נפטר הרב עובדיה יוסף, מנהיגה הרוחני של ש"ס

הרב עובדיה יוסף, מנהיגה הרוחני של ש"ס, הלך היום (ב') לעולמו בגיל 93. הלווייתו תצא הערב בשעה 18:00 מישיבת פורת יוסף גאולה בירושלים. הרב ייטמן בבית העלמין סנהדריה לצד רעייתו מרגלית שנפטרה לפני כ-20 שנה.

"הצוות הרפואי נלחם על חייו ללא לאות עד הרגעים האחרונים. אנו מרכינים ראש על לכתו של הגאון הרב חיים עובדיה יוסף", מסר אביגדור קפלן, יו"ר ביה"ח הדסה עין כרם.

רופאו של הרב יוסף, פרופ' דן גילון, אמר כי "למרות ניסיונות חזקים ביותר לתמוך ולעצור את ההידרדרות - לאחר מאבק גדול הרב נפטר".

"שמעתי ביגון כבד על לכתו של הרב הראשון לציון הרב עובדיה יוסף, מגדולי הפוסקים בדורנו", מסר רה"מ נתניהו. "הרב עובדיה היה ענק בתורה ובהלכה ומורה דרך לרבבות. הוא פעל רבות להאדרת המורשת ישראלית, ובה בעת פסיקותיו התחשבו בתמורות הזמן ובמציאות החיים המתחדשת במדינת ישראל. הוא היה חדור באהבת התורה והעם. הערכתי מאוד את אישיותו הלבבית ואת דרכו הישירה. בפגישותיי עמו תמיד החכמתי ולמדתי. עם ישראל איבד את אחד מחכמי דור. אני שולח את תנחומי למשפחתו, לתלמידיו ולמוקירי דרכו הרבים".

הרב עובדיה יוסף נולד בבגדד ב-23 בספטמבר 1920. כשהיה בן ארבע עלתה משפחתו לישראל והתיישבה בירושלים. כבר בגיל 12 החל ללמוד בישיבת פורת יוסף, ובלט כתלמיד חכם. בהיותו בן 20 בלבד הוא הוסמך לרבנות, והחל לשמש כדיין בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים. באותן שנים נישא הרב למרגלית, בת העדה החאלבית, והחל להיחשף לרעיונות ציוניים.

בשנים 1947-1950 שימש הרב כרבה הראשי של מצרים. עם שובו לארץ מונה לשמש כדיין בביה"ד בפתח תקווה, ייסד את ישיבה לאברכים ספרדיים מצטיינים ופרסם ספרי פרשנות. בתקופה זו נודע הרב בפסיקותיו מרחיקות הלכת ואף פסק בניגוד לדעת הרבנות הראשית. ב-1965 מונה לחבר בבית הדין הרבני הגדול, וב-1968 מונה לרבה הראשי הספרדי של תל אביב.

ב-1972 נבחר הרב יוסף לרב הספרדי הראשי לישראל - הראשון לציון - וכיהן בתפקיד זה עד 1983.

לאחר סיום תפקידו פנה הרב לעולם הפוליטי ושימש, לצד הרב שך, כמנהיגה הרוחני של מפלגת ש"ס, שהוקמה לקראת בחירות 1984. לאחר בחירות 1992 הצטרפה ש"ס לקואליציה בראשות יצחק רבין, ובעקבות כך נוצר קרע בין הרב עובדיה לרב שך, שהתרחק מהמפלגה. בשלב זה נותר הרב עובדיה כמנהיגה הבלתי מעורער של ש"ס וכדמות מפתח בפוליטיקה הישראלית.

הרב עובדיה נודע בפסיקותיו מלאות התעוזה, שהשפיעו על כלל הציבור בישראל, ומנגד נודע באמירות אומללות ופוגעניות כלפי ציבורים רחבים בארץ.

בין היתר, זכור הרב בפסיקותיו להתרת עגונות הרוגי מלחמת יום הכיפורים, לפסיקה שלפיה יהודי אתיופיה הם אכן יהודים, ולשורה של פסיקות שהקלו את ההפרדה בין המינים וחוקי הצניעות לנשים.

מנגד, תקף הרב לא פעם חילוניים ומתנגדים פוליטיים בחריפות. במהלך המשפטים כנגד בכירי ש"ס, יאיר לוי, שלמה בניזרי ואריה דרעי, תקף בחריפות חסרת תקדים את שלטון החוק בישראל ואת מערכת בתי המשפט. למרות יחסו החיובי לחיילי צה"ל, תקף הרב כל יוזמה לגיוס בחורי ישיבות ואף אמר ש"מותר להרוג" כל מי שחושב רעה עליהם.

מיריביו הפוליטיים לא חסך הרב השמצות וקללות. בראש המושמצים היה יריבו יוסי שריד, שלו קרא "רשע" ו"שטן" וקרא "לתלות אותו" ו"לעקור אותו מהעולם". על מבקרת המדינה מרים בן פורת אמר "עוכר ישראל", על היועמ"ש שהמליץ להעמיד את דרעי לדין אמר "יחרב ביתו", על שולמית אלוני "ביום שהיא תמות צריך לעשות משתה", לבנימין נתניהו קרא "עיזה עיוורת" ולאביגדור ליברמן קרא "שטן". הרב גם השתלח במסורתיים, בהומוסקסואלים, ברופאים, במורים ובכדורגלנים.