המיליארדר האיטלקי מאסימו מוראטי, שהשתלט בשנת 1995 על מועדון הכדורגל של אינטר מילאנו, נפרד מוקדם יותר העונה מאחד הצעצועים היותר יקרים שהחזיק במהלך הקריירה העסקית שלו: כזכור, באוקטובר 2013 הוא מכר 70% מהחזקות הקבוצה לאיש העסקים האינדונזי אריק טוהיר. בכל מקרה, מוראטי נותר במועדון על תקן "נשיא הכבוד", והשפעתו, בוודאי הכלכלית, עדיין ניכרת: בדוחות הפיננסיים של ה"נראזורי" לעונה הקודמת (2012/13) התברר שהיא רשמה הפסד נקי בומבסטי של 79.8 מיליון אירו.
הסיפור הפיננסי של אינטר הוא ייחודי בעולם הכדורגל בעוצמות ובהיקפים שלו, והוא יכול ללמד לא מעט לקחים כל איש עסקים שמעוניין להשקיע בענף. על-פי נתונים שמתפרסמים בתקשורת האיטלקית, ב-19 העונות 1994/95-2012/13, שבהן שימש מוראטי כבעל השליטה במועדון - צמחו ההכנסות של הקבוצה באופן ניכר, כמו בכל תעשיית הכדורגל: מ-30.2 מיליון אירו, עד ל-201.2 מיליון, קפיצה של 564%. אבל אינטר מעולם לא השתמשה בכסף הגדול שהצליחה לייצר על מנת לחיות בהתאם לאמצעים שלה. להיפך, היא השתמשה במזומנים כקרש קפיצה לעבר שום מקום.
ב-19 שנותיו של מוראטי באינטר, המועדון לא סיים אפילו עונה אחת עם רווח. למעשה, עם הפסדים שמצטברים בשנים אלו ל-1.35 מיליארד אירו, אינטר מהווה את הכישלון הפיננסי הגדול ביותר בהיסטוריה של הכדורגל העולמי. השיא השלילי הגיע בעונת 2006/07 - בה הגדילה אינטר את הגירעון שלה ב-206.8 מיליון אירו בתוך עונה אחת (!). מלבד מנצ'סטר סיטי האנגלית, שרשמה בעונת 2010/11 הפסדים של 197 מיליון ליש"ט (כ-238 מיליון אירו) בעקבות השקעות עצומות של אבו-דאבי במועדון - אף קבוצת כדורגל מעולם לא הפסידה כל כך הרבה כסף בעונה בודדת.
אגב, מוראטי, שהרוויח את מרבית הונו בעסקי הנפט - הזרים במהלך שנותיו באינטר 1.25 מיליארד אירו לצורך כיסוי הפסדי הקבוצה (יתרת ההפסדים רובצים כרגע על אינטר כחובות). אך עם זאת, קשה להגיד שההשקעה הגדולה שלו הניבה יותר מדי פירות, ושכסף גדול בהכרח מבטיח הצלחות בכדורגל: אינטר זכתה בעידן מוראטי רק בארבע אליפויות סרייה A (בין השנים 2007-2010, לא כולל התואר שניתן לה על-ידי בתי המשפט ב-2006 זכר לפרשת הקלצ'יופולי). בזירה האירופית, ההצלחה היתה אפילו יותר מזערית: רק זכייה אחת במפעל הבכיר - ליגת האלופות, ב-2009/10 תחת ז'וזה מוריניו (שגם היתה עונת השיא שלה מבחינת הכנסות - עם 323.5 מיליון אירו).