הצילו!

יום שישי, שעת אחר-צהריים מאוחרת, חוף ראשון-לציון. חוף מוצלח יש לראשון-לציון: רצועה חול יפה שמשתרעת למרגלות הטיילת ודיונות החול האחרונות של גוש דן. החוף נקי ומסודר, לאורכו שורה של סוכות מציל, ומול כל סוכה מתחם המיועד לרחצה ומסומן באמצעות דגלים.

המתרחצים מתבקשים להישאר מול עיניו הבוחנות של המציל. אמנם מעט צפוף שם בתוך המתחם, אבל הידיעות על מקרי טביעה שמתפרסמות בקיץ הזה חדשות לבקרים משכנעות את המתרחצים - רובם הורים לילדים - להעדיף את הביטחון על המרחבים המאיימים של הים הפתוח.

הים רוגע יחסית, המים קרירים ונעימים, לשעה קלה הקיץ נראה נסבל. הכול שליו ונינוח, אבל השלווה מופרת כשלפתע בוקע קול עז מהרמקול: "כולם לצאת מהמים". אנשים מחליפים מבטים, משוכנעים שהמציל מתבדח. אבל לא, המציל בשלו: כולם לצאת מיד מהמים. כן, גם הגברת עם הכובע הסגול. שעות ההצלה הסתיימו. שבת שלום.

המתרחצים מצייתים. ילדים-טובים-ראשון. מאות נשים, גברים וטף עושים את הדרך לחוף בתהלוכה מדוכדכת וממורמרת. השעה בסך-הכול 18.45, לפני שעה עוד היה חם מדי, והשמש קפחה על הראשים. הבאים לים רק התחילו ליהנות במים, וכבר מורים להם "לצאת". באיזו זכות? ושל מי הים הזה לעזאזל?

התופעה המגונה הזו, שבה שירותי ההצלה ננעלים הרבה לפני שהרחצה מסתיימת באופן טבעי, מתרחשת כמעט בכל החופים בישראל. על-פי אתרי האינטרנט של העיריות, ברובן, כמו בראשון, המתרחצים נדרשים לצאת מהמים ביולי-אוגוסט ב-18.45 (מחוץ לשיא העונה השירותים מסתיימים מוקדם הרבה יותר). חלק מהעיריות קמצניות עוד יותר - בבת-ים ובחיפה שעת הסיום היא 18.00. שעתיים לפני שיורד החושך!

האבסורד זועק לשמיים: משרד הבריאות מנחה את הציבור להתרחק מהים בשעות שבהן השמש מכה בשיא כוחה, אבל מי שמקפיד להגיע לים כשקרני השמש מאבדות מעוצמתן, מגלה שלא נשאר לו כמעט זמן לשחות.

במהלך השבוע רוב הישראלים מסיימים את עבודתם בשעות אחר-הצהריים המאוחרות/הערב, וכשהם מגיעים לים מתברר שהמציל לא המתין להם, והים המסוכן לרחצה סגור בפניהם. והים, נזכיר, הוא אחד הבילויים החינמיים האחרונים שנותרו לנו. כדי לקחת את המשפחה לבריכה צריך להצטייד במשכנתא.

זו לא רק שאלה של איכות חיים. זו גם שאלה של החיים עצמם. מדי שנה טובעים למוות עשרות בני אדם בחופי ישראל. מתחילת עונת הרחצה הנוכחית נרשמו כבר 64! מקרי טביעה, מתוכם 15! הסתיימו במוות. הסטטיסטיקה הרב-שנתית מוכיחה שכמעט אין טביעות בחופים שבהם יש שירותי הצלה פעילים. הטביעות מתרחשות בחופים שאין בהם מציל, או בכאלה שהמציל כבר הלך הביתה.

טרגדיות רבות היו יכולות להימנע אם הרשויות המקומיות (ומשרד הפנים שאחראי על החופים) היו מרחיבות את שירותי ההצלה. שירותי ההצלה צריכים לפעול, בוודאי ביולי-אוגוסט הבוערים, לפחות עד השקיעה (19.30 בימים אלה) ואפילו עד החשיכה ממש. והם צריכים לפעול במספר גדול הרבה יותר של חופים. זו התמורה הבסיסית שהציבור הישראלי זכאי לקבל תמורת כספי המסים שהוא משלם.