שלומי לחיאני / צילום: תמר מצפי
בגיל 33 פרץ שלומי לחיאני בשעטה אל הזירה הציבורית. זה קרה בבחירות המוניציפליות ב-1998, כשהחליט לקרוא תיגר על ראש עיריית בת-ים, יהושע שגיא, ולהתמודד מולו ראש בראש. המרוץ לראשות עיריית בת-ים היה מכוער, רווי השמצות ולכלוכים. הקבלן הצעיר, שעד לפני יום היה אלמוני, הצליח בתוך זמן קצר להלהיב את הבת-ימים ולהעיר את ההתמודדות.
בסופו של דבר, שגיא אמנם ניצח על חודם של אחוזים בודדים, ונבחר לכהונה נוספת בתפקיד - אבל דווקא לחיאני היה המרוויח הגדול.
העממיות, הכריזמה והביטחון העצמי המשכרים שלו הצליחו להרשים סוסים ותיקים ומנוסים שנתקלו אז בסייח הצעיר. אהוד ברק, למשל, היה בטוח אז שלחיאני הצעיר וחסר הניסיון הוא ה"אס" שיאפשר לו לנצח את הבחירות אם רק יהיה לצידו. מין שילוב מלהיב בנוסח של משה כחלון ויאיר לפיד (הרבה לפני שכחלון ולפיד ידעו שהם כאלה).
ברק היה מוכן לשריין ללחיאני מקום בצמרת העבודה, ככה בחינם; בלי פריימריז ובלי מתפקדים - רק שיגיע. לבסוף, לחיאני - שמהתחלה האמין לכל מה שמספרים עליו (וגם אהב להזין בעצמו חלק מהאגדות אודותיו) - החליט לסרב, וברק הצליח לנצח את הבחירות של 1999 גם בלעדיו.
לאורך השנים נמשך הפלירטוט בין לחיאני לבין הפוליטיקה הארצית. הוא אמנם הצליח להיבחר ברוב גדול לראשות עיריית בת-ים ואף רשם הישגים, אבל לא הפסיק לשדר כי מבחינתו בת-ים היא רק תחנה בדרך לירושלים. הוא דיבר על ראשות ממשלה, פלירטט עם קדימה, והיה שותף לגרעין המייסד של "יש עתיד". זאת, עד שהחלה החקירה המשטרתית ולחיאני הורחק באלגנטיות מסביבתו של לפיד אחרי שנים של ידידות. מי יודע, אלמלא החשדות נגדו ייתכן שהיום הוא היה מכהן כשר החינוך או הרווחה מטעם "יש עתיד".
היום, בעקבות גזר הדין של לחיאני, מתבקש להעריך כי החלטת בית המשפט מסיימת הלכה למעשה את הקריירה הציבורית של לחיאני. 7 שנות ההרחקה מהפוליטיקה, תולדה של הקלון שהושת עליו, יחלו להיספר רק לאחר שיסיים את ריצוי עבודות השירות שנגזרו עליו. משמע, שרק ב-2022 הוא יוכל לשוב ולהתמודד על תפקיד ציבורי. ספק אם יש מישהו שיחכה לו עד אז.
האיש שהתנהל לא פעם כבולדוזר חסר מעצורים למד כנראה שיש גם כוחות שגדולים ממנו. ההחלטה לחתור לעסקת טיעון ולהודות בביצוע עבירות, במקום להיגרר למשפט ארוך-שנים, מנעה ממנו בסבירות לא מבוטלת עונש מאסר ארוך-שנים.
אם לחיאני ירצה לבצע קאמבק ביום מן הימים, הנכס המרכזי שיעמוד לו הוא אותו גורם שסיבך אותו במעלה הדרך: האופי שלו. לחיאני הוא אמביציוזי חסר תקנה, שלא סופר שבויים בדרך למטרה שהציב לעצמו. תכונה כזו עשויה לשרת פוליטיקאי גם היום וגם בעוד 7 שנים.