שעת המבחן של יוון: ממשלה חדשה תמנע צנע ורפורמות?

הבחירות הכלליות שהוקדמו ל-25 בינואר מציעות תקווה למצוקות של יוונים בדמותה של ממשלה בראשות מפלגת השמאל סיריזה, שגיבשה תכנית סיוע בהיקף 2 מיליארד אירו ליוונים שחיים מתחת לקו העוני

בית קפה באתונה / צילום: רויטרס
בית קפה באתונה / צילום: רויטרס

ב-1.15 אחרי הצהריים ביום האחרון של 2014 נעצרה ואן מסחרית בחזית דירת קרקע באיליופוליס, שכונת מעמד בינוני באתונה שנקלעה לזמנים קשים. תושבים המתינו בסבלנות בתור בחצר כאשר מתנדבי ארגון "לחם ופעולה" פרקו ארגזי קרטון עם פירות, ירקות ודברי מאפה שתאריך התפוגה שלהם היה יום לפני כן.

"אנחנו מקבלים שתי שקיות כמעט כל יום. בלעדיהן לא היינו יכולים להתקיים", אמר ספירוס אנגלי, פועל בניין אלבני עם שלושה ילדים שהשתקע ביוון לפני 20 שנה. "אני לא עובד כבר כמעט שלוש שנים, ואשתי הפסיקה לעבוד כתופרת מפני שלא שילמו לה שישה חודשים. החסכונות שלנו כמעט נגמרו".

יומיים לפני לא הצליח הפרלמנט היווני לבחור נשיא חדש, וגרם בכך להכרזה על בחירות מוקדמות ב-25 בינואר. כך הוכשרה הזירה לשבועות ואולי חודשים של דיונים בין יוון לבין הנושים הבינלאומיים שלה אחרי הבחירות, כאשר אין לפי שעה תשובות ברורות לשלוש שאלות עיקריות.

האם יוון תישאר בגוש האירו או תנשור ממנו? האם היא תמשיך ברפורמות בכלכלה ובמינהל הציבורי, שהנושים שלה רואים בהן תנאי חיוני להמשך מתן סיוע, או שהבוחרים היוונים יחליטו שהרפורמות הללו הן צנע שנכפה מבחוץ ויעדיפו לוותר עליהן? והאם הצרות של יוון ישפיעו על יתר גוש האירו, כפי שהן עשו במידה כה מסוכנת בשנים 2010-2012?

לתושבי איליופוליס, מה שחשוב באמת הוא המשך חלוקת המזון בחינם. מריה קלוגרופולו, מורה בפנסיה בת 70, אומרת שהחלוקה היומית "מחזיקה אותי בריאה... אני יכולה להרשות לעצמי רק פסטה וכמה מוצרים משומרים מאז שהפנסיה שלי קוצצה".

עשרות ארגוני צדקה מנסים לסייע ל"עניים החדשים" ביוון באמצעות תרומות של רשתות מזון בבעלות מקומית וזרה וארגוני מזון חברתיים כאשר המשבר המעמיק הפחית את ההכנסה הממוצעת בשליש, והעלה את שיעור האבטלה לכמעט 28% מכוח העבודה.

רשת הביטחון החברתית הייתה הישג גדול של העידן הדמוקרטי שנפתח אחרי 1974 ביחד עם השגשוג שהגיע בעקבות ההצטרפות לאיחוד האירופי. אבל היא כמעט קרסה בעקבות משבר החובות של 2009 וצעדי הצנע שנדרשו על ידי האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית בתמורה להלוואות החירום בסך 245 מיליארד אירו.

ההבטחות של סיריזה

הפנסיות קוצצו בממוצע של 40%. רוב דמי האבטלה נפסקים אחרי 12 חודשים ועלות תרופות מרשם עלתה ביותר מ-30%. מובטלים ותיקים רבים מאבדים גישה לשירות ביטוח הבריאות הממלכתי. המעמד הבינוני ניצב בפני נטל מס נוסף בדמות היטלים חדשים על נדל"ן, השקעה פופולרית במדינה שהאינפלציה בה הייתה תמיד גבוהה.

בבחירות שייערכו החודש, הבוחרים יוכלו לבחור בין עוד צעדי צנע בתמורה להבטחות ליציבות פיננסית והבראה הדרגתית תחת שלטון מפלגת הדמוקרטיה החדשה מהמרכז-ימין לבין תמיכה בסיריזה, מפלגת השמאל הרדיקלי שמובילה בסקרי דעת הקהל בכ-4% בזכות הבטחתה לדרוש תנאי חילוץ רכים יותר מהנושים, ולהחזיר את ההטבות הסוציאליות.

כדי לטפל במה שהוא מכנה "משבר הומניטרי", אלקסיס ציפראס, מנהיג סיריזה, גיבש תוכנית סיוע בהיקף 2 מיליארד אירו ליוונים שחיים מתחת לקו העוני. התוכנית כוללת העלאה של פנסיות, חשמל בחינם ל-300,000 משפחות (האוכלוסייה היא 11 מיליון נפשות), תרופות ובתי חולים בחינם למובטלים ודיור מסובסד ל-25,000 משפחות נזקקות באתונה. כל זה ימומן ממסע נגד הוצאות בזבזניות והעלמת מס על ידי העשירים, מבטיח ציפראס ליוונים.

סיריזה מבטיחה להעלות את שכר המינימום החודשי בכמעט 50% ל-750 אירו, מהלך שהעסקים אומרים שיפגע בהם אחרי שהם שרדו שש שנים של מיתון על ידי קיצוצי הוצאות.

"עברנו את המשבר כי העובדים הסכימו לשכר מתחת לשכר המינימום, וכל המשפחה עבדה בעונת הקיץ", אומר עמנואל פפזוגלו, בעל מלון בכרתים. "ההזמנות לשנת 2015 נראות טובות, אבל אני חושש ממה שיקרה אם סיריזה תנצח בבחירות".

שותפותיה של יוון בגוש האירו אינן מודות שהן חוששות מציפראס, אבל אחרי חמש שנים שהן מייעצות ליוון ומנהלות למעשה את ענייניה, הן כבר לא טורחות להסתיר את ההעדפה שלהן.

"מחויבות חזקה לאירופה ותמיכה רחבה בציבור היווני ובהנהגה הפוליטית בתהליך הרפורמות יהיו חיוניים ליוון כדי לשגשג שוב בגוש האירו", אמר פייר מוסקוביצ'י, הנציב הכלכלי של האיחוד האירופי, ביום ב' שעבר.

המסר שלו הוא שהבוחרים צריכים להיזהר מפני הבטחות השווא של ציפראס לגבי מה שממשל בראשות סיריזה יכול לעשות. האיחוד האירופי בטוח ששום ממשלה יוונית לא תוכל להתעלם מתביעות הנושים לרפורמות מחודשות בתמורה לסיוע כספי. ללא סיוע כזה, סיכוייה של יוון להישאר בגוש האירו יהיו כמו חול שנשפך בין אצבעות הפוליטיקאים.

הקלפים של הנושים

אחד הקלפים החזקים בידיהם של הנושים הוא צורכי המימון של יוון ב-2015-2016, שמגיעים ל-28 מיליארד אירו. יכולתה של יוון לגייס הון בשווקים העולמיים כה חלשה, שאין לה כמעט היכן לגייס כספים כאלו מלבד האיחוד האירופי וקרן המטבע. ככל שמדיניותה של סיריזה תהיה רדיקלית יותר, כך יחששו משקיעים פרטיים לקנות חוב יווני.

קלף חזק שני הוא שאם ציפראס יהפוך לראש ממשלה אחרי 25 בינואר, יהיה לו רק קצת יותר מחודש לשאת ולתת עם הנושים לפני שההלוואה של האיחוד האירופי, שפירעונה הוארך עד 28 בפברואר, תגיע לפדיון. יוון צריכה לפרוע קרן וריבית של אג"ח בהיקף 4.5 מיליארד אירו עד סוף מארס, ועוד סך של 6.5 מיליארד אירו ביולי ואוגוסט, ולכן ציפראס יהיה תחת לחץ אדיר לסגור עסקה.

נציי האיחוד האירופי, שמודעים לכך שמאז 2009 לא הייתה ממשלת יוונית שהצליחה לבצע מודרניזציה וליברליזציה בכלכלה במידה הרצויה, יתעקשו על עוד רפורמות מבניות, ועל הרבה פחות הוצאה ציבורית מכפי שמבטיח ציפראס אם יכהן כראש ממשלה.

קלף שלישי הוא שיוון חייבת להתחייב להמשך מסלול הרפורמות כדי לזכות בכך שהבנק המרכזי האירופי יקנה גם את האג"ח שלה במסגרת ההרחבה הכמותית שעליה הוא צפוי להכריז ב-22 בינואר. לא יעלה על הדעת שה-ECB יקנה אג"ח יווניות אם המשלה באתונה לא תיענה תחילה לתנאים של האיחוד האירופי.

בתיאוריה, ציפראס יכול לפנות ל"חלופה הגרעינית" של חדלות פירעון חובות. במציאות, זה נשמע מאוד בלתי סביר. הפסקת תשלומים תעלה שוב את שאלת מקומה של יוון בגוש האירו, ולמעשה באיחוד האירופי. האליטה העסקית והפוליטית הפרו-מערבית במדינה תראה בהתפתחות כזו אסון. לפי שעה, אפילו ציפראס אינו מצדד בגלוי בצעד כה דרסטי.

תרחיש של פשרה

סביר הרבה יותר הוא תרחיש של פשרה, שבה תבטיח ממשלת יוון הבאה רפורמות בתמורה להקלת חוב שממשלות גרמניה ונושות נוספות יוכלו להציג לבוחריהן כמשהו שונה ממחיקת חוב. מורטוריום על ריבית, בתוספת הארכת מועד הפדיון של חלק מהחוב הריבוני היווני לעוד 50-60 שנה, יוכלו אולי להשיג את הקסם של הסכם חדש.

יוזמת קניית האג"ח הריבוניות של מדינות גוש האירו על ידי הבנק המרכזי האירופי אמנם שנויה במחלוקת בגרמניה ובצמרת הבנק עצמו, אך היא סיבה נוספת לכך שהמצב הקשה ביוון לא ערער את היציבות ביתר חלקי אירופה. באופן כללי, שוקי ההון הגיעו למסקנה שהחולי הרציני בכלכלת גוש האירו הוא ביקוש חלש, וכי הפעולות של הבנק המרכזי יעשו משהו כדי לרפא אותו.

סיבה נוספת לכך שהשוק רגוע יחסית באירופה היא שמאז 2010, האיחוד האירופי צייד את עצמו בכמה כלים למאבק בסערה פיננסית, כולל קרנות חילוץ בגיבוי ממשלתי, איחוד חלקי של הפיקוח על הבנקים ומעקב אחרי תקציבים לאומיים ביחד עם מאמצי רפורמה בבריסל.

אבל אירועים ב-2015 וב-2016 עלולים להראות שקיים איום גדול יותר על היציבות האירופית - מכיוונן של מפלגות המחאה מהימין ומהשמאל, שחלקן עוינות את האיחוד האירופי ואת מוסדותיו, כמו השוק האחיד. מפלגות אלה צוברות כוח בצרפת, איטליה וספרד.

בבחירות החוזרות של 2012, כאשר הדמוקרטיה החדשה הביסה את סיריזה ברוב דחוק, גרמניה ומדינות איחוד נוספות שקלו ברצינות את האפשרות של להניח ליוון להיפלט מגוש האירו. האווירה ביוון הייתה מתוחה ומבשרת רעות.

כעת אומר חבר פרלמנט לשעבר מהשמאל: "האווירה שונה בהשוואה ל-2012. יש פחות פאניקה. אבל זה מרוץ צמוד והנושא הוא אותו נושא - האם הבחירות יניבו ממשלה יציבה, או שתהיה לנו עוד אי יציבות ויהיו שוב בחירות".