טיול לחו"ל: זו העונה הכי טובה לבקר בסקוטלנד

זו הייתה החמצה של הזדמנות היסטורית. לא פחות. הזדמנות חד-פעמית של פעם בכמה מאות שנים. הזדמנות לעצב את הגבולות מחדש, לצור מציאות חדשה באזור. הזדמנות לשנות את חוקי המשחק בכל מה שנוגע לכיבוש, לאיחוד, לזהות לאומית ולהגדרה עצמית. המזרח התיכון? מה פתאום. האי הבריטי הגדול!

ההיסטוריה והשנים שעוד יבואו ישפטו את המהלך ההססני של 55% מהסקוטים, שוויתרו על גאווה לאומית ועל צדק היסטורי. היה מפתה להישאר בחיקה החם (והמחניק) של הממלכה המאוחדת. כן, נכון. שיקולים כלכליים. אינטרסים. חבל ש"לב אמיץ", המושג שהיה רלבנטי בסקוטלנד בעיקר במאה ה-13, יישאר בתודעה רק כשם הסרט ההוליוודי על גיבורה הלאומי של סקוטלנד, וויליאם וואלאס.

יש להם פרלמנט מקומי חדש יפהפה לענייני פנים שצופה אל פארק הולירוד הירוק, הרם והפראי, ואל ארמון הולירוד שפעם, טרום איחוד וטרום איבוד רוח החופש, אוכלס במשפחת המלוכה הסקוטית על כל תככיה, רציחותיה, פרשיות האהבה שלה ומזימותיה. בימינו מתארחת שם מדי שנה באוגוסט מלכת אנגליה, לשבוע שלם שבו היא שבה ומוכיחה לסקוטים שהיא מלכה של כ-ו-ל-ם. הסקוטים, איך נגיד בעדינות, couldn't care less. את רוחם התוססת הייתה הולמת יותר הנסיכה דיאנה, זכרה לברכה. מלכת אנגליה, מבלי לפגוע באף נתין, לא מצליחה לעורר באדינבורו גלים או אפילו אדוות ריגושים.

אז זהו. בכייה לדורות. הססנות שהוכרעה על-ידי פחדנות. רוחם החופשית של לוחמי ההיילנדס נשארה כלואה בין הלוכ'ים הכחולים להרים הגבוהים. נכון, יש עוד שיקולים - יש חוב לאומי, איחוד אירופי, התמוטטות כלכלית ומטבע קורס; ההיסטוריה תשפוט את אלה שבחרו בכלוב הזהב הבריטי על-פני החופש. אדינבורו תישאר עיר בירה ללא ממלכה, והסקוטים יישארו נתינים שוליים של בית המלוכה.

עיר בירה ללא ממלכה

אנשים שמכירים אותי תוהים מה לי ולמאבק לעצמאות במדינת הקלטים. רגשית, כור מחצבתי הוא בסקוטלנד, באדינבורו. לא נולדתי שם, אך אדינבורו הייתה המקום הראשון מחוץ לגבולות ישראל שבו התגוררתי. אחר כך ביליתי שנים ארוכות במקומות אחרים, אבל זה היה אחר כך. קודם כול הייתה אדינבורו, ונפשי קשורה במקום. בעיניי, המשוחדות בעליל, אדינבורו היא היפה שבערי תבל; עיר שההיסטוריה והתרבות ספוגות ברחובותיה, בבנייניה, במרצפות הרחוב שלה. עיר שהיא יפה וגם קודרת, מיוחדת במינה. עיר שאיננה גדולה ואיננה קטנה, עיר שהיא פשוט בדיוק במידה הנכונה, שאפשר לבלות בה בכל יום במוזיאון או בפאב אחר, אך ניתן לחצות אותה בהליכה. עיר שמרגישים בה בבית, גם אם לא מבינים את המבטא הסקוטי הכבד, עיר שלוקחת את מבקריה לטיול שאיננו רק במקום ובזמן, אלא מאפשרת לכם גם מסע אל לבכם.

הזיכרונות שלי מאדינבורו לא רק יפים, יש להם גם ריח. בעיר פועלות כמה מבשלות שיכר לייצור בירה, וענן עם ריחה המתקתק של השעורה המותססת שורה על העיר. בסמוך יש גם מבשלות שמייצרות לא רק בירה אלא גם אווירה, המתפשטת בעיר יחד עם הענן המתוק של ריח השעורה. אווירה. אותו דבר עדין וחמקמק, שהוא קשה להגדרה אך בלתי ניתן להחמצה. והאווירה באדינבורו היא גולת הכותרת.

יש לה פנים רבות. היא געגוע, היא התרוממות נפש, היא חיק חם והיא הגאווה הלאומית. היא משק כנפי ההיסטוריה חולף מעל העיר שוב ושוב. ב-1707, בעקבות האיחוד עם אנגליה, סקוטלנד איבדה את עצמאותה הריבונית אך לא את גאוותה הסקוטית. הסקוטים סירבו לראות את עצמם כ"בריטים", והאיחוד, אף שסיים את פרק המלחמות, היה כואב. ב-2014 כנפי ההיסטוריה יצאו שוב למטס מעל לעיר. 307 שנים, והיוצרות מתהפכות: 55% מהסקוטים הגדירו עצמם כבריטים גאים.

אז מה נותר עכשיו? להתנחם ביציאה אל הסתיו. אל היערות, אל האגמים, אל החופים הרחוקים. עוד רגע או שניים תגיע השלכת, שהופכת את הכול ליפה אפילו יותר. שפע העצים הנשירים ישנו צבעיהם, וסקוטלנד תיצבע בשלל גוני אדום. זה הזמן לצאת לטייל ברחבי הממלכה האבודה, לחוות את היופי המהול בפראיות הנוף.

לדרך. צפונה, אל ההרים הגבוהים. נותיר מאחורינו את אדמות המישור, את הגבעות הנמוכות, את נהר Forth הרחב. צפונה. אל הלב הפועם והפראי של סקוטלנד. אל נוף בראשית של העמקים הקרחוניים המעוגלים, המשובצים באגמים ארוכים וצרים, קטנים ועגולים. המון מים. אל מפרצים משוננים המנסרים את קו החוף המערבי, אל גלי האוקיינוס האטלנטי המתנפצים אל החופים הטרשיים. אל טבע פועם וחסר נשימה, אל קשתות מדהימות הצובעות את האוויר הרטוב במרחבי האופק, אל איים שהם גם חלק וגם עולם נפרד, אל כפרי הדייגים, אל רועי הבקר, אל מזקקות הוויסקי, אל הנשמה הסקוטית השוכנת במרחבים העצומים ולא לבשה חזות בריטית מנומסת אף פעם.

מסורתית, סקוטלנד מחולקת ל-Highlands ול-Lowlands. זו אינה חלוקה גיאוגרפית רשמית וגם ה- Lowlandsאינן כה Low, אבל בחלוקה גסה ה- Lowlandsהם הרריים פחות, עירוניים יותר (שתי הערים הגדולות, אדינברו וגלזגו, נמצאות במרחב הזה), ומטבע הדברים ההשפעה הבריטית הייתה רבה יותר וניכרת גם בכך שהשפה האנגלית הייתה הדומיננטית.

ב-Highlands היה קשה יותר לשלוט, ושם גם נשמרו במשך שנים ארוכות שיטת השבטים (ה-Clans) המסורתית והשפה הגיילית המקומית.

סתיו סקוטי מחוזק בוויסקי

ב-1984, בקולנוע "אורות" הישן והמיתולוגי בקריית מוצקין (שכבר איננו; איזה רב קומות עומד שם עכשיו) ישבתי פעורת פה ולב במשך כמעט שעתיים ונסחפתי אל תוך הסרט שעמד לשנות את חיי - "גיבור מקומי". Local Hero המופלא של ביל פורסייט. כן, יש טובים ממנו, אך אין מקסים כמוהו. כפר דייגים סקוטי נידח. חברת נפט אמריקאית. שליח החברה שבא לשכנע את התושבים למכור את אדמתם כדי להקים במקום בתי זיקוק לנפט מהים הצפוני. והוא מתאהב. באשת המארח הסקוטי שלו, באורות הצפון, בחוף הים, במוזיקה, באנשים הפשוטים, בסקוטלנד. ומשהו חבוי בי מתעורר ומפלס את דרכו ממעמקי ההוויה אל מישורי המודע. אני חייבת להגיע לשם. שיר הנושא של הסרט, של להקת דייר סטרייט,Going Home , השיר היפה והנוגע ללב הזה שלוקח אותך הביתה, גורם לי לדמוע. אז, ולתמיד. חודשיים אחר כך, ואני עולה על מטוס, בפעם הראשונה בחיי, ויוצאת למסע שסופו יהיה בסקוטלנד. חזרתי הביתה.

סתיו. זה הזמן הטוב ביותר לצאת אל המרחבים. גשמי הקיץ מתמעטים ואיתם פוחת מספר התיירים, קור החורף עדיין לא כאן. היערות הירוקים שעל מורדות ההרים מאדימים. שעות היום מתקצרות. עוד מעט יגיע החורף והימים יהיו קצרים, קצרים מאוד. וגם שעות האור - לא בדיוק אור בוהק. אור חיוור שחודר דרך שכבת עננים עבה. החורף בסקוטלנד קודר וקשוח. השמש עולה מאוחר, חיוורת ואפרפרה. הדמדומים יחלו עם סיומה של הפסקת הצהריים. למי שמגיע מהחורף השמשי הישראלי, ההפתעה מובטחת, והיא לא כל-כך נעימה.

אבל אנחנו עדיין בסתיו. ובדרך אל ההיילנדס. תחנה ראשונה ונהדרת למרגלות ההרים הגבוהים תהיה מזקקת וויסקי. יש כמה מאות מזקקות בסקוטלנד, חלקן פועלות מאז המאה ה-18, שאז ייצור הוויסקי הפך לחוקי במדינה. עד אז, הייצור התאפשר (באופן חוקי) בבתי המרקחת בלבד, שכן הוויסקי נחשב לתרופה! וזוהי גם משמעות שמו: "מי החיים". המים שנותנים חיים. נראה שהחלמת החולים לוותה במצב רוח כה טוב, שגם הבריאים חשקו בשתיית "התרופה" והחל ייצור לא חוקי ברחבי המדינה.

לכל מזקקה יש לא רק ההיסטוריה שלה, אלא גם הנחל שזורם ליד המזקקה ושממנו שואבים את המים עבור תהליך הייצור. הביקור במזקקה עובדת הוא חוויה מעשירת דעת, מרתקת ומבושמת. שימו לב לפוטנציאל ההשתכרות: מהאולם שבו תוססת השעורה במכלי ענק ומפזרת לחלל האוויר אדי אלכוהול, אל מרתף האחסון שבו מתיישן הוויסקי בחביות עץ שמנדפות בכל שנה 2% מהתכולה, ועד סיום הביקור בחנות המזקקה, שם תזכו לטעימות נדיבות מהוויסקי שזה עתה חזיתם בייצורו. באיזו מזקקה מומלץ לבקר? בזאת שיש בה תהליך פעיל של ייצור וויסקי בזמן הביקור שלכם. המהדרין גם יבקרו במספר מזקקות באזורים שונים כדי לבדוק כיצד משפיעה הקרבה לים, או שאיבת מימיו של נחל מסוים, על טעמו של התוצר הסופי. אל תשכחו לקנות לכם בקבוק קטן של מי החיים, אולי תזקקו לו כשהשמש תרד ותרגישו קצת בודדים. טוב, זה לפחות משהו שהסקוטים עושים.

הכיוון מערב

הכיוון - מערב. אל נופי האוקיינוס האטלנטי, אל ההרים הנוגעים בקו המים, אל השקיעות הסוערות. החוף המערבי של סקוטלנד דליל באוכלוסייה ועשיר בגשם. הטיפוס צפונה לאורך קו החוף מבטיח נופים מרהיבים ממזרח וממערב, ותחושה של ארץ בראשיתית לא נודעת. אם תגיעו לאולפול (Ulapul) טיילו לאורך קו המים עד לנמל הקטן, שבו עוגנות הספינות שחזרו ממסעות הדיג. אנשים חזקים הם הדייגים באולפול. יוצאים אל הים במזג אוויר סוער, בחשכת ימי החורף. פעם ראיתי ספינה חוזרת אל הנמל ולהקת שרימפס גדולה בבטנה. מיד הוצאו הארגזים והשרימפס נארזו בזריזות ונשלחו במשאית קטנה ללונדון, לסופרמרקט של מרקס אנד ספנסר. כששאלתי מדוע לא השאירו לעצמם חלק מהשלל לארוחת ערב משודרגת, ענו, שרימפס זה יקר, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאכול אותו. רק לדוג אותו ולמכור הלאה, למי שיש לו.

ולסיום ולסגירת מעגל - החוף המזרחי. מזרחית לאינברנס. כפר הדייגים הקטן Penan. לקח לי זמן רב לגלות היכן צילמו את הסרט "גיבור מקומי". הצילום התחלק בין מזרח למערב. החופים החוליים צולמו בצד המערבי של סקוטלנד, והודבקו בעריכה לצילומים שנערכו בכפר פנן שבמזרח, שבין בתי תושביו צולם הסרט. התהלכתי שם נרגשת. הנה תא הטלפון האדום. והנה המזח, והרחוב האחד שסביבו בנויים בתי הכפר. ואפילו הפנים נראו לי מוכרות. הרי תושבי הכפר שימשו כניצבים בסרט.

על קירות הפאב, בבית המלון היחיד בכפר, ממוסגרות כתבות שהתפרסמו על המקום עם יציאת הסרט לאקרנים. בעל המלון מספר לי שהקרבה לים גורמת לבליה מואצת של הצבע האדום של תא הטלפון, ושהם צובעים אותו אחת לכמה חודשים בשביל התיירים שמגיעים ורוצים להצטלם עם תא הטלפון שמככב בסרט. וכולם הוא אומר, כולם, מתקשרים הביתה מתא הטלפון כדי לספר בהתרגשות שהם מדברים מהטלפון של "גיבור מקומי". יש לי תחושת בטן איך הצביעו במשאל העם אותם גיבורים מקומיים של סקוטלנד. הם בחרו עם לב אמיץ.

מידע מעשי

טיסה: אין טיסות ישירות מישראל לסקוטלנד. הדרך הנפוצה ביותר היא לשלב עם טיסה ללונדון וטיסת המשך משם (יש רבות). האפשרות הזו נוחה, אך לא זולה, ורק הכרטיס ללונדון עולה כ-650-700 דולרים. חשוב לשים לב שטיסת ההמשך יוצאת מאותו שדה תעופה (יש שלושה בלונדון, והמרחקים ביניהם גדולים).

האופציה הזולה ביותר היא ככל הנראה לאדינבורו עם טורקיש איירווייז, כולל חניית ביניים באיסטנבול. אם מזמינים מספיק זמן מראש, אפשר להשיג כרטיסים זולים בהרבה (כ-550 דולרים).

לינה: מלון בוטיק מקסים ומיוחד בשם Hilton Dunkeld House השייך אמנם לרשת הילטון אבל זהו בעצם בית אחוזה של אציל שהוסב למלון. בית האחוזה מוקף בשטח אדמה גדול, עם יערות ונהר, אידיאלי לטיולים באזור, ברכב וברגל. המלון נמצא במחוז Perthshire, בערך במחצית המרחק בין אדינבורו לגלזגו. זוהי נקודת מוצא טובה גם לטיולים באזור ההיילנדס. אפשר גם להתרגע בספא, לצאת להליכה ביער או להשתתף בפעילויות הספורט והפנאי - מבריכה מחוממת דרך רכיבה באופניים ועד לדייג ולבזיירות. טל' 44-1350-727-771

טיול: מי שמגיע לזמן קצר, שוהה בעיקר באדינבורו, ואין באפשרותו לצאת ל-Highlands, מומלץ לו לטעום את יופיו של הטבע הסקוטי על קצה המזלג: אזור Trossachs. שעתיים נהיגה מאדינבורו, וכבר אפשר להתענג על אגמים ועל הרים עוצרי נשימה.