"ההומפייג' של ynet משקף את האג'נדה של מדינת ישראל"

ערן טיפנברון, העורך הראשי של ynet, מספק הצצה נדירה למתרחש באתר של "ידיעות אחרונות" ששבר הקיץ שיאי גלישה

ערן טיפנברון / צילום: גיא כושי ויריב פיין
ערן טיפנברון / צילום: גיא כושי ויריב פיין

אם תיכנסו למעלית בבניין שבו שוכנים משרדי ynet, סמוך לרחוב יגאל אלון בתל-אביב, תגלו שאי-אפשר לעלות באמצעותה סתם כך לקומה 4, שבה ממוקמת מערכת האתר. כדי לעשות זאת צריך להצמיד כרטיס עובד לנקודה המיועדת לכך, בסמוך לכפתור המעלית, ואם אין ברשותכם כרטיס כזה יהיה עליכם לעבור קודם בקומה 3. שם, אחרי שיבררו שאינכם מסיגי גבול או סתם אורחים בלתי קרואים, יסיעו לכם לצלוח את המכשול, ולטפס קומה נוספת.

סידורי הכניסה המעט נוקשים הללו הם זכר למערכת הבחירות הקודמת, ב-2013, אז התפרצו למערכת האתר כמה מפעילי מפלגת "ארץ חדשה" של אלדד יניב במחאה על כך שלטענתם התעלמו מפעילותם. אבל נדמה שמעבר לכך הם גם משקפים משהו עמוק יותר ביחסו של האתר - שעמוד הבית שלו הוא כנראה המשפיע והחשוב ביותר בפוליטיקה הישראלית - ושל קבוצת "ידיעות אחרונות" בכלל, אל העולם החיצון. חשאיות היא חלק מיסודות הדנ"א של קבוצת התקשורת העוצמתית של נוני מוזס, שם יעדיפו, בדרך כלל, שעניינים כמו תהליכי עבודה, החלטות עריכה ושיקולי פרסום ייוותרו בגדר קופסה שחורה, שרק תוצריה גלויים לציבור הרחב.

לאור זאת, הריאיון שמעניק לנו ערן טיפנברון, העורך הראשי של האתר, הוא בהחלט אירוע נדיר וראוי לציון. טיפנברון, 50, מביא איתו לריאיון הזה יותר מ-20 שנה בקבוצה, בתפקידים שונים ומרכזיים. הוא הגיע למוסף "7 ימים" בתקופה שעורכו היה רם אורן, ושימש כעורך בדסק של העיתון בימים שבהם מיקי רוזנטל עמד בראשו. בהמשך הפך לרכז הכתבים של העיתון ואחר כך כיהן כראש מערכת החדשות שלו. בין לבין הוא שימש שליח "ידיעות" בברלין ("היום זאת הפכה להיות 'עיר ישראלית', אבל אז אני הייתי הישראלי היחיד שם").

ב-2009, אחרי ניסיון שלא צלח עם הקמת החינמון "24 דקות", גם הוא מבית "ידיעות" ("זה היה ניסיון מקסים שמאוד אהבתי, משהו אחר לגמרי עם המון חיוך"), הגיע ל-ynet כמשנה לעורך, יון פדר, ומאפריל 2013 הוא משמש כעורך הראשי.

את רוב שנותיו עשה טיפנברון, כאמור, בעיתון המודפס, וגם היום, הוא מודה, קשה לו להותיר את מהדורת הנייר מאחור. "הפרינט הוא אהבת חיי", הוא משחרר הצהרה כנה, "עשיתי את זה במשך 16 שנים".

- אבל יכול להיות שעם כל הכאב דינו לחלוף מהעולם.

"פרינט תמיד יהיה. אנחנו חיים בעולם פוסט-מודרני ודברים יכולים להישאר זה לצד זה. אני לא רואה את הפרינט מת, נעלם. נכון שהפרינט של היום הוא לא הפרינט של לפני עשר שנים, אבל הוא לא נחלש באימפקט שלו, הוא משתנה: הוא משאיר את הזירה של הניוז לדיגיטל, והופך להיות מעמיק יותר, צבעוני יותר ורחב יותר".

- הרבה שנים היחסים בין ynet לעיתון היו מתוחים וטעונים. היום הרושם הוא שהם טובים הרבה יותר. זה כורח הנסיבות?

"זה לא כורח הנסיבות, זה משהו שאנחנו רוצים. יש יותר ויותר שיתוף-פעולה בין האתר לעיתון".

- וזה זורם בטבעיות? אין מתחים?

"אם יש מתחים, הם מטופלים במהירות. שיתוף-הפעולה היום הוא הרבה יותר טבעי והרבה יותר נעים ונוח מאשר לפני כן".

- למה? כי כולם הבינו שזאת המציאות?

"כן, זאת המציאות, ואנחנו לא מתלוננים. מנקודת המבט של הקבוצה המציאות היא אחלה, ושיתוף-הפעולה הוא לטובת כל הצדדים. כולם מרוויחים ממנו".

"לא חגגנו את השכול"

גם אם מנקודת המבט של הקבוצה המציאות היא אחלה, עבור מדינת ישראל - ולכך גם טיפנברון ודאי יסכים - זאת הייתה עוד שנה לא קלה, שכללה, בין היתר, מבצע צבאי ארוך במיוחד אשר גבה את חייהם של עשרות ישראלים, הכניס את רוב תושבי המדינה לטווח הטילים וגם שלח אותם להתעדכן בתדירות גבוהה במיוחד באתרי החדשות.

"הקיץ שברנו כל שיא אפשרי בכל פרמטר", הוא מספר על התקופה האינטנסיבית שעברה על האתר. "מספר הגולשים באתר, מספר הגולשים באפליקציה, מספר הדפים באתר, מספר צפיות הווידיאו, מספר הגולשים מחו"ל. במלחמה ישראל בחרה ynet.

"עוד דבר שאני חושב שאפיין אותנו בתקופת המלחמה", הוא מוסיף, "זה שאנחנו היינו מאוד-מאוד זהירים בכבודם של חיילים, של פצועים, של חללים. יותר מהמתחרים שלנו. העדפנו לפעמים לוותר על ראשוניות, ובלבד שלא לפגוע בכבודם של אנשים. היו לזה לא מעט דוגמאות".

באחד השלבים של המבצע, ביום שבו הותר לפרסם ששבעה חיילים נהרגו ברצועה, החלטתם, בניגוד לרוב האתרים האחרים, לא להקדיש לזה את הידיעה הראשית שלכם. הסברת את זה בתגובה שנתת לאתר "העין השביעית", בכך ש"אסור לתת לעניינים שברגש לקבוע".

"נכון, קיבלנו החלטה, קיבלתי, לסקר את המלחמה מנקודת המבט הצבאית ולא מנקודת המבט הרגשית. עם כל הצער והכאב שבדבר, ynet לא יכול לתת את הכותרת הראשית להרוגים ולפצועים, וזה מתוך ידיעה שאם בכל פעם שקורא ייכנס אלינו הוא יראה את השכול מול העיניים. אנחנו עלולים ליצור דמורליזציה. אם ynet היה מעלה את זה לכותרת הראשית שלו, ובכל רגע סופר את המתים ואת הפצועים, זה היה עלול לגרום לכך שייווצר לחץ ציבורי שישפיע על מקבלי ההחלטות לבצע דברים שהם לא לטובת המדינה, ויפגע באינטרס האמתי של מדינת ישראל".

- ואתה מופקד על האינטרס האמתי של מדינת ישראל או על דיווח על המצב?

"אני מופקד על דיווח על המצב. ולכן היה דיווח מלא, אמין ומדויק של כל דבר, כולל, לצערי, על הרוגים ופצועים. אבל הדיווח היה דיווח פרופורציונלי, מאופק. לא חגגנו את השכול. וזה, למרות שכלי תקשורת רגשיים הם מאוד אטרקטיביים, וגם אנחנו לא מעט מכוונים אל הרגש. אבל כשהתותחים רועמים אז דברים צריכים לקבל פרופורציות אחרות".

בהמשך אומר טיפנברון כי "העוצמה של ynet נובעת מזה שהוא בנוי על דנ"א של קבוצה שעושה כבר 75 שנה עיתונות איכותית. ואתרים אחרים שמנסים - היום יותר, בעבר פחות - לעשות גם תוכן חדשותי, והם שוברים את הראש איך לפצח את העניין, צריכים להבין שהם לא יונקים מאותו דנ"א של עיתונות".

- אתה מדבר על מאקו? על וואלה?

"מאקו אתר מעולה בתחום הבידור, אבל אני מדבר עכשיו על לעשות חדשות באינטרנט, וזה משהו שקבוצת 'ידיעות' יודעת לעשות".

- ומה לגבי התחרות מחוץ לאינטרנט? האתרים מתחזקים, הפרינט נחלש, אבל מה שלא הצלחתם לקחת מהפרינט הוא את הילת המכובדות ואת קביעת סדר היום. לכותרת החד-יומית של עיתון יש יותר כוח מלכותרת שמשתנה כל שלוש שעות.

"המציאות מאוד מורכבת בעניין הזה. העוצמה של הכותרת הראשית של עיתון בבוקר הייתה ונשארה אדירה. אבל המלחמה על הניוז היא מלחמה בינינו ובין השעה שמונה בערב: מידת היכולת שלנו לקבוע את קצב פעימות הלב של הניוז - שהולכת ועולה, מול היכולת של המהדורות בטלוויזיות לכנס את המיליון וחצי צופים שלהן ולתת להם בערב ניוז חדש, שהם לא קיבלו ב-ynet במהלך היום.

"אם אתה מתיישב בשמונה מול הטלוויזיה ואומר על כל אייטם ואייטם 'את זה כבר ראיתי', אז במצטבר, בסופו של דבר, ייפול לך האסימון ואתה תגיד 'אוקיי, שמונה בערב זאת כבר לא שעה מקודשת שאני צריך למשכן אותה ולשבת בה מול הטלוויזיה'. זה הסיפור האמתי, שם שדה הקרב".

לא על הגרעין האיראני לבדו

השנים האחרונות הפכו את שדה הקרב של קבוצת "ידיעות", ושל העיתונאים הפועלים בה והעומדים בראשה, למורכב וסבוך מאי-פעם. התחרות המרה עם "ישראל היום", עיתון החינם מבית היוצר של המיליארדר שלדון אדלסון, שתומך בצורה בוטה וגלויה בראש הממשלה בנימין נתניהו, תוך שהוא מסב נזק כלכלי כבד ל"ידיעות אחרונות", שינתה במידה רבה גם את פניה של קבוצת העיתונות הוותיקה.

בציבור גוברת התחושה שתגובת הנגד החריפה של הקבוצה, שנראית כמו אסטרטגיה של "אויבו של אויבי הוא ידידי", הובילה למצב עגום שבו צרכן תקשורת מן השורה כבר לא יכול לגלוש לאתר או לפתוח עיתון כלשהו בלי לפתוח קודם מפת אינטרסים, המתעדכנת תדיר, שתלמד אותו איזה פוליטיקאי הוא פרח מוגן באיזה כלי תקשורת.

לזכותו של טיפנברון ייאמר כי בניגוד למתחריו, וגם בניגוד לאחרים בקבוצה, הוא ניאות להתעמת עם שאלות שנוגעות לבעיה הזו בצורה ישירה.

- הטענה נגדכם בשנים האחרונות, על רקע המיזם הבעייתי שנקרא "ישראל היום", היא מה אתם רוצים מאדלסון או מעמוס רגב? תראו את "ידיעות", תראו את ynet, הם אותו דבר רק הפוך.

"ממש לא. אנחנו לא הפוך. ynet הוא מבית 'ידיעות' וכמו כל הקבוצה עושה עיתונות איכותית. אחד מתפקידיה של עיתונות זה לבקר את השלטון. אנחנו מבקרים את השלטון ובזה אנחנו מבצעים את תפקידנו".

האם זה מקרי שלאחרונה, מאז שהחלה מערכת הבחירות, אנחנו רואים המון כותרות ראשיות ב-ynet על כמה המצב במדינה גרוע? עולות אצלכם לדף הראשי באתר ידיעות כמו "המדינה שוקעת בחובות - מכוניות פרטיות מעוקלות", "מדינה באוברדראפט: ההורים באשפוז סיעודי - הילדים קורסים", ועוד ועוד.

"אז בוא אני אגיד לך משהו. מרגע שהוקדמו הבחירות ועד שהן יסתיימו זה ה'מאני טיים' של הדמוקרטיה. זה הזמן שלך, שלי, להשפיע על האג'נדה של המדינה הזאת. ואנחנו לוקחים את זה מאוד ברצינות. ואנחנו באמת חושבים - בסדר, תאשימו אותי - שהבעיות הכלכליות והבעיות החברתיות במדינת ישראל הן לב הבעיה ולב העניין. אז אם אתה רוצה להאשים את ynet שהוא מתעסק יותר ויותר עם שאלות חברה וכלכלה מאז שהקדימו את הבחירות, אני אענה לך - נכון. כי זה התפקיד שלנו, לשים את הבעיות על השולחן. כי אם השיח יהיה אך ורק על הגרעין האיראני אז יכול להיות שתיווצר מציאות אחת, ואם השיח יעסוק גם בדברים שהזכרת אז ניראה אחרת".

- ינון מגל כתב על זה כעורך וואלה בטוויטר שלו: "זה לא העוני, זה נוני".

"הוא כתב את מה שכתב, ובדיוק שלושה ימים אחרי זה התבררה האמת. התברר שהוא כתב את זה לא מתוקף תפקידו כעורך ראשי של אתר מתחרה, אלא מתוקף תפקידו כפוליטיקאי (מגל הצטרף ל"בית היהודי" - י"כ). אז בוא ניקח את הדברים בפרופורציה".

- האם יש ב"ידיעות" וב-ynet פוליטיקאים מוגנים? אהוד אולמרט, למשל? אריה דרעי?

"ממש לא. הכל עולה גם ב-ynet ואלה המצאות ואגדה. ההומפייג' של ynet משקף את האג'נדה של מדינת ישראל. שום דבר לא נעלם ממנו, זה ממש לא נכון".

- אז בוא ניכנס לאתר ותראה לי את הידיעה על הקלטת של הרב עובדיה. כולם סיקרו את זה, פרט לכם.

"סיפור הקלטת של דרעי הוא ספין פוליטי שיצר יועץ תקשורת ידוע, ואני החלטתי לא ליפול בספין הזה".

- יש הרבה ספינים, בטח במערכת בחירות, אני לא חושב שאפשר להגיד שהתעלמות או העלמה שלהם זאת הדרך התקשורתית המקובלת להתמודד איתם.

"במקרה הזה זה לא היה סתם ספין, זה פורנוגרפיה של הספין. אין כאן סיפור אמתי. הקלטת היא ספין, ההתפטרות היא ספין".

- ההתפטרות של דרעי היא ספין, אבל עליה כן כתבתם.

"כל הסיפור הזה מתחילתו ועד הסוף שיהיה לו - ועד צאת הגיליון של 'פירמה' יהיה לו - הכל ספין. אז אני החלטתי - בעצם אנחנו, לא רק אני - החלטה של ניהול עיתונאי, לא ליפול לספין".

- ומשפט אולמרט? בערב שבו פורסם ששולה זקן חתמה על הסכם עם הפרקליטות זה הפך לכותרות ראשיות בכל אתרי האינטרנט, פרט לאתר שלכם.

"הכל פורסם. אנחנו יכולים להתווכח אם משהו ראוי לכותרת הראשונה או לכותרת השנייה. אבל כל הדברים האלה היו, ובמקומות מרכזיים (את צילומי המסך של אתרי האינטרנט בערב שבו נודע על ההסכם בין הפרקליטות לזקן אפשר למצוא באתר "העין השביעית": tinyurl.com/shulaz - י"כ)".

- אתה יודע, אפילו נחום ברנע הודה באיזשהו שלב שאולמרט זכה ליחס קצת אחר מ"ידיעות".

"אני לא אתווכח עם נחום, אבל אין שום דבר כזה".

- בוא נניח לדוגמאות: האם יש בקבוצת "ידיעות אחרונות" פוליטיקאים ואנשים שיותר קשה לכתוב עליהם?

"ממש לא. ממש לא".

"ynet לא הפך לפייסבוק"

- אתם מתמודדים עם לא מעט שינויים טכנולוגיים בשנים האחרונות. פעם ההומפייג' של ynet היה הדבר הכי חזק שיש, עכשיו, בערך חצי מהגולשים מגיעים לאתר בלי שעברו בכלל בעמוד הבית.

"זה נכון שהמציאות הפכה עבורנו למסובכת יותר. ההומפייג' של ynet הגיע לשיאים גדולים לפני בערך עשור ואז הגיעו גוגל, פייסבוק ובהמשך הסלולר. העובדה שהיום לא מאה אחוז מהכניסות לאתר עוברות בהומפייג' לא מחלישה אותו, אלא הופכת את מעמדו ליחסי".

- אתם תלויים יותר ויותר בכניסות מפייסבוק, ששם ההפניות נוטות להיות מתיילדות יותר, אולי פחות מתאימות לאתר שאמור להיות כבד-ראש כמו ynet.

"אם אתה שואל אם ההפניות מפייסבוק משנות את האתר כבד הראש והופכות אותו לאתר פייסבוקי, אז התשובה המידית, החד-משמעית והמאוד ברורה היא: לא. ynet לא הפך לפייסבוק. ynet יודע היום לשווק את עצמו גם בשפה פייסבוקית".

- והעובדה שהרבה מהטראפיק מגיע משם לא משפיעה בשום צורה על התוצרים החדשותיים שלכם?

"אין אף אייטם שמשתנה בגלל פייסבוק ואין אף אייטם שנוצר בגלל פייסבוק. יש צורת שיווק שהיא שונה בהומפייג', והיא שונה בפייסבוק, כמו שהיא אגב שונה בגוגל, שם אנחנו נעזרים ב-SEO (אופטימיזציה של האתר כך שתכניו יוצגו בצורה טובה יותר במנוע החיפוש - י"כ)".

- עוד נושא שאתרי האינטרנט מתמודדים איתו בתקופה האחרונה הוא הגידול העצום בגלישה הסלולרית.

"באפריל 2012, בפסח לפני שלוש שנים, הגיע הגל הראשון של רכישת סמארטפונים. האפליקציה של ynet כבר הייתה קיימת אז, היא עוד הייתה קטנה, ופתאום קיבלנו 'בוסט'. זאת באמת אופרה אחרת, כיוון שהצריכה של ynet דרך הסמארטפונים שונה מהותית מהצריכה שלו דרך האתר. האפליקציה היא הרבה יותר חדשותית, הרבה יותר מהירה, אנשים צורכים בה יותר ניוז, הם רוצים הכול אינסטנט, לדעת מה קורה ולהמשיך הלאה".

- ואם באתרים חשבו שהם למדו להשתלט על עניין הגלישה הסלולרית באפליקציות, כעת, המילה האחרונה בתחום היא ה"פושים", אותן התראות שמקפיצה את האפליקציה על פי החלטת העורכים במכשירי הסלולר של הגולשים.

"למרות שכבר עבר לא מעט זמן מאז שהמציאו את הפוש, אנחנו עדיין בתהליך של למידה", אומר על כך טיפנברון, "האמת? אנחנו כל יום בתהליך של למידה, לא רק בנושא הפוש. אבל הנושא הזה הוא באמת נושא שאפשר להמשיך וללמוד אותו. אנחנו משתדלים לא להפריע בשטויות, לא להפריז בזמנים לא נכונים, ואנחנו מאוד זהירים ומאוד מקפידים בניסוחים שלנו, וכמו שאמרתי זה בא לידי ביטוי בעיקר בתקופת המלחמה".

- הקמתם אולפן טלוויזיה בהשקעה כספית גדולה מאוד. האם זה מצדיק את עצמו או יצדיק את עצמו בעתיד?

"הרבה יותר קל לי לענות על העתיד: כן, האולפן יצדיק את עצמו. המציאות של צפיית וידיאו באינטרנט בארץ הולכת ומשתנה, וזה לא ייאמן באיזו מהירות. צפיות הווידיאו שילשו את עצמן במהלך 2014. אנחנו עדיין לא נמצאים במספרים שבהם רוב המערב נמצא, אבל אנחנו ממש קרובים לזה".

- שיתופי-הפעולה המסחריים באתר שאתה עומד בראשו, ומה שנוהגים לכנות תוכן שיווקי, גדלו בצורה דרמטית בשנים האחרונות. אין בכך בעיה?

"החיים רצופי בעיות. המטרה שלנו היא לעשות עיתונות טובה, איכותית, אמינה, ולפתור בעיות. צריך להבין שהמודל העסקי בתחום האינטרנט עוד לא ברור. היו באנרים והם עלו וקצת ירדו, וכולנו מחפשים דרך לעשות את זה".

- הבעיות ברורות. השאלה היא עד כמה אנחנו מעגלים פינות ברמה העיתונאית כדי לפתור אותן.

"אנחנו לא מעגלים פינות. הגבול וההבדל בין העיתונאי והפרסומאי הוא גבול מאוד ברור, ההבדל בין המוצרים הוא מאוד ברור".

- אתם עושים בקבוצה הרבה שיתופי-פעולה עם משרדים ממשלתיים. לא בעייתי לבקר אחר כך את המשרד שמפרסם?

"הכתבים שמכסים את המשרד לא משתתפים בפרויקטים האלה, והדברים האלה גם לא עולים בערוץ החדשות".

- אבל חוץ מהחדשות בעצם בכל הערוצים יש שיתופי-פעולה מסחריים.

"לא בכולם. אבל רגע, אנחנו גם כותבים על חברה מסחרית שקונה באנרים. מה ההבדל? בכל מקרה שבו מדובר בחומרים פרסומיים הם מוצגים ככאלה, הם נראים כאלה, והם לא נערכים בצורה מערכתית. וכן, יש היום תוכן ממומן שבעבר לא היה קיים, זה נכון. זאת מציאות שאנחנו מתמודדים איתה. המציאות משתנה, והמוצרים משתנים איתה, והאתר משתנה עם המציאות".