ברית ירושלים-חיזבאללה

קריסת בשאר אסד לא תבטיח שקט, היא תוליד סכנות חדשות

סוד גלוי הוא כי הצמרת הישראלית רוצה בהישארותו של נשיא סוריה בשאר אסד. ניצחונו יותיר את הנשק הכימי שלו בידיים אחראיות, וימנע אובדן מוחלט של חוק וסדר בסוריה, שיאיים גם על ביטחון ישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו שומר על עמימות בנקודה זו, ומקפיד לא לבטא את עמדותיו בפומבי. הנשיא שמעון פרס, שמתואם בעניינים המדיניים עם נתניהו, שיגר השבוע, בוועידת הפורום העולמי הכלכלי בירדן, מסר לבשאר, ואמר כי אין לנו כוונה להתערב בעניינים הפנימיים בסוריה.

ירושלים אינה יכולה לבטא את עמדתה בגלוי, שמא תיתפס כמשתפת-פעולה עם המשטר, תזיק לו, ותחשוף מחלוקת עם ידידיה בוושינגטון. אבל את מה שהממשלה לוחשת בשקט, אומרים דוברים בלתי-רשמיים בקול. למשל, שר הביטחון לשעבר בנימין (פואד) בן-אליעזר, שקבע כי היעדר כתובת בדמשק היא מצב גרוע עבור ישראל. ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, כינה את אסד במאמר ב"פוריין אפיירס", "האיש שלנו בדמשק". לדעת הלוי, הכאוס המתמשך בסוריה קוסם לאסלאמיסטים מהאזור, ומאיים לערער את הביטחון של שכנותיה של ישראל, בהן לבנון, ירדן ועיראק.

לתמיכתה השקטה של ישראל באסד אין שותפים נאמנים בארצות הברית ובאיחוד האירופי, שפועלים בדרכם ההססנית להחלישו. השבוע קיבל האיחוד החלטה המעניקה אור ירוק לאספקת נשק למורדים. וראו זה פלא: בעודה חלוקה עם ידידיה במערב, מיישרת ישראל קו עם מנהיג החיזבאללה חסן נסראללה. זהו רגע נדיר של זהות אינטרסים בלתי מוכרזת בין ממשלת ישראל לתנועה השיעית בלבנון בנוגע לעתידו של המשטר. השאלה הקריטית איננה האם אסד טוב להן, אלא אם יורשיו העתידיים טובים להן. בירושלים, וגם בדחייה של ביירות, ישיבו לכם בשלילה גורפת - כל צד וסיבותיו הוא.

בשלושת עשורי קיומה נקלעה חיזבאללה לעימותי דמים על רקע עדתי, אבל לא בכאלה עוצמה והיקף. ההתפתחות החשובה ביותר בסוריה בחודשים האחרונים היא שקיעתה בקרבות. חייליו של נסראללה נלחמים שכם אחד לצידו של אסד נגד המיליציות הסוניות, שהן בחלקן ארגוני ג'יהאד. על-פי דיווחים בלתי רשמיים, לפחות 120 אנשי חיזבאללה נהרגו עד כה במערכה להצלת המשטר הסורי.

התנועה השיעית, האויבת המרה של ישראל, מצויה כיום בשיא חולשתה מול צה"ל. כל עתותיה, תחמושתה ומשאביה מושקעים בסוריה. זו מציאות שעשויה להתארך שנים, ויש לה משמעות אסטרטגית לאזור כולו. היא כורכת את לבנון במלחמה בסוריה (פעולות התגמול של המורדים כללו גם התקפות קטיושות על דרום ביירות); ובעתיד הנראה לעין, ביכולתה לשנות את מאזן הכוח בין חיזבאללה לישראל.

עוד לא נולד החכם שהצליח לרסק ארגון גרילה פנאטי

עדיין יש אצלנו כאלה המייחלים לנפילת אסד בגלל היותו חבר של כבוד בציר השיעי-עלאווי. לטענתם, ובצדק, אסד הוא בעל-בריתה של איראן והעורף של חיזבאללה, ולכן החלשתו תפגע בהן. ערעור המחנה האיראני-סורי הוא בדיוק מטרתם של המורדים ושל פטרוניהם סעודיה וקטאר, האויבות של איראן. אבל קריסתה של דמשק אינה מבטיחה שקט באזור. להיפך, היא תוליד סכנות שלא היו קיימות עד לפני שנתיים ושלוש.

מבין הקוראים לקריסת דמשק, יש כאלה שפעלו בשליחות מדינת ישראל, ללא הצלחה, לגאול אותה ואת אזרחיה משלל האויבים הלא-מדינתיים שקמו לה, כמו חיזבאללה, חמאס ופלגי הג'יהאד בסיני. ד"ר דיוויד וורמזר, היועץ לביטחון לאומי של סגן-הנשיא האמריקני לשעבר דיק צ'ייני, סיפר באחרונה בראיון לגלי צה"ל, מדוע העדיף ממשל בוש בשעתו להפיל את סדאם, ולא הכריז מלחמה על טהרן. לדברי וורמזר, בוש האמין אז שעם איראן אפשר להגיע להבנות ויש בה עם מי לדבר. הוא הוסיף, שהתפיסה הזו שוררת בוושינגטון גם היום, הגם שאינה מיושמת.

ואכן, עם מדינות, קיצוניות ככל שיהיו, קיימות דרכים להתמודד. יש להן כתובת, יש בטן רכה, והן חשופות למגוון לחצים בינלאומיים. אבל בישראל עוד לא נולד החכם שהצליח לרסק ארגון גרילה פנאטי. אחרי שהוא יופיע, אפשר יהיה לקרוא לנפילת אסד.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988