה, במובן מסוים דן את הנשים הפורשות לעוני בתקופת הגמלאות".
- את חושבת שהציבור בישראל לא מספיק מודע למצב הפנסיה שלו ולצניחה החדה ברמת החיים שנכונה לו?
"העובדה שאין תמיכה גורפת בהעלאת גיל הפרישה מעידה, מבחינתי, על כך שאין מודעות לקשר בין גיל הפרישה לבין הפנסיות וקצבאות הזקנה שבסופו של דבר יהיו לנו. אם הביטוח הלאומי וקרנות הפנסיה לא נמצאים באיזון אקטוארי, ואם תוחלת החיים עולה אבל גיל הפרישה לא עולה בהתאם, ברור שזה יוביל להפחתת ההטבות הללו; זאת מערכת אחת.
"כדי שאפשר יהיה לעמוד בתשלומים נדרש שתקופת החיסכון הפנסיוני תהיה ארוכה יותר. ברור שבמובן מסוים גיל הפרישה המוקדם לנשים תורם לגירעון האקטוארי, ולכן זה נראה לי מאוד סביר שהתיקון של הגירעון הזה ייעשה באמצעות תיקון של גיל הפרישה. אני חושבת שאם המודעות לקשר הזה הייתה מספיק ברורה, ההחלטה המתבקשת הייתה להתאים את גיל הפרישה".
"הפנסיות של כולנו יצטמקו"
בינתיים, הצעת חוק שקובעת שגיל הפרישה לא יועלה בחמש השנים הקרובות, עברה ללא כל התנגדות. ח"כ זהבה גלאון, יו"ר מרצ ומיוזמות ההצעה, הכריזה שמדובר ב"ניצחון במאבק למניעת הפגיעה בנשים עובדות".
- את חושבת שזה אכן ניצחון או שבעצם הנשים הפסידו?
"אני חושבת שלהתייחס לגיל הפרישה כאל פגיעה בנשים עובדות זה טועה ומטעה. אני לא רואה בכך פגיעה בנשים. יש עדויות מחקריות לכך, והמחקרים האלה נעשו גם בבנק ישראל, שהעלאת גיל הפרישה מביאה לכך שנשים ממשיכות לעבוד, ששיעורי התעסוקה שלהן גדלים, וזה מה שקרה כשגיל הפרישה עלה ב-2004 מ-60 ל-62 (תעסוקת הנשים בגילאי 61-60 עלתה אז ב-9.4%).
"אין שום עדות לגידול מקביל בשיעורי האבטלה או בשיעור ההתייאשות מחיפוש עבודה. מדובר לא רק בעלייה בתוחלת החיים אלא בעלייה בתוחלת החיים הבריאים. נשים שעובדות עד גיל 62 הן ברמת תפקוד ואנרגיה שמאפשרת להן להמשיך ולעבוד עוד שנים נוספות, ורבות מהן רוצות בכך. עבורן, ודאי שהעלאת גיל הפרישה היא מהלך טבעי מאוד".
- מה לגבי הטענה שנשים רבות נפלטות משוק העבודה כבר בגילאי 55-50, או מועסקות בעבודות פיזיות ושוחקות ועבורן לצאת לפנסיה בגיל 62 זאת ברכה?
"אי-אפשר לשלול את העובדה שיהיו נשים שייפגעו מהשינוי. לכן הצעתי שהמהלך ילווה בהארכה של משך תקופת תשלום דמי האבטלה, לעובדות בגילים שעליהם חלה ההעלאה. גם הכלים המשלימים שצריכים להתלוות למהלך חשובים מאוד. למשל, צריך לספק לעובדים יותר הכשרות מקצועיות, ששומרות על כישורים רלבנטיים והולמים בשוק העבודה המשתנה. צריך גם להרחיב את הנושא של אכיפת חוקי עבודה ואיסור אפליה על רקע גיל - באופן כללי ובהקשר הזה בפרט".
- מה לגבי גברים - גם להם צריך להעלות את גיל הפרישה?
"בהחלט יש מקום לבחון גם את העלאת גיל הפרישה לגברים, ובשלב מסוים צריך יהיה להעלות אותו מעבר ל-67. אם נפעל בנושא זה מוקדם, אפשר יהיה לעשות זאת בתהליך מאוד הדרגתי. בעשורים האחרונים, תוחלת החיים עלתה בשנה וחצי בכל עשור, והמגמה הזאת צריכה להשתקף בתהליך דינמי של העלאת גיל הפרישה".
- יכול להיות שהציבור הישראלי אינו מספיק בשל לשינוי?
"אני לא יודעת להעריך, אבל התחושה שלי היא שמי שמכיר את כל התמונה מבין שהבעיה האקטוארית של קרנות הפנסיה ושל הביטוח הלאומי זאת הבעיה שלנו, כי בסופו של דבר אם הגופים האלה לא יוכלו לשלם, הפנסיות והקצבאות של כולנו יצטמקו. אני חושבת שאם כל התמונה הזאת מופנמת, אי-אפשר שלא להגיע למסקנה שהעלאת גיל הפרישה היא כורח השעה. אנחנו גם צריכים להיות ערים לנורמה העולמית, שהולכת לכיוון של שוויון בגיל הפרישה. רוב המדינות המפותחות פועלות בכיוון, ואנחנו אחת מקומץ מדינות שכולל את שווייץ, את פולין ואת טורקיה, שעדיין לא קיבלו החלטה להשוות את גיל הפרישה של נשים וגברים. משהו בהפנמה של הצורך להתייחס באופן אקטיבי לעלייה בתוחלת החיים עדיין לא חלחל".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
