מחסן האופרה הישראלית / צילום: תמר מצפי
בשפה המודרנית אומרים שהבגד עושה את האדם. אך למעשה, את האימרה הזו הפנימו היטב עוד בראשיתו של עולם האופרה, בתקופת הבארוק של המאה ה-17. כבר אז הייתה חשיבות מכרעת לבגדים שלבשו הטנורים, הסולנים, זמרי הסופרן, הרקדנים, אנשי המקהלה והתזמורת, השחקנים, הרקדנים והניצבים. הבחירה בהידור דרמטי ובקישוטיות יתרה, נועדה לפאר את שמם של הזמרים המובילים, והשימוש במחזה ראווה מיצב את האופרה כבילוי חברתי נוצץ.
את הסנסציה המוזיקלית-תיאטרלית הזו, אפשר יהיה לחוות מקרוב מאוד, בפסטיבל האופרה הישראלית, שיתקיים בשני הסופי שבוע הקרובים, שיכלול שתי הפקות ענק למרגלות המצדה, עם שתי יצירות מופת, שיתקיימו לסירוגין על אותה במת ענק. היצירה הראשונה היא "טוסקה" - הדיווה האולטימטיבית, שמפקד המשטרה המושחת סקרפיה מוכן לעשות הכל כדי לזכות בחסדיה - מאת ג'קומו פוצ'יני ובניצוחו של דניאל אורן (מגדולי המנצחים בעולם לאופרות איטלקיות), והשנייה - "כרמינה בורנה" - סיפור המתרחש על רקע המנזרים של ימי הביניים, מאת קרל אורף, בניצוחו של ג'יימס ג'אד. שתי האופרות יחד, הפקות מקור, כוללות מאות משתתפים, כשלכל פרט לבוש יש משמעות כפולה ומכופלת על הבמה ועל מסכי הווידיאו הגדולים המלווים את המופע.
על המשמעות הזו אחראי קומץ אנשים מוכשרים במיוחד, מעצבי התלבושות והאביזרים, שעמלים כבר למעלה משנה, על הניואנסים הקטנים ביותר, שישקפו ככל שניתן את הדרמה התיאטרלית שמתרחשת על הבמה.
עבודה עמלנית
התכונה שאולי מאפיינת יותר מכל את מעצבי התלבושות הוותיקים והעסוקים ביותר בתחום, היא מסירות: למנצח, לבמאי, למעצב התפאורה, לשחקנים וכמובן לבגדים. הם מעצבים ותופרים תלבושות, מכתתים רגליים בין חנויות, אוגרים בגדים במחסנים וממציאים ויוצרים אין-ספור עזרים. שתי הפקות המקור המדוברות, שונות לחלוטין מבחינת היצירה וסגנון התלבושות ויש להן צוותים אמנותיים שונים: טוסקה מצרפת, וכרמינה מפולין. כל התלבושות של האקרובטים, הרקדנים והשחקנים בכרמינה בורנה למשל, נתפרו בפולין. במחסן התלבושות במשכן לאמנויות הבמה, מנדי מגדלנה, מעצבת התלבושות של המופע, פותחת את כל הארגזים של התלבושות שהגיעו בבוקר מפולין, כדי לוודא שהכל נחת בשלום, רגע לפני שהם ממשיכים למצדה: תלבושות תמנונים לאקרובטים, קונכיות וצלליות וסוסוני ים לרקדנים. "זו הפעם השנייה שלי בתל-אביב", אומרת מגדלנה. "במצדה טרם הייתי ואני מאוד מחכה לזה. כרמינה כוללת סצנות שונות מאוד אחת מהשנייה, החל מגן העדן ועד הגיהנום, משבעת החטאים, דרך בתולות הים הקטנות ועד סצנת המוות המקאברית. האתגר הגדול ביותר היה דווקא בארגון: לעצב את כל התלבושות בפולין, בהתאמה עם כל הצוות של האופרה הישראלית בארץ, שאח ראי על עיצוב האביזרים וכל מה שנלווה לדמויות כדי שייראו מושלם על הבמה. בסה"כ זה עבד מצוין". גם קטיה דופלו, מעצבת התלבושות הצרפתייה של טוסקה מעידה ממרום 25 שנות ניסיונה בתחום בכל העולם, כי מדובר בעבודה יצירתית, ואינטואיטיבית לחלוטין: "כל הפקה היא שונה ומיוחדת, זה תלוי בבמאי, בדרישות שלו, והוא המאסטר, הוא נותן את הכיוונים, את הסטייל הכללי, הוא נותן את התחושות ואנחנו חייבים לעקוב אחריו. מה שאני הכי אוהבת בהפקות אופרה זה את עבודת הצוות. כולם מדסקסים עם כולם את התהליך, במטרה למצוא רעיונות מוצלחים, לנסות להוציא מזה את המיטב. עשיתי 3-4 טוסקות שונות אבל כל פעם זה שונה לגמרי, כי האישיות של האמן היא שונה לחלוטין. התלבושת היא חלק בלתי נפרד מההצלחה של התפקיד, היא צריכה לשרת את האמן, לעזור לו להיכנס לתפקיד ואם זה לא מדויק זה יכול להיות מאוד מסוכן להצגה".
הגודל כן קובע
זו העונה ה-30 של האופרה הישראלית והשנה החמישית שבה יתקיים פסטיבל האופרה למרגלות המצדה. בניגוד לאופרות אחרות בעולם המתקיימות באתרים היסטוריים קיימים, כאן בכל פעם הבנייה של הבמה בפרט ואתר המופע בכלל נעשית במיוחד, כשלושה חודשים לפני הקונצרטים. עם סיום הפסטיבל, יוחזר המתחם המדברי לקדמותו, כדי לא לפגוע בטבע. גם לתנאי השטח איפיונים משלהם המשליכים על עבודת הנמלים של המעצבים: בניגוד לאופרה המוצגת באולם, בהפקה שבה הבמה משתרעת על פני 35 מטר, הגודל כן קובע וחשוב שכל אביזר הכי קטן יהיה ענק, בין אם מדובר בשרביטים ענקיים, או במיטה רחבת מימדים שעליה תשב הסולנית. לא פחות מ-83 אביזרי אופנה כאלה עוצבו בבית האופרה הישראלית עבור ההפקות. "יש כמה סוגים של אביזרים שאנחנו מטפלים בהם", אומרת דפנה שנהב ראש מחלקת אביזרים באופרה הישראלית. "בהפקת כרמינה זה אביזרי תלבושות שהם חלק בלתי נפרד מההופעה והם כל מה שהמתפרה לא תופרת ודרוש להם שימוש בחומרים אחרים. אז אנחנו מפסלים אותם או מרכיבים אותם על הבגדים. אנחנו אחראים על שיריונים, מסכות, תלבושות לסוסים, גולגוגלת, מוטיבים מקאבריים של שבעת החטאים. יש גם 'האנד-פרופס' - אביזרים שמחזיקים ביד. במקר ים האלה מעצב התפאורה פחות מתעסק עם זה. מי שמתעסק עם זה זה מעצב התלבושות".
על הכובע
לורי כהן, שאחראית על בית המלאכה, מספקת פתרונות קסם ויש כאלה בשפע. כהן: "באופן כללי מה שחשוב זה לא משהו נלמד אלא בעיקר כושר אלתור. לטוסקה וכרמינה יש הרבה דברים שהמצאנו, כמו יציקות ותבניות של חומרים כימיים שנותנים פתרון ליצירת דברים יחסית קלים. למשל, חוליות של עמוד שידרה לצעיפים של כרמינה בורנה. גם לצלבים של טוסקה עשיתי תבניות לכל הקישוטים ולפסלים של ישו שהיו צריכים להיות קלים".
בנוסף, יש גם את ההתאמות הפיזיות של התלבושות למיקום הגיאוגרפי שהן אתגר לכשעצמו: מזג האוויר, סופות החול, החום - במדבר אין מזגן והבגדים צריכים להתאים לתנאי השטח הייחודיים. "תנאי השטח מקשים על הכל". אומרת דפנה שנהב. "למשל ב'טוסקה' יש את התהלוכה הכנסייתית, שהיא חלק חשוב ומרשים באופרה. נדרשים כאן אביזרים ענקיים של אלמנטים כנסייתיים שצריך שגם יהיה קל להחזיק אותם ברוח. אז את כל האלמנטים בנינו מאפס, את הצלב של ישו למשל יצקנו מפוליאוריטן רך, כי העץ היה כבד מדי".
ויש גם את ההיערכות מאחורי הקלעים, בתנאי השטח המאתגרים. "צריך לגהץ את התלבושת, לסדר אותן, לוודא שלא יחסר שום אביזר ולתקן תיקונים קלים שנדרשים במקום", אומרת לימור פז-סולימן, ראש צוות המלבישות של האופרה הישראלית. "בכרמינה יש המון חילופים מהירים של דקות ספורות ואסור לטעות בשום אופן. באופן כללי באופרה הכל צריך להיות מאוד מדויק, כל הכובעים על הראש בסדר הנכון, ביחד, אם למישהו אין כובע הוא לא עולה לבמה, כי זה מפר את כל האיזון. הטיימינג של החילופים הוא קריטי כי זה לפי מוזיקה. הכל חייב להיות בזמן וכל המלבישות מתגייסות לטובת החילוף הזה. לפעמים זה אחד על אחד. הפעם העבודה היא שונה לחלוטין - ראשית, בגלל התנאים והמדבר. שנית, שני מופעים זה כפול מאשר בדרך-כלל. אבל האמצעים שעומדים לרשותנו הם ברמה גבוהה".
הפסטיבל יתקיים למרגלות מצדה לאורך שני סופי שבוע בתאריכים: 4-6 ו-11-13 ביוני.
