השופט דוד רוזן / צילום: תמר מצפי
בחולצה שחורה, זקן אפור-לבן ארוך, ופנים חתומות, ישב אורי לופוליאנסקי, לשעבר ראש עיריית ירושלים, בשומעו את גזר-הדין האימתני שנגזר עליו, באולמו של שופט המחוזי דוד רוזן, בחודש יוני 2014. על כיסא הנאשמים ספג לופוליאנסקי בדממה את 6 שנות המאסר שנגזרו עליו ב"פרשת הולילנד".
מקורביו מספרים, כי למרות גזר-הדין הקשה, לופוליאנסקי לחש שהוא 'רק מבקש שחיילי צה"ל יחזרו בשלום', מהלחימה במבצע 'צוק איתן'.
כמה חודשים קודם לכן, בימי הדיונים לקראת הכרעת הדין בתחילת שנת 2014, חיוכו של לופוליאנסקי לא נמחק לרגע. האווירה "הסלחנית" ששרתה בדיונים כלפיו, שנבעה גם מאמירותיו של השופט רוזן, החדירה בלופוליאנסקי אמונה שלמרות האישומים נגדו, לא יושת עליו עונש מאסר, בשל מצבו הבריאותי ומאחר שלא לקח את כספי השוחד לכיסו.
היום חל שינוי גדול באדם החייכן והאנרגטי, שהיה טרם ההרשעה המרה. לופוליאנסקי בקושי יוצא בימים אלה מהבית והוא מסתגר בעצמו, מספרים מכריו בעצב.
בעת שבה התפוצצה פרשת הולילנד והוגשו כתבי אישום בשנת 2012, חשף לופוליאנסקי את מחלת הסרטן שמקננת בגופו, הודג'קין-לימפומה, ומחלות נוספות בהן הוא חולה. הוא ציין בראיון עימו לכתבת אמירה לם מ"ידיעות אחרונות", כי החקירות בפרשת הולילנד נוהלו במקביל לעדכונים שקיבל על מצבו החמור, שמאז הידרדר עוד יותר.
אין דבר כזה בכלא - טיפול ראוי בסרטן
בגזר-דינו של "נאשם מספר 6", קבע השופט דוד רוזן כי לופוליאנסקי נטל כ-2.5 מיליון שקלים מכספי השלמונים שהועברו מיד ליד בפרשה, והעבירם לעמותת "יד שרה" שייסד. חרף הנסיבות הבריאותיות והמשפטיות של לופוליאנסקי, רוזן גזר עליו 6 שנות מאסר בפועל, תוך שהוא מתעלם ממחלות הסרטן המכרסמות בגופו של ראש העיר לשעבר.
בימי מתן גזרי-הדין בפרשת הולילנד, רוב הציבור הריע ותמך בשופט האמיץ רוזן בשל ההרשעה הנוקבת של נציגי הציבור שסרחו. רבים חשו שרוזן לקח על עצמו לבער את השחיתות והריקבון בנהר הכספים שזרמו בצינורות מערכת השלטון.
אך עם האהדה לרוזן, הגיע גם גל חריף של ביקורת, בעיקר בגין עונשו של לופוליאנסקי.
"גזר-הדין בעניינו של לופוליאנסקי הוא אכזרי. זהו מקרה נדיר שבו אדם החולה בסוגים שונים של סרטן מתקדם, עשוי להישלח למאסר של שנים", מציין בחריפות עו"ד ד"ר יעקב וינרוט, מבכירי הסנגורים בישראל. "לא זכור לי עוד מקרה כזה. עם הזיהומים המזוויעים שיש במתקני השב"ס, הגוף שלו לא יעמוד בזה ויקרוס ".
"לפי חוות-הדעת שהומצאו לבית-המשפט, הוא סובל משתי מחלות סרטן. אין ספק שכליאתו לתקופה של שנים רבות, היא גזר-דין מוות או קיצור משמעותי בתוחלת החיים - פשוטו כמשמעו. אין עבירה בספר החוקים המצדיקה זאת. בפסק-הדין בעניינו של בחמוצקי ציטט העליון מכתביו של החזון איש האומר: "ובהיות האדם בלתי שלם בתכלית השלמות, ומורגז ביצר הרע, לא יחדל מלהיות רחמני בשעה שמצווה לעשות דין".
עו"ד-ד"ר חיים משגב מתרעם על הענישה הקשה ועל התעלמות השופט ממחלות הסרטן וממחלות נוספות של לופוליאנסקי. "העונש מוגזם משום שלא מדובר בבחור צעיר, בגיל ה-20 לחייו שאחרי 6 שנים משתחרר. מדובר באדם בן 64 שכל יום חשוב לו. עצם העובדה שאת הכסף הוא לא נטל לכיסו אלא העניק אותו לעמותה הנפלאה שעוזרת לכל-כך הרבה אנשים. רק בשל הנסיבה הזו היה ראוי להפחית בעונש החמור".
גזר-הדין של השופט רוזן מקומם ומעורר תמיהה ואי-נוחות. במהלך הדיונים בבית-המשפט, נחשף המידע על מצבו הבריאותי הקשה של לופוליאנסקי, וכך גם במהלך חקירות המשטרה. המידע שהתגבש מתוך חוות-הדעת הרפואיות שהוגשו במהלך הדיונים זעק לשמיים, כי לופוליאנסקי חולה.
אם יוחלט בהכרעה בערעור להשית על לופוליאנסקי עונש מאסר, הוא ירצה אותו באגף התורני הסמוך למרכז הרפואי של שירות בתי-הסוהר, בכלא מעשיהו. המדינה סבורה כי הקירבה למרכז הרפואי של שב"ס והטיפול שיקבל שם, יאפשרו לו לרצות את המאסר תוך הגנה מקסימלית על בריאותו. אך מומחים רפואיים ומשפטנים בכירים בתחום הזהירו כי השהות במתקני השב"ס עשויה לגזור על לופוליאנסקי גזר-דין מוות.
"מצבו של לופוליאנסקי מצוי במגמה של החמרה ניכרת", ציינה בחוות-הדעת, רופאה מומחית לסרטן, ראש המחלקה ההמטולוגית בבית-חולים הדסה, פרופ' דינה בן-יהודה.
"עקב מחלתו וטיפולים שונים שעבר עקב כך, מצב המערכת החיסונית של הנאשם כה ירוד - ממספר סיבות בלתי-הפיכות - עד כי שהות בתנאי צפיפות כמו גם בתנאים סניטריים לא מיטביים, מהווה לגביו סכנת חיים ברורה. עם מנגנון חיסוני כה ירוד, כל עיכוב ולו הקל ביותר במתן טיפול רפואי לנאשם, יכול לגרום להידרדרות מהירה במצבו הרפואי לנקודת האל חזור".
שהות בכלא עשויה להיות גזר-דין מוות
פרופ' בן-יהודה הזהירה מפני ההשלכות העתידיות שעשויות להיות כתוצאה ממאסרו של לופוליאנסקי במתקן הרפואי של שירות בתי-הסוהר. "הבדיקות שעבר הנאשם מצביעות על מחלה פעילה. מכאן שלא רק שנשקפת סכנה מניתוק החולה מבית-החולים המטפל, בגלל הזיהומים, נוספת עכשיו גם הבעיה של מחלה פעילה שמחייבת מעקב רציף".
בהמשך לכך, מתייחסת פרופ' בן-יהודה לטיפולים הכימותרפיים האגרסיביים שלופוליאנסקי עבר. "העובדה שלמרות הטיפול האגרסיבי לא הושגה הפוגה, מחזקת את דעתי ששהות של לופוליאנסקי מחוץ לביתו, ובריחוק מבית-החולים המטפל, מהווה סכנה לחייו". לדבריה, הסיכוי של לופוליאנסקי להבריא מהמחלה הוא "קטן ביותר".
"טיפולים כימותרפיים פוגעים קשות במערכת החיסון של החולה", מציין ד"ר עופר פורים, מומחה בכיר בתחום האונקולוגיה, ממרכז דוידוף בבית-החולים בילינסון. "בכל תא בגוף שמתחלק, יש 'תאים רעים' ו'תאים טובים'. כשאדם עובר טיפולים אלה, ישנן תופעות-לוואי שגורמות לירידה דרסטית בתנגודת החיסונית של החולה. תופעות-הלוואי עשויות להתבטא בשינויים במערכת העיכול של המטופל, וחושפות אותו לזיהומים פי כמה".
"אני נדהם כל פעם מחדש כאשר בתי-המשפט מקבלים את חוות-הדעת של שלטונות בתי-הסוהר, כאילו יש בשב"ס 'בית-חולים'", אומר וינרוט. "הגיע הזמן לדרוש שגוף ניטראלי יבדוק את מה שמכונה 'בית-חולים' בלשון השב"ס. גם השכל הישר וגם מציאות החיים שוללים את האפשרות הזו. אנחנו כסנגורים יודעים שמדובר במתקן עלוב, שאינו יכול למנוע אפילו זיהומים בסיסיים. איני מאמין ששופט שביקר אי-פעם במתקן הזה יכול לקבל חוות-דעת כזו של השב"ס".
גם ארגון "רופאים לזכויות אדם", הפועל לקידום זכותם לבריאות של כלואים בישראל, מכיר את הבעיה של היעדר טיפול רפואי מתאים לכלואים. "מערך הרפואה בשב"ס אינו ערוך או מסוגל לטפל במקרים מורכבים רפואית, בייחוד במקרים של מחלות סופניות וכרוניות קשות, כמו מחלת הסרטן. מערך הרפואה לא שוקל חלופות כליאה הומניות, שיאפשרו לחולים טיפול רפואי הולם".
ארגון הרופאים מזהיר כי שהות ממושכת במתקני השב"ס עשויה לעלות בחיי האסיר. "רופאים לזכויות אדם טיפלו במספר מקרים שבהם מערך הרפואה של שב"ס לא סיפק טיפול ראוי לאלו הנמצאים בין כותלי הכלא, דבר אשר אינו רק גורם לסבל מיותר למטופלים, אלא עלול לפגוע בבריאותם ובמקרים אחדים אף לסכן את חייהם".
את רוזן כל אלה לא ממש הרשימו. "עמדתם החד משמעית של רופאי שב"ס שנדרשו לחוות דעת של פרופ' בן יהודה", כתב בגזר-הדין, "הינה כי נאשם מספר 6 כשיר לרצות מאסר בין כתלי הכלא, ובכוחו של שב"ס להעניק לנאשם את הטיפול הרפואי לו הוא זקוק, ובמידת הצורך לאשפזו בבית-חולים".
ורוזן המשיך: "המדינה סבורה כי בכוחה לאפשר שהייתו של נאשם 6, בדומה לנאשמים אחרים במצבו, בין כתלי הכלא, בתנאי שהייה שיוסדרו עבורו ויתאימו למצבו הרפואי, תחת פיקוח רפואי מבלי לסכן את חייו.
"במצב דברים זה, נוכח העמדה ההחלטית של המדינה, המבוססת על חוות דעת רופאי שירות בתי הסוהר, לא ניתן לקבוע כי יש במצבו הרפואי הקשה של נאשם 6 להוביל לסגירת דלתות בית הסוהר בפניו. באלה הדברים, אין מנוס אלא לפסוק את העונש הראוי לנאשם 6 על פי מתחמי הענישה לאירועים השונים".
סנגוריו של לופוליאנסקי, עו"ד שלומית הראל-שוורץ ועו"ד עמוס ון אמדן שייצגו אותו בהליכי הכרעת וגזר הדין, הפנו את בית המשפט לקראת הדיון בגזר הדין, לדו"ח הסנגוריה הציבורית לשנת 2013. מהדו"ח עולה, ביחס לכלא מעשיהו ולאגפים השונים בו, לרבות למתקן האגף התורני, כי תאי בית-הסוהר מאופיינים בצפיפות; בתא ישנם מספר רב של אסירים החולקים תאי שירותים ומקלחת, שנמצאים בתוך התא, ללא הפרדה ביניהם.
עורכי-הדין הראל-שוורץ ו-ון אמדן מציינים, כי יצאו מאולם בית-המשפט בסערת רגשות ובתחושת עוול קשה, לאחר הקראת גזר-הדין. "העונש שהוטל על לופוליאנסקי הוא בלתי סביר מבחינה קיצונית, וההכרעה היא שגויה מן היסוד משפטית".
הסנגורים מביעים צער על התנערות מערכת בתי-המשפט מאחריות ל"נאשם מספר 6". "השופט רוזן והפרקליטות לאורך כל הדיונים לא הטילו ספקות בחוות-הדעת של המומחית הגדולה בתחום פרופ' בן-יהודה, ואף לא הציגו חוות-דעת הסותרת את מצבו הרפואי. כששאלנו את בית-המשפט, איזה גורם יקבל אחריות על חייו של לופוליאנסקי בבית-הסוהר, רוזן אמר 'הרופא של שב"ס ייקח אחריות'".
סנגוריו של לופוליאנסקי מוחים בחריפות על גזר-הדין. "האדם הקים את אחד מארגוני הצדקה הגדולים בעולם, אין כמעט בית שלא השתמש בטיפולים שלו. והכי גרוע, המערכת החיסונית שלו היא בכי רע, אז אדם כזה שולחים לבית-הסוהר?! הוא לא צריך לשבת, ולו יום אחד. העונש הוא מפלצתי. מה קרה פה, הנפש יוצאת מגדרה".
למרבה הפליאה, בימי דיוני הטיעונים לעונש התנהלו ויכוחים מרים והזויים בין עורכי-דינו דאז של לופוליאנסקי לבין המדינה, על העונש הראוי לו. כלומר, המדינה דנה ברצינות בשאלה אם מורשע גוסס ייכנס למאסר ממושך, שעשוי לקצר את חייו באופן משמעותי.
מערכת המשפט, בדהירתה לעבר טחנות הצדק, עצמה את עיניה למול מצבו הבריאותי הקשה של לופוליאנסקי, והכול בשם קידוש עקרונות הצדק. רק שבדרך היא התנערה מערכים חשובים לא פחות, ערך החמלה וכבוד האדם.
רוזן הושפע מהשיח הציבורי
דבריהם של מומחים משפטיים בתחום, מעוררים תהיות, דרך איזו פריזמה הסתכל צוות ניהול תיק הולילנד, בפרקליטות, כשביקש להשית על לופוליאנסקי מאסר בפועל לפרק זמן ארוך. מההרשעה עולות שאלות קשות: האם מערכת המשפט בעיקשותה למלחמה בסיאוב בפרשת הולילנד, דרסה את העיקרון של כבוד האדם, והפקירה אותו לדמם בכלא? האם איש מהנוכחים במתן גזר-הדין לא שמע את ההד הנורא של הפטיש שהיכה על השולחן וזעזע את עולמו של לופוליאנסקי?
"במקרים שבהם ייצגתי בעבר", אומר עוה"ד ד"ר יעקב וינרוט, "היו מורשעים שנידונו לחמש-עשר שנות מאסר בפועל, וברגע שהם חלו בסרטן, שיחררו אותם לאלתר". וינרוט תוקף את העונש וצופה כי הוא יתאדה מהעולם. "לופוליאנסקי מהווה תקדים בכך שהורשע בעונש חמור כל-כך, חרף מצבו הרפואי. ההתעקשות של השופט רוזן לגזור עליו מאסר נשגבת מבינתי. אני חושב שבית-המשפט העליון לא יכניסו למאסר. אם על אורי לא היה נגזר עונש מאסר, והוא לא היה נדרש להיכנס לכלא, מה היה קורה? היה קורה משהו?"
משפטן בכיר מתרעם במיוחד על התנהלותו "ההפכפכה", לדבריו, של השופט רוזן במהלך הדיונים. "אין כל קשר בין התנהגות השופט רוזן בשלבי הכרעת הדין לבין גזר-הדין שנתן. יושב שופט, כשמולו אנשי תקשורת וציבור שלם, שמחכה למוצא פיו; והוא השופט, לאורך כל הדיונים ללא יוצא מן הכלל, מבקש מהמדינה לסגת 'מהענישה הקשה' שהיא מבקשת עבור לופוליאנסקי".
מהפרוטוקולים של הדיונים בהכרעת הדין, אכן עולה כי רוזן ניסה "להוריד מהעץ" את באי-כוח המדינה שדרשו ענישה מופרכת של בין ארבע-שמונה שנות מאסר, שהפתיעו את השופט רוזן.
"רוזן פנה לבאי-כוח המדינה לפחות שלוש פעמים, שיגיעו עם לופוליאנסקי להסדר אחר. השופט שאל כמה פעמים, האם המדינה מתכוונת באמת ובתמים לדרוש עונש מאסר כלשהו ללופוליאנסקי; וכשהם השיבו בחיוב, רוזן ציין כי לאור זאת הוא יתערב בגסות ויגזור אחרת".
בשיחות סגורות, טוענים מקורבים לפרשה כי מלכתחילה רוזן לא התכוון להשית על לופוליאנסקי עונש מאסר. אך לדבריהם, "רוזן הושפע קשות מהאווירה הציבורית התוססת", ולבסוף גזר מה שגזר, 6 שנות סורגים ומחנק לאדם חולה.
דאג לגזר-דין "ציבורי"
משפטן בכיר מספק הסבר אפשרי לשינוי הקיצוני ביחסו של השופט רוזן ללופוליאנסקי. "רוזן נתן את הכרעת הדין בחודש מארס 2014. מאז ועד גזר-הדין ביוני, זרמו הרבה מים בנהר. רוזן עלה על במת הכבוד בכנס לשכת עורכי-הדין באילת (בחודש מאי 2014), והתרברב, דבר שאסור לשופט לעשות בטרם ייגזר הדין, ויסתיימו ההליכים".
לדבריו, רוזן קיבל חיזוקים חמים מהסביבה, והרגיש כאביר הלוחם בשחיתות. "רוזן חשש מהיעדר אחידות בענישה בפרשת הולילנד, לאחר שפיזר כינויים בגזר-הדין למורשעי הולילנד, ביניהם ראש-הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, כמו 'בוגד' ו'מושחת'. לכן, הוא יישר קו עם העונשים החמורים שהושתו על שאר המעורבים בפרשה, וכך גזר על לופוליאנסקי את העונש הגבוה והלא-פרופורציונלי במתחם הענישה".
לדעת המשפטן, רוזן "הקטין" ראש בגזירת עונשו של לופוליאנסקי. בגזר-הדין התבטא רוזן באותיות קטנות, כי הוא מודע לסיכוי לשחרור לופוליאנסקי בעתיד, בהתאם לחוק ולמצבו הרפואי. "על המדינה לשוות לנגד עיניה כל העת את סעיף 7 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, שלפיו הוועדה (לשחרורים) רשאית בכל עת לשחרר על-תנאי אסיר ממאסרו, לאחר ששקלה חוות-דעת של רופא בהתקיים התנאים המפורטים שם, תנאים שרלבנטיים במצבו הרפואי של נאשם 6".
עם זאת, לטענת המשפטן, רוזן דאג בראש ובראשונה לגזר-דין "ציבורי", ולא למצבו הרפואי של לופוליאנסקי. "רוזן אמר לעצמו, בטח ביהמ"ש העליון ישנה את גזר-הדין. אז כעת אני אגזור עונש כבד, ואגלגל את תפוח-האדמה הלוהט הזה למישהו אחר".
גם עו"ד משגב תמה באשר להתנהלות השופט רוזן. "אם השופט לא התכוון למה שאמר בעל-פה, זה גרוע. האמירות שלו בבית-משפט מחייבות אותו. הוא לא יכול להעיר הערות בדיונים שכל הציבור שומע, ובסוף גוזר אחרת. זה פשוט לגרום עוול לנאשם ומטעה את הציבור".
במהלך הדיונים בעליון, בערעוריהם של מורשעי הולילנד, הבהיר סנגורו הנוכחי, עו"ד יאיר גולן, את חומרת העונש והשפעתו על מצבו הרפואי. "לריצוי עונש מאסר יכול להיות השפעה בלתי-הפיכה", טען גולן בפני השופטים. "לשלוח את לופוליאנסקי למרכז רפואי של שב"ס זה גזר-דין מוות, זה לא משחק. הבקשה להסיר את עונש המאסר הממושך שהוטל עליו, מחויבת מן הדין. אנחנו לא מבקשים רחמים, אלא טוענים שאסור לאדם הזה להיכנס למאסר, אפילו לא ליום אחד".
מומחים למשפט פלילי סבורים, כי העונש שנגזר על לופוליאנסקי לא ייוותר על כנו. "בית-המשפט העליון ישנה את ההחלטה. זאת, בהתחשב במפעל החיים שלו, שהציל חייהם של אלפים. בוודאי שאי אפשר להישאר אדישים למול אותה עשייה ברוכה של לופוליאנסקי".
לופוליאנסקי עצמו נוהג לשמור על שתיקה וממעט להתראיין. בצאתו מהאולם שבו נחתם גזר-דינו ב-19 ביוני 2014, הוא רק הגיב לעונשו - ספק בלחישה ספק בתפילה - "גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירא רע".
בימים אלה, ממתין לופוליאנסקי בדריכות להחלטת בית-המשפט העליון בערעור על הרשעתו ועל עונשו. לעת עתה, הכרעת העליון ניצבת כגיליוטינה מעל ראשו. האם מערכת המשפט תתעשת ותתעורר?!?
תגובות
מהשב"ס נמסר בתגובה: "בשל היבטיים משפטיים ורפואיים אנו מנועים מלהתייחס למקרה לגופו. יחד עם זאת, יכולות שב"ס לקליטה, לטיפול ולשמירה על אסירים ובריאותם, מוכרות וידועות לפרקליטות ולבתי-המשפט, וכל החלטה המתקבלת על ידם מיושמת על ידינו.
בהתייחס לתנאים ולביקורות הסנגוריה המוזכרות בכתבה, ראוי לציין כי הביקורות נלמדות והליקויים שמועלים בהן מתוקנים בהתאם ליכולות. כמו כן, בשנת 2014 נערך שיפוץ נרחב במרכז הרפואי של שב"ס (מר"ש), ובידינו ביקורת עדכנית יותר (שלא פורסמה) המחמיאה ברובה לתנאים החדשים ולטיפול שאותו מקבלים האסירים במקום".
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "ביהמ"ש המחוזי בת"א (כב' השופט רוזן) קיבל את עמדת המדינה לעניין עונש המאסר בפועל של מר לופוליאנסקי, שנתגבשה לאור מתחם הענישה המתחייב בעבירה חמורה כלקיחת שוחד, ולאחר שהתקבלה התייחסות גורמי המקצוע לעניין מצבו הרפואי.
"גם במהלך הליך הערעור אמרה הפרקליטות לביהמ"ש העליון כי היא ממשיכה לבחון את מצבו הרפואי של מר לופוליאנסקי, אשר, כעת, אולי מצדיק הקלה מסוימת בעונש, אך עדיין ראוי שישקף את חומרת העבירות, גם בנסיבותיו המיוחדות".
מדוברות בתי המשפט נמסר בתגובה: "מדובר בתיק שתלוי ועומד אשר נמצא בערעור בבית המשפט העליון, ולפיכך אנו מנועים מלהגיב".