מתי מותר לתובע לעיין מסמכי הנתבע

בפסק הדין בעניין טאמארס (ו"ע 46256-08-11) נדונה בקשה שהוגשה מטעם מנהל מיסוי מקרקעין חיפה למתן צו המחייב את העוררת להמציא תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים, ליתן פרטים נוספים ולאפשר עיון במסמכים, לרבות מסמכים הנוגעים לצדדים נוספים שאינם בעלי דין בהליך.

העוררת, חברה זרה הרשומה בדנמרק, מכרה מניות בחברת טאמארס שהינה איגוד מקרקעין. לטענת העוררת, לא קמה חבות במס שבח במכירת המניות מכוח סעיף ייחודי באמנה למניעת כפל מס בין ישראל לבין דנמרק.

לעמדת המנהל, החברה המוכרת הינה חברת צינור אשר הוקמה בדנמרק במטרה להתחמק ממס בישראל. המנהל התבסס, בין היתר, על העובדה שכל מניות העוררת מוחזקות על-ידי חברת אם שהינה חברה זרה הרשומה בגיבלרטר (מקלט מס), שמניותיה מוחזקות על-ידי נאמנות זרה הרשומה במדינת ליכטנשטיין (מקלט מס), כאשר יוצר הנאמנות והנהנה הינם תושבי ואזרחי אנגליה.

במסגרת הדיון בבקשה לגילוי מסמכים ערכה ועדת הערר סקירה של הליך הביקורת השיפוטית בערעורי מס ובסוגיית גילוי המסמכים, תוך השוואה בין הליך הערר בפני וועדת ערר לענייני מס שבח לפי חוק מיסוי מקרקעין לבין הליך התביעה האזרחי בבית משפט. הוועדה קבעה, כי ההליך הנדון במסגרת וועדת ערר מס שבח הינו הליך בירור ראשוני, במסגרתו ועדת הערר שומעת ראיות וקובעת ממצאי עובדה ומהימנות, שלא כמו בהליך ערעור בעניינים אזרחיים, שם מוגבלת הביקורת השיפוטית על החלטות של רשויות מנהליות לעניינים של תקינות ההליך, סבירות ההחלטה ומידתיותה.

הוועדה קבעה, כי תקנות סדרי הדין האזרחי העוסקות בהליכי גילוי ועיון במסמכים אינן חלות על ערעורי מס, שכן הליכים אלו מתאימים יותר להליך הערעור האזרחי שבו בוחנת ערכאת הערעור את ההחלטה שבפניה על בסיס הראיות שהיו בפני הערכאה הדיונית, מה שלא כן בענייני מס.

הוועדה קבעה, שככלל, יש ליתן צווים לגילוי ועיון במסמכים שנדרשו במסגרת הליך ההשגה ולא הומצאו, כמו גם במקרה של העלאת טענות חדשות מטעם העורר במסגרת הערר או במקרה של מסמכים הנדרשים כחיזוק לראיות מנהליות שאינן קבילות בבית משפט. לעמדת הוועדה, אין זה סביר שהרשות תבקש לבסס את החלטתה על בסיס ראיות ומסמכים חדשים אותם היא דורשת מהנישום בשלב הערעור, שכן רשות המיסים צריכה לתת החלטה המבוססת על מידע ומסמכים המהווים תשתית ראייתית מספקת לביסוס החלטתה עובר למתן ההחלטה.

הוועדה בחנה את הבקשה לגילוי ועיון במסמכים על בסיס עיקרון "הרלוונטיות", לפיו די בכך שהמסמכים המבוקשים כוללים מידע שיאפשר, במישרין או בעקיפין, לקדם את פתרון המחלוקות והסוגיות הנדונות. אשר להגדרת "רלוונטיות המסמך" קבעה הוועדה, כי ההגדרה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, וזאת ביחס למסמכים שהינם בשליטת ובהחזקת בעלי הדין בהליך.

לעמדת הוועדה, כאשר דחה המנהל את הצהרת העוררת וטען כי העוררת הינה חברת צינור, היה עליו לבסס את החלטתו על תשתית ראייתית מספקת. מאחר ובנסיבות המקרה, לא נטען כי התשתית הראייתית שעמדה בפני המנהל אינה קבילה, לא נטען שלא הומצאו מסמכים שנדרשו במסגרת הליך ההשגה ולא נטען שהעוררת הסתירה ראיות ומסמכים שנדרשו, קבעה הועדה כי בכל הקשור למסמכי חברת האם, מסמכי הנאמנות ומסמכיהם של יוצר הנאמנות והנהנה, אין כל מקום למתן הצו לגילוי מסמכים. הוועדה נימקה החלטתה בכך שחברת האם, היוצר והנהנה אינם בעלי דין, בכך שהמסמכים המבוקשים אינם בהחזקתה ובשליטתה של העוררת, ובכך שהמשיב זכאי לעיין רק במסמכים של העוררת שהינם רלבנטיים לבחינת מעמדה על פי האמנה למניעת מיסי כפל.

עוד קבעה הוועדה, שככל שהמשיב טוען לקיומה של מלאכותיות בפעילותה של העוררת, נטל הבאת הראיות לביסוס טענתו זו מונח על כתפיו, והוסיפה כי: "אין להפוך את הליך הגילוי והעיון במסגרת הערעור למסע דיג למציאת ראיות שהיו אמורות להיות חלק מהתשתית העובדתית על פיה דחה המשיב את הצהרת העוררת".

הכותבים מומחים במיסוי