פעם בארבע שנים אני נזכר שאני גבר. לא, אני לא יוצא לטראק בהרים, גם לא לחתירה בקיאקים לעבר הקוטב הצפוני. אפילו לא בירקון. גם לא עושה סיבוב על אופנוע כבד ולא באנג'י מראש צוק (או אפילו מגשר הירקון). אני אפילו לא משתכר עד זוב דם אצל מתי המקלל, אצלו אני ממילא מסתפק כבר מזמן בבירה קטנה ובמלפפון חמוץ. אבל אנחנו מתקרבים.
אני בסך-הכול שותה בירה מול הטלוויזיה. כן, ניחשתם נכונה. פעם בארבע שנים אני רואה כדורגל. מונדיאל. ואף שאיני מזהה את רוב השחקנים, בכל זאת, לכמה דקות (בדרך כלל אני נרדם עוד לפני המחצית), אני חוזר להיות הילד שבהה בהערצה בקרויף ובבקנבאואר, והצטער שלא ראה את פלה. חוזר להיות הנער שלסתו נשמטה מול מראדונה, ובעיקר חוזר להיות הילד מהשכונה ששיחק בכל יום כדורגל, עד שלא נשאר סנטימטר אחד בלי פצע, מכה וחבורה טרייה על רגליו אחרי זינוקי התאבדות (הייתי שוער, כמובן, לכדרר מעולם לא למדתי) על מגרש הבטון של בית הספר היסודי אוסישקין.
אז אני יורד למכולת, קונה קצת בירות וצ'יפס, ומגלה בכל פעם מחדש כמה משעממות הן רוב תשעים הדקות בין גול לגול, אם יש כאלה. וכמה אני אוהב בירה (וצ'יפס. משקית). השנה, החלטתי לעשות מעצמי צחוק עד הסוף, ולכבוד המונדיאל לבדוק אם אני מסוגל לזהות בטעימה עיוורת את הבירות הכי פופולריות, ובעיקר להכריע ביניהן. החדשות הטובות הן שאני מסוגל עדיין לבחור. החדשות הרעות הן כל השאר.
לצורך המשימה גייסתי לעזרתי את טועמת הבירה הכי חכמה ויפה שאני מכיר, זוגתי שתחיה. שני בנינו החמודים הופקדו על המזיגה ועל הרישום - טעימה עיוורת כדת וכדין. ישבנו לנו מול רונאלדו ומולר (פורטוגל נגד גרמניה), בלסנו צ'יפס וסביח תוצרת בית (תודה לך רפי כהן היקר, זה באמת מתכון גאוני בפשטותו) וטעמנו, כלומר שתינו קצת בירה.
שני מקצים היו בטעימה שלנו. המקצה הראשון התיימר להכריע בין הלאגרים הבהירים הנפוצים ביותר - מכבי, קרלסברג, הייניקן וסטלה. המקצה השני כלל רק שני לאגרים כהים - גולדסטאר וטובורג. בקיצור, הכי-הכי עממי ונפוץ (ואנחנו כבר מתנצלים בפני בירה נשר, שהיא באמת הבירה הכי עממית וזולה, אבל היא קצת חלשה - 3.8% אלכוהול - וקל לזהות אותה).
בשני המקצים היינו אמורים, כך חשבנו, לזהות את הפייבוריטיות שלנו ביומיום, קרי סטלה בבהירות ואת הגולדסטאר בכהות. ובכן, מה אומר ומה אדבר. היינו צריכים לדעת. הרי לפני כמה שנים עשינו את אותו דבר בדיוק, ולא רק שלא הצלחנו לזהות, המנצחת שלנו בבהירות הייתה מכבי, בירה שאף אחד מאיתנו, איך נאמר זאת בעדינות, לא נתן לה צ'אנס כבר שנים.
הפעם מכבי לא ניצחה. ללמדכם שלא רק שלא תמיד מכבי מנצחת, אלא גם, ובעיקר, לא באמת חייבים לקחת ברצינות טעימות כאלה. אבל המבוכה לא פחתה. כלל וכלל לא. מכבי אמנם סיימה אחרונה, והייניקן קצת לפניה. וזה הזמן אולי לומר שבסך-הכול כל הבירות היו מאד דומות בעינינו, ומה שמאכזב ומפתיע עוד יותר - לא ממש מרגשות. טובות, נעימות אבל קצת משעממות. בין שתי אלה שיותר נשאו חן בעינינו, מי שסיימה ראשונה, אמנם בפוטו פיניש, הייתה דווקא קרלסברג. זו שטוענת כל הזמן שמתברר שהיא הבירה הטובה בעולם. ובכן, תרשו לי לחלוק על זה (ראו מסגרת טעימות), אבל בכל הנוגע אלינו, גם ניצחון, ולו מקומי ורגעי, על סטלה אהובתנו, היכה את שנינו בתדהמה.
במקצה הכהות התוצאה הייתה תיקו בין טובורג לגולדסטאר. ולא אסגיר כאן מי העדיף מה. רק ארמוז שזה שמשורר תחת כל עץ רענן בשבחה של בירת נעוריו, חיפש כובע לאכול אותו. אבל הכי חשוב - זה היה כיף גדול. לשתות ולדסקס בירות ככה ברצינות תהומית עם אשתי. אפילו הילדים נהנו לארגן את זה עבורנו. נסו את זה בבית.
טעימה
בירות בהירות וטובות
בקס. בדיוק כמו בכדורגל, שבו כידוע משחקים תשעים דקות ובסוף הגרמנים מנצחים, גם בבירה, המרענן הרשמי של כל משחק רציני, המכונה הגרמנית לא חורקת אף פעם. בירות גרמניות בהירות הן כנראה, יחד עם הצ'כיות, הבירות הטובות בעולם. לפחות לטעמנו. מרירות אדירה, קלילות נהדרת אבל לא מימית, בירה קלאסית. אפשר גם לוונבראו, מאותו אזור. 8.50 שקלים לבקבוק של 330 מיליליטרים
אסטרייה דאם. נכון לשעת כתיבת שורות אלה, הנבחרת הספרדית עוד מנסה להתאושש מהתבוסה הצורבת להולנדים החמודים. אולי שווה להם לשקול שתיית אסטרייה דאם לפני המשחק. אז נכון, זו הבירה הלאומית כמעט של קטלוניה, אבל היי, גם בנבחרת יש לא מעט שחקנים של בארסה. 10 שקלים, 330 מיליליטרים
גרולש. הולנד היא כאמור הסנסציה הגדולה של גביע העולם (לפחות בתחילת הדרך). גם בבירות ההולנדים לא פראיירים. ההייניקן אמנם ביאסה אותנו עם טעמה המתקתק משהו בטעימה הראשית, אבל הגרולש פיצתה על כך, לא רק בעזרת הבקבוק היפה המפורסם, אלא גם, ובעיקר, בטעם הקליל והמצוין. 13 שקלים, 450 מיליליטרים בתקופת המונדיאל
פילזנר אורקוול. אז נכון, צ'כיה אמנם לא העפילה למונדיאל, אבל בכל הקשור לבירה, היא הייתה ונשארה (יחד עם גרמניה כאמור) המנצחת הגדולה שלי, וגם של ענת שלי. נראה שלא סתם מובילים הצ'כים את טבלת הצריכה העולמית. עם בירה טובה כל-כך, מה הפלא. פילזנר אורקוול הייתה ונשארה הפייבוריטית שלי מצ'כיה. מרירה, קלה, טעימה להפליא. אחת הבירות הטובות שאני מכיר. 10.50 שקלים, 330 מיליליטרים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
