"דיויד גילה פוגע ביכולת ישראל לגייס הון זר ומסכן את היצוא"

מכון וושינגטון למדיניות מזרח-תיכונית: החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים לפירוק מונופול הגז מסבכת את יחסי ישראל עם ירדן, הרשות הפלסטינית ומצרים ■ "פקידי ממשל אמריקאים צריכים להבהיר לעמיתיהם בישראל את ההשלכות השליליות"

נייר עבודה של מכון וושינגטון למדיניות מזרח-תיכונית, אחד ממוסדות המחקר החשובים ביותר בארה"ב בנושאי ישראל ויחסיה עם העולם הערבי, מותח ביקורת חריפה על כוונת הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, לסגת מהסכם הפשרה שמסדיר את הבעלות המשותפת של נובל אנרג'י ודלק על שדה "לוויתן".

נייר עבודה שפירסם אתמול (ג') המכון קובע, כי החלטת גילה לפתוח את ההסכם, במאמץ למנוע היווצרות מונופול בתחום הפקת הגז בישראל, מעמידה בסכנה את פוטנציאל יצוא הגז של המדינה ואת יכולתה לגייס הון זר. יתר על כן, ההחלטה מאיימת לסבך את יחסי ישראל עם ירדן, הרשות הפלסטינית ומצרים.

מחבר נייר העבודה, סיימון הנדרסון, מנהל תכנית 'מדיניות המפרץ הפרסי ואנרגיה' במכון וושינגטון, מציין שגילה יקבל החלטה סופית רק לאחר שימוע, קרוב לוודאי בשבוע הבא, אבל התוצאה המיידית היא, שהמהלך שלו מעלה ספקות האם בכללל תונח תשתית קידוחים ב"לווייתן" ואם כן, מתי.

עלות השלב הראשון של הפרוייקט - התקנת מערכת קידוח על קרקעית הים והנחת צינור לחוף - נאמדת ב-6.5 מיליארד דולר. נובל אנרג'י ודלק פועלות עתה לגיוס ההון הדרוש. בין הלקוחות האפשריים של הגז מלווייתן נמצאים תחנת כוח חדשה בג'נין, חברת החשמל הממלכתית של ירדן, ומתקן לגז טבעי נוזלי, בבעלות ספרדית, על חוף דלתת הנילוס במצרים.

הממשל האמריקאי תמך ותומך בעקביות בעסקות יצוא הגז ללקוחות אלה מפני שהוא סבור שהן מושתתות על היגיון מסחרי ושהן עשויות לתרום לשלום באזור. אם התכניות האלה יבוטלו, הן עלולות להשפיע לרעה במידה משמעותית לפחות על כלכלת ירדן, אומר המחבר.

על פי המסמך, אם ייקבע שהבעלות המשותפת של נובל אנרג'י ודלק על לווייתן היא קרטל, קרוב לוודאי שיהיה צורך למכור את הנכס ובעלי השליטה החדשים יהיו אחראים למימון הפרוייקט ולייזום הסכמי שיווק חדשים עם לקוחות פוטנציאליים.

מעבר למורת הרוח הניכרת שמובעת בישראל מהרווחים שצפוי לגרוף יצחק תשובה, בעל השליטה בדלק, שמגלם בעיני חוגים מסוימים את אי-השוויון בחברה הישראלית, הנושא המרכזי הוא המחיר שמשלמת חברת החשמל לקונסורציום של נובל/דלק על הגז שמופק משדה תמר, קובע נייר העבודה. אין רמת מחיר אחידה לגז בשוק הבינלאומי.

חברת החשמל משלמת לקונסורציום 5.5 דולר לכל מיליון BTU. מחיר זה נמוך ב-70% ממה שמשלם האיחוד האירופי לספקי הגז שלו, ופחות ממחצית ממה ששילמה יפן תמורת גז בנובמבר. יחד עם זאת, המחיר שמשלמת חברת החשמל גבוה ב-25% ממחיר הגז הטבעי בארה"ב באותה תקופה.

בכל זאת, קשה לראות כיצד מכירה כפויה של שדה לווייתן, כדי לשבור קרטל, תביא לירידת המחירים, נאמר בנייר העבודה. משקיע חדש יכלול רכיב של רמת סיכונים גבוהה יותר בחישובי התמחור שלו, והמשמעות תהיה, כמובן, עלייה ברמת מחירי הגז שיופק בלווייתן. הדבר ימחוק כמובן את התועלת שטמונה בעובדה שאת לווייתן מנהלות שתי חברות שחולקות את הסיכון.

נייר העבודה טוען, ששאלת המפתח היא האם נובל אנרג'י תפחית את מחויבותה לפיתוח מאגרי גז בישראל בנסיבות אלה. המסמך מצטט דברים שאמר המנכ"ל היוצא של נובל, צ'רלס דייווידסון, בראיון בספטמבר, שבו הוא הביע תסכול מהמערכת הרגולטורית בישראל: "איני יכול שלא להיחרד מאי היכולת של ממשלת ישראל ושל רוב הדרגים הבכירים במערכת הרגולטורית שלה לקבל החלטות. זה לא סביר וזה יוצר אווירה מתמדת של או ודאות".

המסמך מצטט גם דובר של נובל, שאמר אתמול, כי ההחלטה (של גילה) "תשפיע על המשך ההשקעות" של נובל בישראל. נובל היא חברת האנרגיה הזרה הגדולה היחידה שפועלת בישראל והיא נשארה גם לאחר שהממשלה שינתה את כללי המיסוי שמוטל על חברות האנרגיה בישראל. בנסיבות אלה, אפשרי ששדה לווייתן לעולם לא ימצא קונה חדש. בהתייחסו לאפשרות שיצחק תשובה ימכור את אחזקותיו בשדה תמר, אומר נייר העבודה, שגם מציאת קונה לשדה זה (במקום ללווייתן) תהיה בעייתית.

כדי למנוע החלטה ישראלית על לווייתן שתהיה עלולה לפגוע במדיניות החוץ של ארה"ב, צריכים פקידי הממשל האמריקאי להתריע בדחיפות באזני עמיתיהם הישראלים על התוצאות השליליות האפשריות של מהלך כזה, קובע נייר העבודה של מכון וושינגטון.