ריצה במסגרת העבודה מגבירה המוטיבציה של העובדים?

יותר ויותר ארגונים מעודדים את עובדיהם לרוץ דרך מימון קבוצות ריצה במסגרת העבודה ■ מה יוצא מזה לחברות, ומה לעובדים?

קצת אחרי מרתון תל-אביב, ורגע לפני מרתון ירושלים, שייערך ביום שישי הקרוב, מעניין לבדוק כיצד הפכו קבוצות הריצה לחלק בלתי נפרד משגרתם של ארגונים לא מעטים, במסגרת ממוסדת.

קבוצות ריצה של חברות שונות הפכו בשנים האחרונות למחזה נפוץ - חלקן גם במסגרת הליגה למקומות עבודה בריצה מטעם הפועל. דוד זוארץ, מאמן אתלטיקה ומרכז הליגה, מציין כי "כשפתחתנו את הליגה ב-2009 היו לנו 10 קבוצות ריצה. היום יש לנו כ-30".

בין הארגונים הנמנים עם הליגה למקומות עבודה בריצה ניתן למצוא את hp, הטכניון, בזק, בנק הפועלים, רשות שדות התעופה, התעשייה האווירית, חברת חשמל, מכון וולקני, משטרת ישראל, עיריית תל-אביב, טבע, רפאל, פריגו, רשות ניירות ערך ושטראוס.

לדברי זוארץ, במרתון תל-אביב ובמרתון ירושלים השתתפה ותשתתף הליגה במקצים של 10 ק"מ ו-21 ק"מ. אך הקבוצות משתתפות גם במרוצים נוספים. "העלייה במספר החברות שפותחות קבוצות ריצה לעובדיהן נובעת מהעלייה במודעות לחשיבות הפעילות הגופנית בשנים האחרונות. מקומות עבודה מבינים שכדאי לעודד פעילות כזו בקרב העובדים, כי מעבר לחשיבות הבריאותית - יש בזה גם משהו מגבש. בנוסף, כשרצים בקבוצה זה מגביר את המוטיבציה של המשתתפים ונותן לאנשים דרייב לשפר את התוצאה שלהם".

- ומה החסרונות באימון בקבוצה?

"בקבוצה, למאמן קשה להתמקד בכל רץ ורץ ובליגה הוא מתמקד בקצבים. כשרצים בקבוצה בקצב מהיר יותר ממה שמתאים לחלק מהמתאמנים, זה עלול לגרום לפציעה".

חופי שתיוי, מנהל מוצרי כאב בפייזר ישראל, לא האמין עד לפני שנה שהוא יסתכל מתוסכל מהצד על אימוני ריצה שהוא נאלץ להפסיד. "עד לפני כשנה, אז נפתחה קבוצת הריצה אצלנו בחברה ביוזמתה של המנהלת שלי מריה מילר, העדפתי לצום מאשר לעשות ספורט כשהייתי צריך לרדת במשקל. כשהקבוצה נפתחה - החלטתי לתת לזה צ'אנס, גם מתוך מחווה למנהלת שלי.

זה התחיל מפעם בשבוע, והיום יש לנו 15 אנשים בקבוצה שמתאמנים ביחד פעמיים בשבוע. רובנו צלחנו כמה תחרויות. יש לנו מאמן שמגיע למשרד, פעם בשבוע בבוקר ופעם בערב, ונותן תרגילים לכל אחד לפי היכולת שלו והקצב שלו. יצרנו קבוצה הטרוגנית ומגובשת. זו קבוצה מאוד תומכת. יש לנו גאוות יחידה, וכולם מדרבנים את כולם. לא האמנתי שלקבוצה יכול להיות כזה כוח.

"גם היום אני ממשיך להגיד שאני לא סובל ספורט, אבל משהו דוחף אותי להמשיך לרוץ. עשיתי את מרוץ נייקי ורצתי 10 ק"מ בפחות משעה. לא האמנתי שזה אני. ביום ההולדת האחרון שלי, ב-28 בפברואר, הייתי אמור להשתתף במרתון תל-אביב, אבל לצערי ניתוח קטן מנע ממני להשתתף. שלושה חודשים היה אסור לי לרוץ, ואכלתי את הלב מהעדכונים של כולם. אז התחלתי לעשות הליכות. היעד הבא הוא 10 ק"מ במרוץ צהלה בסוף אפריל, ואחר-כך חצי מרתון".

"מעודדים את העובדים"

גם ישי ויסייד, מנהל פרויקטים במארוול, לא האמין שיישאב לריצה. "אני חובב ספורט מושבע מעמדת הכורסה", הוא מעיד על עצמו. "לפני שנה וחצי נפתחה קבוצת הריצה בחברה, והחלטתי להצטרף. התחלתי מאימונים שבועיים במסגרת הקבוצה פלוס אימון נוסף. היום אני כבר מתאמן 4-5 פעמים בשבוע. יש לנו אימון קבוצתי אחד, עם מאמן, שמגדיר לכל אחד תוכנית אימונים שבועית".

ויסייד מספר כי בהתחלה רץ בקושי 5 ק"מ, אבל עם הזמן השתפר. "בשנה שעברה השתתפתי כבר במרוצים של 10 ק"מ. במרתון תל-אביב כבר רצתי חצי מרתון - 21 ק"מ - אבל פספסתי את היעד שלי בדקה. היעד הבא שלי הוא להשתתף באחד המרתונים בחו"ל".

- למה דווקא ריצה? ולמה בקבוצה?

"חלק מזה נובע ממשבר גיל 40. עד גיל 30 עוד שיחקתי כדורגל עם חברים, ולאט-לאט זה פחת. במקביל, השעות מול המחשב הלכו וגדלו. היו לי כמה ניסיונות כושלים בחדר כושר - אבל זה לא אני. ריצה זה ספורט שלא צריך שום דבר כדי לעשות אותו - פשוט שמים נעליים ויוצאים לרוץ. בנוסף, יש משהו מדהים בחוויה הזו של לרוץ במרוץ עם עוד המון אנשים. אם לא הייתה נפתחת קבוצת ריצה במסגרת העבודה, לא הייתי מגיע לזה. יש משהו במסגרת הזו, במחויבות שיוצרת הקבוצה, שמעודד להמשיך ולהתמיד".

רון יניב, סמנכ"ל משאבי אנוש במארוול, שמעסיקה בישראל 1,200 עובדים ביקנעם ובפתח תקווה, מציין כי בקבוצת הריצה של החברה, שמאמן דרור חזיזה, נוטלים חלק כ-40 עובדים. "כל מה שקשור לקבוצה הוא במימון מלא של החברה. זה חלק מתפיסה כוללת שמאמינה בקידום הנושאים של בריאות וספורט. לאורך כל השנה יש פה מגוון פעילויות: חדרי כושר בתוך הבניינים עם מאמן כושר, שפתוחים כל היום; 'שבוע בריאות' שאנחנו מארגנים מדי שנה שכולל טורניר פינג פונג וסדנאות בריאות; ומשהו חדש שהוספנו לאחרונה 'סדנאות בג'ינס' - כל יום ב-12:00, סדנה של 20 דקות שכוללת מתיחות ותרגילי בטן".

- למה החלטתם לממן דווקא קבוצת ריצה? 40 עובדים מתוך 1,200 זה לא הרבה.

"אנחנו מקשיבים לעובדים. היה לזה ביקוש. מספר האנשים בקבוצה משתנה, עולה ויורד, והיו לנו גם 100 איש בקבוצה".

גם במוטורולה סלושנס, שמעסיקה בישראל כ-1,200 עובדים אף היא, הקשיבו לדרישות העובדים. שירלי לסניגר, סמנכ"לית משאבי אנוש ישראל ואפריקה במוטורולה סלושנס, מציינת כי החברה מעודדת מגוון רחב של פעילויות גופניות זה שנים. "יש לנו קבוצות של רוכבי אופניים, פילאטיס, חדר כושר, חוג משוטטים, קבוצות כדורגל וכדורסל, קורסים להרזיה ולתזונה בריאה ועוד. זה חלק מתפיסה כוללת שמעודדת בריאות וכושר. אנחנו מעודדים עובדים להשתתף במרוצים השונים על-ידי מימון 50% מהרישום למרוצים, מספקים להם חולצות עם לוגו של החברה, ומפרסמים את תוצאות הרצים בכל מערכות המדיה שלנו".

לסניגר מציינת, כי אף היא רצה ומשתתפת במרוצים שונים. "מאוד שימח אותי שהחברה בוחרת לעודד עובדים שבוחרים בספורט הזה. יש בריצה משהו מאוד אינטנסיבי. זה ספורט שגוזל הרבה זמן. מדובר באימונים מפרכים שדורשים מהמתאמן לקום מוקדם בבוקר, ולהשקיע לא מעט שעות. כשאתה עובד בארגון שלא בודק מתי הולך ומתי אתה חוזר ומעודד את עובדיו לעשות ספורט כדי לשמור על אורח חיים בריא - יותר קל להתמיד בספורט כזה".