עמדה: עצרו את פסטיבל הצביעות! בואו נאמר כל האמת על מרן

אני רואה טלוויזיה, מקשיבה לרדיו, קוראת באינטרנט - ולא מאמינה. השנה היא 2013 אבל כמו טוני ודאג, מנהרת הזמן זרקה אותי, שלא מרצוני, לזמן אחר, קדום, ולמקום אחר, רחוק - והכול בשחור-לבן, מילולית.

לנגד עיני נגלה עירוב הזוי של משטרים אפלים בהם נפטר הרודן, חברה פטריארכלית נעדרת נשים וסרט מדע בדיוני על צבא משובטים אינסופי וזהה. הכול נארג לפסטיבל הזוי של מוות-ידוע-מראש, הלוויה המבזה את כבוד המת והחי כאחד, ומסכת העמדת פנים פוליטיקלי-קורקטית של מדינה שלמה.

מדינה מערבית, המתיימרת להיות מודרנית, המתגאה בחברותה ב-OECD, המובילה ביצירתיות היי-טקית ובפרסי נובל - עמדה מלכת. טוב שלא הפסיקו את המסחר בבורסה ועברו לשדר שירים עצובים ברדיו. וכל זאת למה? כי אדם בן 93 נפטר. בשיבה טובה. לאחר שבריאותו התרופפה זה מכבר.

מילא לו חשיבותו הלאומית של הנפטר היתה חיובית. אבל, הדבר צורם ומקומם במיוחד במקרה של מרן. למרות זכויותיו הרבות בעיני חסידיו, חובותיו אף רבים עוד יותר בראייה מפוכחת של רבים מאוד מאזרחי המדינה. ההיסטוריה, כבר עתה ניתן לשפוט, תטיל עליו חלק בלתי מבוטל, אם לא מרכזי, בקיטוב החברתי ובשבר העדתי הנורא ביותר של מדינת ישראל - זה המעקר, מסרס ומפצל אותנו לשתי מדינות שתהום בלתי ניתנת לגישור ביניהן. זה המסכן אותנו עוד הרבה יותר מיוקר המחיה ומכל האויבים שמסביב.

ברוך דיין האמת? אוקיי. אז בואו נאמר את האמת.

1. פרופורציה

למרות האתוס שחסידיו בעלי העניין רוצים לייצר ולהנחיל: זו אינה טרגדיה! מותו של מרן עצוב למי שהנפטר קרוב לליבו. האבל על הרב עובדיה לגיטימי, ככל אבל שהוא. בנוסף, אין ספק שזהו אירוע בעל חשיבות חברתית-פוליטית, ולכן גם כלכלית, מן המעלה הראשונה, אירוע שאת השלכותיו מוקדם מלנבא, ויש להתייחס אליו ככזה. אבל טרגדיה? לא. ממש לא! טרגדיה היא כשילדים מתים, כשחיילים נופלים. תאונות דרכים. סכינאות פתאומית על כלום. לא חסר. מוות בשיבה טובה לעולם אינו כזה.

2. די לפוליטיקלי קורקטיות!

מותר לדבר על המת? כן! בעיקר אם הוא דמות ציבורית, המשפיעה באופן מהותי על חיינו, גם בחייו וגם במותו, בין אם נרצה בכך או לא.

גם יום אחד בלבד אחרי הפטירה? כן! ומאותה סיבה. קל וחומר משום שבתוככי ש"ס כבר חודשים, שלא לומר שנים, עוסקים במאבקי ירושה סמויים. כל בימוי ההלוויה - מי סופד, מי לא, מתי ואיך - שזור שזירה צפופה של אינטרסים ומאבקי כוח, אז לנו אסור לעסוק בכך?

די! די להיתממות, די להתחסדות, די להעמדת הפנים. כל הסיטואציה משולה ל"בגדי המלך החדשים" והנה, שוב, אקח על עצמי לקרוא: המלך עירום! (עד כמה הוא עירום, ע"ע סעיף 5 להלן).

3. איראן או צפון קוריאה? הממ. שתיהן.

ליקוי המאורות של התקשורת הישראלית - בפעם השנייה בתוך רבעון: ביוני היתה זו מסיבת יום ההולדת ה-90 לנשיא פרס, ואתמול "יום שידורים מיוחד". אמנם, במקרה הראשון זה הזכיר את צפון קוריאה ואתמול את איראן, אך בשניהם התקיימה השבתה מוחלטת של לוח השידורים הרגיל ולהג אינסופי של שדרנים אומללים בשטח ובאולפן, למשך שעות. ביזיון!

המשמעות של היות כלב השמירה של הדמוקרטיה היא, לנבוח כשיש בעיה, גם אם זה מעיר את השכנים, וגם אם "לא נעים" (ע"ע סעיף 2 לעיל). ואולם, נעוול לנו שלוש פעמים:

ראשית, התקשורת הפכה אירוע חברתי-פוליטי, חשוב ככל שיהיה, של פלג מסויים ושל אדם - אמנם ציבורי, אך נטול כל תפקיד ממלכתי - לאירוע ממלכתי ברמה של ראשי מדינה. זהו עיוות המציאות. עדיין יש יותר מ-7 מיליון איש בבית עם אג'נדות נוספות, שלא לומר הפוכות.

שנית, התקשורת ביצעה את הדיווח בהתחסדות ובהרכנת ראש מלאת פאתוס מוגזם, תוך הליכה על ביצים בדברם על "מרן" מבלי להעז לנתח ולפרשן זוויות אחרות על תפקידו האמיתי, השלילי בחיינו.

שלישית, התקשורת מנעה מלקוחותיה את השירות המגיע להם, לו התחייבה.

בכל אלה, התקשורת הוכיחה חוסר יכולת תעדוף בסיסית של אירועי חדשות ואיזונם עם כלל צרכי הציבור. רק במשטרים טוטליטריים - כולל טוטליטריות דתית - אסור להציג ניתוח מציאותי על גדול-הדת החי או המת. כך או אחרת, במבחן בוזגלו התקשורת נכשלה כליל. לפחות במקרה של מרן לא ניתן יהיה לטעון לאפלייה נגד מזרחיים.

4. גם אתה ברוטוס?

במבחן בוזגלו, קל וחומר במבחן הפוליטיקל קורקטיות, כשלו גם גורמים שאמורים להיות אובייקטיביים לחלוטין. הנה למשל, מנכ"ל ביה"ח הדסה עין כרם שאמר: "הצוות הרפואי נלחם על חייו ללא לאות עד הרגעים האחרונים. אנו מרכינים ראש על לכתו של הגאון". "ללא לאות"? האם על כל המאושפזים אצלכם נלחמתם כך? האם גם על יקירי ויקיריכם נלחמו "ללא לאות"?

"הגאון"? אימוץ תואר תורני ושילובו בשיח ציבורי-רפואי, הוא עוולה חמורה לחברה מודרנית (ע"ע סעיף 2 לעיל). אני מכירה אישית כמה אנשים הרבה יותר גאונים שנפטרו. לא זכור לי שמי מן הצוות הרפואי כלשהו קרא להם כך. לא ראוי מר קפלן. לא ראוי.

ובמיוחד, במוסד שאתה מייצג. "הדסה" היא הסתדרות הנשים הציוניות באמריקה. והרי ש"ס מייצגת את כל מה שאינו ציוני: לא בערכים, לא בתרבות, לא בבניית הארץ, לא בשיויון בנטל השירות הצבאי, לא בחזון ולא בחינוך. והרי ראשי ש"ס יחליפו את הרצל במרן המנוח תוך שניה, לו רק יוכלו. בהתנהלות הדברים המתוארת במניפסט זה, לא מן הנמנע שהקרקע כבר הוכשרה לכך שבעתיד הם אכן יוכלו.

5. אז זו החברה שאתם רוצים?

טקסים חברתיים, וביניהם טקסי אבלות, מעידים על הערכים התרבותיים שביסוד אותה חברה. העלאה על נס של פועלו של הרב עובדיה, בכלל, ובעיניים מצועפות ונטולות כל גרם של ניתוח מפוכח או ביקורת ראויה, בפרט, מעידה יותר מכל על הכשל של החברה החילונית לדרוש את הכבוד המגיע לה, לא רק לתיתו, ועל הידרדרותנו לכיוון איראן (ע"ע סעיפים 2,3 לעיל).

מרן אחראי, במידה לא מבוטלת, למצב הכלכלי-חברתי הקשה בו אנו מצויים, מתוך כך שפיתח, השריש והוביל, אידאולוגית ומעשית, את תפיסת העולם של אי-עבודה ואי-תרומה לחברה, תוך יניקה מלשד החברה עצמה כנגדה הוא יוצא. בואו נראה באילו "ערכים" נעלים מדובר: השתמטות מצה"ל ■ מתן לגיטימציה להתקרבנות מחד ולאפלייה מאידך על בסיס תורת גזע ומוצא ■ שוד לאור יום של כספי משלם המיסים (אלי ישי זכור לטוב בציטוט המופלא: "עיר חרדית בלבד תהיה ללא הכנסות, ללא ארנונה ולא תוכל להתקיים"), כאתנן לישיבה בממשלה ללא התערבות במהלכיה ■ לגיטימציה להון שחור במימדי ענק, כולל ב"ישיבות" פיקטיביות עם תלמידים פיקטיביים ■ דיבור גס ואלים כלפי הציבור החילוני, שכמובן אסור לו להחזיר באותו המטבע (ע"ע סעיף 2 לעיל) ועוד היד נטויה.

נזכור שמאז שש"ס בממשלה - עד זו הנוכחית - המצב הכלכלי חברתי של בוחריה רק הורע. רק אני שמתי לב לכך?

המרן הטיל מיני קללות על אלה שלא הסכים עם דרכם, בתוך העולם החרדי ובוודאי מחוצה לו. שנזכיר מה איחל לשולמית אלוני וליוסי שריד? לזה אתם מריעים? אבל מעל הכול, לכל אדם מצפוני ואזרח טוב, אסור לשכוח ואסור לסלוח על שתי אמירות מצמררות במיוחד: זו לפיה ניצולי שואה הם "נשמות שחטאו", וזו לפיה "חיילים נהרגו כי לא שמרו מצוות... החיילים שנפלו במלחמת לבנון השנייה ... שהם [עם ישראל] לא שומרים שבת, לא שומרים תורה, לא מתפללים בכל יום, לא מניחים תפילין בכל יום, זה פלא שהם [חיילי צה"ל] נהרגים? לא פלא. .... יהיה מעולה אם הם יתגייסו כי נקבל עוד עשרות אלפי חיילים, והם לא יוכלו הרי למות". ואני מוסיפה: כפי שגם מרן כידוע לא מת, עם כל הנחות התפילין שלו.

צריך להוסיף?

חברה המכבדת עצמה, והרוצה להימנות עם תרבויות נאורות ומודרניות, צריכה להתנער מדמות שזו דרכה ואלו דבריה, ובטח שלא להעלותה על נס. חסידיו - יבושם להם. שיעשו כרצונם. אבל האקט הכמו-ממלכתי (ע"ע סעיף 3 לעיל) והשפלת הקומה בפני מורשתו של האיש - מבזה את כולנו.

6. מי "חסר ערכים" מי?

האלהה של אדם, גדול ככל שיהיה, אינה ראויה, בטח לדתיים, להם אמור להיות אל אחד. הרב עובדיה היה בחייו, ובטח הופך במותו, לכוכב רוק. כן, כן. אין שום הבדל: ההערצה חסרת גבולות, הביטול העצמי של המעריץ, היסטריית ההמונים סביבו, שלא היתה מביישת את אלביס... ואתם קוראים לנו, החילונים, "חסרי ערכים"?

7. יהדות

ייטיבו מעריציו של מרן לבדוק עצמם על דיברות הדת אותה הם כביכול מקדשים. הרי כל פועלם נגוע בעבירה על הדיבר השני "לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה": מיני איקונות של הרב ושלל קמעות שלא היו מביישים את האפיפיור עצמו. אגב, העונש על עבירה זו הוא מלקות. וזה עוד לפני שדיברנו על מסחרת הכשרות בכלל ו"בית יוסף" בפרט. תגידו, מוציאים על זה חשבונית? (ע"ע סעיף 5 לעיל).

ואם כבר אתם חפצים ביקרו של מרן, הלא תעשו לו לוויה מכובדת ולא חפוזה וכאוטית? האיסור להלין את המת נובע מימים נטולי חשמל, שלא אפשרו את קירור הגופה. כיום, לו הגיון פשוט ולא קיבוע בעבר הרחוק היה המנחה, לא רק שניתן היה להלין את המת ולתכנן לו לוויה ראויה, אלא עם הקפאה קריוגנית יכולנו אף לחסוך למשיח טרחה מיותרת. תהיה לו מספיק עבודה לכשיגיע.

8. פסיכולוגית-הורית

מרן מוצג ע"י חסידיו כ"אבא", ואולם דווקא מהיבט זה מתגלה עוד בעייתיות במורשתו: אחת העוולות הגדולות ביותר שהורה יכול לעשות לילדיו האהובים היא לטעת בהם את האמונה שהם אינם יכולים לשרוד ולהצליח בלעדיו. והרי זה בדיוק מה שאריה דרעי וחבר מרעי מרן אומרים: "איך העולם יתנהג בלי שמש? בלי ירח? מה יהיה עלינו? הדור זקוק לו". הורה אוהב באמת מחנך את ילדו לעצמאות ונוסך בו ביטחון שהוא ההיפוך הגמור מהנ"ל. אחרת, מדובר בגורו של כת ותו לא.

9. כלכלית

מהם המשאבים שביה"ח הדסה הקצה לטיפול במרן, ועל-חשבון מה מתקציבו הגרעוני, המצוי על סף חדלות פירעון? כמה רופאים בכירים סבבו את מיטתו ועל חשבון מי מיתר החולים, שלהם פרוגנוזה חיובית בהרבה, השוכבים כעת בסבלם במחלקות בתי החולים הכורעות תחת הנטל? והאם הם נשארו סביבה גם אחרי 4 אחר-הצהריים, שאז הם פונים איש-איש לפרקטיקה הפרטית שלו, אלא אם מדובר ב"גאון" ולא בסתם עמך?

וגם: כמה עלה לנו, כמשלמי מיסים (אלה שממנים את אלה מחסידיו של המנוח שאינם עובדים, אידאולוגית) אבטוח ההלוייה ווכמה יעלה אבטוח השבעה? לכמה שוטרים בוטלו חופשות והאם זהו צדק חברתי? כמה שוטרים הועברו ממשימותיהם השוטפות למיגור הפשע לצרוך הפסטיבל האמור ומאילו משימות בדיוק הועברו? אני מקווה ש"גלובס" ידרוש את הנתונים, במסגרת מאבקו הצודק לשקיפות בתחומים אחרים.

"קום התנערה עם חלכא", כך מסתבר, לא צריך להיות ההמנון של ההסתדרות, אלא דווקא של הציבור החילוני העשוק והמדוכא במדינתו הכאילו-דמוקרטית (הרוב קובע?), עם תקשורתה הכאילו-חופשית (זכות הציבור לדעת?) ועם ערכיה הכאילו-מודרניים (מותר המדע על ההלכה?).

ולכל מי שיקומו לתקוף על עצם הזכות לומר דברים אלה, ולהגן על מורשתו של הרב עובדיה, סביר שתוך שימוש בקללות נוראות במיוחד, כראוי למורשתו, יש לי רק דבר אחד לומר: תתביישו לכם!

■ הכותבת היא מנכ"לית BossProblem, הפורטל להצלחה בעבודה, יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית.