א. מדורי הכלכלה הולכים ומתמלאים בידיעות על פיטורים ועל אבטלה, ובכל יום אנחנו מתבשרים על עוד ועוד מובטלים בטפטוף שרק הולך ומתגבר בשלל תחומים ומגזרים. פה עשרות, שם מאות, והנה מתחילים עיצומים ופורצות שביתות והכול הולך ונראה עגום למדי. התאחדות התעשיינים פרסמה השבוע את תחזיתה הקודרת: 278 אלף מובטלים יהיו בישראל ב-2014.
כמה ימים קודם פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הנתונים המדכדכים שלה: 6,541 שקלים, זה היה השכר החציוני לעובד שכיר בישראל בשנה שעברה. זה אומר שמחצית מהשכירים מרוויחים פחות, קרובים הרבה יותר לשכר המינימום מאשר לשכר הממוצע, העומד על 9,297 שקלים בחודש. לא מפתיע כשיודעים שמחצית מהמשרות שנוספו למשק הישראלי בשנתיים האחרונות הן כאלה שהציעו שכר מינימום ומטה, וששני שלישים מהמשפחות העניות בישראל הן כאלה שבהן לפחות אחד מההורים עובד.
וכמובן שככל שעולה הגיל פוחת הסיכוי למצוא עבודה: יותר מ-13% מבני ה-45 ומעלה הם מובטלים. ביטחון תעסוקתי הוא מושג שפחות או יותר פס מן העולם. כל הכיסאות מתנדנדים. למעשה, לא כל הכיסאות מתנדנדים - דווקא אלה שהכי צריכים להתנדנד עומדים יציבים על ארבע רגליים.
ב.
על רקע הנתונים האלה קצת התקשיתי, כמוכם בוודאי, להבין את שר האוצר שלנו, שבכנס קיסריה שנערך באילת - שזה כבר די מצחיק בפני עצמו (למה כנס קיסריה הדרים לאילת, תמהני?) - נאם נאום כלכלי ופרס את חזונו הכלכלי: "אחרי חודשים של עבודה", אמר, "אני רוצה להגדיר לכם בשני משפטים את האסטרטגיה הכלכלית שלנו לשנים הקרובות: מה אנחנו רוצים? שהישראלים ירוויחו יותר ואיכות החיים שלהם תשתפר". חזון לא רע בכלל, אין ספק. כישראלי שרוצה להרוויח יותר ושואף שאיכות חייו תשתפר, אני חותם עליו בשתי ידיים.
שהישראלים ירוויחו יותר, הא? איך בדיוק הם ירוויחו יותר, ייקחו עוד שתי עבודות בשכר מינימום? ואיפה בדיוק הם ירוויחו יותר, במפעלים שנסגרים, בעסקים שמצטמצמים? גם לזה יש לשר האוצר תשובה מוכנה: "איך נגיע לזה?", שאל וענה: "ניצור כלכלה המבוססת על חדשנות".
באמת שאין לי דבר וחצי דבר נגד חדשנות, להפך. חדשנות זה יופי של דבר ואנחנו הישראלים אכן ניחנו בסוג של כושר המצאה. אבל לא נעים לומר, מרב החדשנות שאני רואה במשק הישראלי בשנים האחרונות הוא בהמצאת דרכים חדשות של העסקה פוגענית ודרדור מעמדו של האדם העובד.
הרי גם מי שהתמזל מזלו לעבוד רואה את שכרו הולך ונשחק בעקביות (השכר אמנם עלה באחוזונים בודדים, אבל כשמשווים את זה ליוקר המחיה, ובוודאי לשעות העבודה ההולכות ומתארכות, מקבלים שחיקה גדולה), אחרי שאיבד כל קשר לצמיחה הנהדרת שידע המשק הישראלי בעשור האחרון, ועל זה הצביע שר האוצר בעצמו. אבל לפחות הוא עשה לנו טובה ולא נופף מולנו במלפפון כמו שעשה השר בנט.
ג.
לא רק שר האוצר נאם בכנס קיסריה שנערך באילת, ולא רק בנט עם המלפפון; גם ראש הממשלה נתן שם נאום מצוין, בהיר ומדויק, אבל כמו ששמו לב לכך מבינים גדולים ממני: שלושת המובילים של הכלכלה הישראלית (ובנט הכי פחות מביניהם) מתייחסים אליה במין ריחוק אינטלקטואלי: הם מספרים לנו עליה ומפרשים אותה כפרשנים או כמדענים-סלאש-כפילוסופים עם חיבה לאנתרופולוגיה.
הטיחו בהם שהם מנותקים, אבל זה לא שהם מנותקים, ממש לא, להפך: הם נורא מתעניינים בנושא ויש להם דעות מוצקות מאוד בקשר למה שצריך לעשות ואיך עושים את זה ויש להם אפילו עצות ממש מצוינות, כמו למשל לשנות את נושא הדיור, להשקיע יותר בתחבורה ולשפר את תחום החינוך. כל עצה מלמיליאן וכל אבחנה ניימאר: "העשירים התעשרו עוד יותר", אמר לפיד, ו"העניים נהיו עניים יותר, בני ה-30 של היום הם הדור הראשון של הישראלים שחיים פחות טוב מההורים שלהם. ולא רק זה, הם גם חיים על חשבון ההורים שלהם. את זה צריך לשנות". די, באמת?! צריך לשנות את זה. טוב לדעת, בחיי שלא היה לי מושג. והכול, התברר לי בנאומו של לפיד, בזכות התלמוד.
לפיד הביא בתור דוגמאות את אלברט איינשטיין ואת בוב דילן. יהודים גדולים מאוד, אין ספק, וכאלה שראוי להתכבד בהם, אבל איינשטיין עד כמה שאני יודע לא למד תלמוד. כנ"ל בנוגע לדילן. אני לא דילניסט גדול, אבל כל קשר בינו ובין התלמוד אפילו לא מקרי בהחלט. אני גם לא גנטיקאי, אבל די ברור לי שמשניות לא עוברות בגנים.
"אנחנו לא עד הסוף יודעים להסביר את זה", אמר לפיד, "אבל יש משהו באלפיים שנה של לימוד התלמוד ששייף את התודעה היהודית באופן שמכשיר אותה באורח פלא לזירה הטכנולוגית". מה?! איזו מין תפיסה כלכלית-גנאולוגית משונה היא זו. זה לא התלמוד. אם כבר, אלה אלפיים שנות רדיפה והגירה בלתי פוסקת, כמו גם הקפדה יחסית על היגיינה וסוג מיוחד מאוד של גאוות יחידה. לתלמוד, שאמנם ניחן בסוג של לוגיקה, אין שום קשר לזה.
אבל סטינו מהנושא.
ד.
והנושא הוא שהולך להיות פה די קשה בשנה הבאה עלינו לטובה. עם כל הכבוד לשלושת הפרשנים הכלכליים המובילים במדינה, נדמה שגל הפיטורים והקיצוצים הוא בלתי נמנע, כמו גם המשך השחיקה בשכר. פרשנויות מלומדות לא עוזרות לנו. אז מה עושים? ומה עם הגז הטבעי הזה שהבטיחו לנו? אולי כדאי להשקיע את כל הכסף מהגז בלימודי תלמוד למובטלים? אפשר, אם שואלים אותי, לערוך את כל שיעורי התלמוד האלה ברכבות הנוסעות להן ממקום למקום וממלאות את הארץ בצמיחה ובעושר, ככה נהרוג שתי ציפורים במכה.
ומה עם כל הכסף שלפיד גייס בעשר אצבעותיו מהתאגידים הגדולים במסגרת חוק הרווחים הכלואים שאליו לא ממש היה לו קשר? בכלל, יש הרבה דברים נחמדים שאפשר לעשות עם ארבעה מיליארד שקלים. אפשר גם להחזיר לנו חלק מההטבות שנגזלו מאיתנו, אפשר להגשים את חזונו הגדול של בנט "לדאוג לעובדים ולא למקומות עבודה", או לכל הפחות להבין אותו (עובדים בלי מקומות עבודה זה כמו מלפפון שלא מנופפים בו, או משהו).
הנה, כבוד השר, השנה הקרובה תספק לך אלפי עובדים - 287 אלף כאלה, אם להאמין לתחזית של התאחדות התעשיינים - כדי שתוכל להגן עליהם אחרי שמקומות העבודה שלהם ייסגרו. יהיה מעניין לראות איך מגנים על עובדים שאין להם מקומות עבודה.
אפשר גם לערוך את כנס קיסריה באילת כל שבוע, לנפנף במלפפונים, לנכס לעצמנו את אלברט איינשטיין - עוד תוצר מוצלח, שלא לומר מובהק, של מערכת החינוך הישראלית - ולהמשיך לתת לנו עצות טובות.
ה. אבל הדבר הבאמת מוזר זה שעדיין, 80% מאיתנו מאושרים - כך טען השבוע בגלובס יו"ר נילסן ישראל. אושר, על-פי ויקיפדיה, הוא רגש המבטא מצב נפשי שמקורו בהנאה ובסיפוק, או מצב של היעדר סבל, דיכאון, שכול, חרדה וכאב - בדיוק המצב שעולה לי בראש כשאני חושב על חברה שמחצית מהשכירים בה מרוויחים פחות מ-6,500 שקלים בחודש. האמת, שזה דבר מדהים בפני עצמו, ואתם יודעים בזכות מה זה? לא בזכות החדשנות, לא בזכות מזג האוויר ולא בזכות ההגנה על מעמד הביניים - רק בזכות התלמוד!*e