האם מישהו ניסה להתאבד?

לא נראה שוינשטיין נבהל מליברמן, אבל לא יזיק לחזק את ידיו

אביגדור ליברמן  יהודה וינשטיין / צילום: איל יצהר אוריה תדמור
אביגדור ליברמן יהודה וינשטיין / צילום: איל יצהר אוריה תדמור

לא ממש נורא שאביגדור ליברמן מכניס ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין. מגיע לו. אם לא על פרשת פאינה, אז בטח על סגירת תיק החשדות בשוחד נגד ליברמן. זו הייתה החלטה רעה, התיק היה מן הסוג שבית המשפט, ולא היועמ"ש, צריך להחליט לגביו. וינשטיין עשה לליברמן את טובת חייו, כי הגשת כתב אישום הייתה כנראה גומרת לו את הקריירה. וינשטיין חילץ את ליברמן - ועכשיו הוא בא על שכרו.

כששומעים וקוראים מה יש לליברמן נגד וינשטיין, מגלים שיטות תעמולה הנהוגות בדרך כלל במדינות פשיסטיות או בדמוקרטיות חולות. השיטה הפופולרית ביותר היא להיטפל לעניין צדדי כדי להאפיל על העיקר. זה מה שעושה עכשיו גם אריה דרעי, שמתייחס לפרסום ההקלטה, ומתעלם מהסברים הנאמרים בה על-ידי מרן. וזה עובד אצל קהל חסידיו. בינתיים.

לנטרל כנס?

אצל ליברמן זה "המכתב של וינשטיין לפאינה קירשנבאום, שבו היא מתבקשת להימנע מלבוא למשרד הפנים למשך 30 יום. מה פתאום הוא שלח את המכתב הזה? זועק ליברמן כשעיניו רושפות. קירשנבאום, שהיא סגנית שר הפנים, כלל לא הגיעה למשרדה מאז הפכה חקירתה לגלויה.

אז למה היה צורך במכתב? שואל ליברמן ומשיב: "לצרכים תקשורתיים, כדי לנטרל את האפקט הכנס המוצלח של ישראל ביתנו שהתקיים ערב קודם לכן".

למה שוינשטיין, שהציל את ליברמן, ירצה בניטרול איזה כנס זניח? על כך ליברמן לא נתן תשובה. לא מתאים לליברמן להנפיק אמירה כזאת.

נניח שליברמן צודק

ובכל מקרה, נניח שליברמן צודק, מה זה חשוב? הפרשה חובקת עשרות אנשים, משרדי ממשלה ואחרים, אנשים מכל שדרות הציבור וישראל ביתנו, עוסקים בה חוקרים ופרקליטים לרוב. אז נניח שהמכתב היה מיותר, כפי שטוען ליברמן. מה זה אומר על החשדות הכבדים מאוד?

דוגמה נוספת לדמגוגיה של ליברמן: "אני יכול לספר לכם שאחד הנחקרים בפרשה, שנחקר לא כי היה חשוד במשהו אלא כדי להפעיל לחץ על אחרים, ניסה להתאבד".

מכיוון שליברמן לא נקב בשם, לגיטימי להרהר: האם היה או שליברמן חלם חלום? ואם היה, למה ניסה האיש להתאבד? אולי בגלל אהבה נכזבת? מחלה? חובות? אולי הוא מעורער בנפשו? לא חסרות סיבות.

לכן, שימוש בארגומנט כזה אינו רק דמגוגי, ואולי גם שקרי, אלא גם מכוער. אם מסתירים את שם האיש ונסיבות המקרה, הרי שמבחינה ציבורית מותר להתייחס אליו כלא היה.

התיקון

לא נראה שוינשטיין נבהל מליברמן, אבל לא יזיק לחזק את ידיו, שבכמה מקרים התגלו בריפיונן. בפרשה זו אסור לו לגמגם. אולי הוא צריך לראות בה תיקון על טעותו הקשה בסגירת התיק נגד ליברמן.