"מצער שהעם רוצה לחם ושעשועים, ולא סרט על קסטנר"

"שלום לכולם", פותחת נאוה בודק-אחירון את מכתבה האלקטרוני, שנשלח בשבוע שעבר לרשימת תפוצה ארוכה ומגוונת הכוללת עיתונאים, עובדי רשות השידור ומוקירים. "לצערי, הסתבר שהתוכנית 'חיים שכאלה' עם יוסף בורג אינה באיכות שידור, ולכן ביום ב' 14.10.13, בשעה 24:30 לאחר 'המסעדה הגדולה' נשדר את סרטו של חיים גיל על יחידת ה-101, ששודר במסגרת 'מבט שני' בשנת 1986".

מכתבה מסתיים בפירוט, "טייפ מס' 6731-86. אורכו - 38 דקות. יש כותרות. בברכה, נאוה". הלילה שבין שני לשלישי הוא ליל אייטיז ב"מנהרת הזמן", רצועת הארכיון של רשות השידור שבשנה וחצי שבה היא משודרת, הצליחה לקנות לעצמה מעמד של קאלט.

בודק-אחירון, עורכת הרצועה, היא אדונית הלילה של השידור הציבורי. העיתונים אולי מתעלמים בפרסומיהם מלוחות השידורים שבין חצות ועד 8:00 בבוקר, אך זו ממלכתה, והיא מארגנת ומחשבת בה כל דקה, כאילו מדובר בפריים-טיים של ערוץ 2, ו"שרתי לך ארצי" של דן אלמגור היא "הכוכב הבא".

מחדרה הקטן בבניין המתפורר של רשות השידור ברחוב קלמן מגן בתל-אביב, היא מנסה להתחבר לאקטואליה, להצדיע למתים ביום השנה להסתלקותם, ולחיים ביום הולדתם, ואפילו להעביר מסרים חתרניים.

כך, למשל, בשעות שנושקות לבוקר, כשמספיק אנשים כבר ערים, ניתן למצוא באחרונה את הסדרה הקומית "שבט כהן". בודק-אחירון ביקשה תקציב מיוחד בשביל הקאמבק הזה של הסיטקום משנת 1991, שצולם ברזולוציית וואן אינצ', כדי להעבירו לקלטות בטא. ולא רק בגלל כוכביה הראויים להוקרה, שושיק שני ויענקל'ה מור, אלא גם כי רצתה להגיד משהו ברור לשר האוצר יאיר לפיד, שכתב את הסדרה עם אביו המנוח טומי לפיד.

"נכון", היא מודה באשמה אף ללא לחץ מתון, בעיקר נרגשת שמישהו צפה בסדרה הנשכחת. "רציתי ששר האוצר יראה בדיוק איפה הכול התחיל אצלו, שלא ישפוך את התינוק עם המים".

לבה כבד על לפיד, איתו עבדה באופן צמוד כעורכת הבידור של התוכנית "סופשבוע" שהגיש בערוץ 1, והיום הוא עומד יחד עם השר גלעד ארדן מאחורי הקפאת הרפורמה ואולי גם סגירה ופתיחה מחדש של רשות השידור. היא עוד זוכרת כיצד הגיע בתחילת שנות ה-90, אחרי ניסיון עבודה כושל בערוץ 2 הניסיוני, כדי להגיש בערוץ הציבורי תוכנית לייט-נייט.

"אנחנו בנינו את יאיר, והוא שונא אותנו היום", היא אומרת. "חיים מלובן ז"ל, מבכירי המפיקים בטלוויזיה הישראלית, האמין בו, לקח אותו לערוץ 1, ובמידה רבה בזכותנו הוא הפך למי שהוא היום. דרך אגב, הוא לא לבד, לפחות עשרה חברי כנסת חייבים לערוץ הראשון את הקריירה שלהם, מעליזה לביא ועד פנינה תמנו-שאטה".

- את כועסת.

"יאיר הוא בחור מקסים ונחמד. הכעס שלי עליו זה שהוא יורק לבאר שממנה שתה. ערוץ 1 זה הבסיס והבית שלו, והיום הוא רואה את הסיפור שלנו בצורה חד-צדדית. אני בצער גדול שהוא לא רואה את הטוב שבנו ולא זוכר לנו חסד נעורינו ונעוריו".

ציפי שביט, כוכבת הילדים

הדרך לראיון עם בודק-אחירון, שעוברת דרך מתחם המסחר והפנאי המשוחזר של "שרונה" בתל-אביב לקריית רשות השידור הוותיקה - קשה להתחמק מהקלישאה - היא מעין מנהרת זמן בעצמה. קטן הוא ודל הוא חדרה, הממוקם אי-שם בקצה אחד המסדרונות הבלתי נגמרים של משרדי הרשות, אבל מאור פניה והאנרגיה החיובית הקורנת מהם משכיחים זאת מיד.

אחרי שהיא מתעניינת בשם משפחתו של הכותב ובשמו המקורי של אביו, וממהרת להתקשר לבן-זוגה, מומחה הלשון, ד"ר אבשלום קור, כדי שיפענחו, אנחנו מתפנים לשוחח.

היא נולדה בחיפה לפי 58 שנה, אמה היא גננת מיתולוגית ואביה הוא משה בודק, איש האצ"ל. כשהייתה בת 19 חזרו הוריה בתשובה, והיא בחרה לא להימשך אחריהם. רק היום, כשהיא חולקת את חייה עם ד"ר קור, החלה לשמור שבת.

"עריכת 'מנהרת הזמן' היא פשוט נס שקרה לי", היא אומרת. "פגשתי אז את שלומי אורון, עורך סרטים בן 30 (כיום עורך "לגעת ברוח" - ח"מ) חולה נוסטלגיה, שסיפר לי שיואב גינאי מחפש פורמט חדש לשידורי ערוץ 1 ורוצה למתג גם את תוכניות הלילה של הערוץ. הגשתי ליואב הצעה לעשות תוכנית שתנצל את הארכיון העצום שלנו וכל ליל שידורים יתמקד בעשור אחר, משנות השבעים ועד שנות האלפיים, ושאת לילות ימי חמישי נקדיש ל'יארצייטים'". גינאי קיבל את ההצעה והתוכנית יצאה לדרך.

כאילו הייתה אבי ניר, אצה בודק-אחירון מדי בוקר לבדוק את נתוני הרייטינג, ובכל פעם היא נעצבת מחדש כשאינה מוצאת בתקשורת ביקורת או התייחסות לפנינים ששלתה. ועדיין, ממוצע צפייה של 0.5% במהלך הלילה כולו המקיף 10,000 צופים, הוא גבוה יותר מנתוני הצפייה בערוץ 1 במרבית שעות היום.

על פי נתונים שהעבירו לנו מרשות השידור, שיא הצפייה נמדד בין השעות חצות וחצי לרבע לאחת, ועומד על 1% ממשקי הבית שהם 20 אלף צופים. משדר "פעמוני היובל" ששיבצה ביום העצמאות, שבר את שיאי הרצועה ועמד על 3.4% צפייה ו-86 אלף צופים.

אבל נדמה שהבאזז חוצה את גבולות הרייטינג. לרצועה קהל מעריצים אדוק, צעיר בעיקרו. אלה שלא נחשפים לתוכניות בסוף בילוי או כשהם קמים אל תינוק בוכה, דואגים להקליט ביס מקס. הפורומים ברשת שוקקים, ובודק-אחירון מוצפת בבקשות אישיות.

"מאז שנאוה התחילה לשדר את 'מנהרת הזמן', כל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו באחד מלילות השידור", אומר רמי סמו, 35, מחולון. יחד עם אביבית יובל-אפפלבאום הוא מנהל פורום מוזיקה עברית באינטרנט באתר תפוז. "בכל שבוע אני פותח שרשור ומעביר לנאוה בקשות של גולשים".

- למשל?

"ביקשתי באופן אישי מנאוה שתשדר את ההצגות של תיאטרון הבימה משנות ה-70 והיא שידרה אותן. זו חגיגה לגולשים בפורומים. בחוויה שלי יש בזה משהו שמחזיר אותי לימים עברו. יש תוכניות שכילד פספסתי כי ההורים שלי שלחו אותי לישון, עכשיו נאוה משדרת אותה שוב ויש לי אפשרות לחזור לילדות".

- אתה חי מחדש את ילדותך?

"כילד מאוד הערצתי את ציפי שביט. היא הייתה כל עולמי. לא מזמן נאוה שידרה ספיישל לציפי שביט. היה כמובן פער מהזיכרון הרגשי שלי, אבל אתה יודע איך התרגשתי כשהחתול שמיל הכריז על בואה וראיתי איזו עוצמה הייתה לשביט בקרב הילדים? היא פתחה במחרוזת שירים ובה 'ברבאבא' ו'טמבולינה' ופתאום הבנתי מה גרם לי כל כך להעריץ אותה".

*** הכתבה המלאה - במגזין "פירמה"