התיקון הדרמטי: כבר לא יקבעו בשבילך למי להוריש את הונך

לפני כ-3 שנים הזדעזעו ילדיה ונכדיה של קשישה איטלקית אמידה מהעיר קזרטה לגלות, כי אם המשפחה החליטה להוריש את כל הונה - הכולל שתי דירות, קרקעות וחשבון בנק שמן, המוערכים בשווי של 2.5 מיליון דולר - לכלבה הנאמן קיקו. העובדה שהחוק האיטלקי, בדומה לחוקים במרבית העולם המערבי, אוסר על הורשת רכוש או כסף לחיות בית, לא עצרה את הקשישה אוהבת החיות, והיא עקפה את האיסור באמצעות מינוי אפוטרופוס חוקי, שידאג לעניינים הכלכליים של קיקו היקר שלה; ואת כל הכסף שלה היא העבירה אליו.

מקרים של הורשת רכוש לחיית מחמד אמנם חריגים, אך מקרים שבהם בני המשפחה מנושלים מהירושה לטובת אחרים, אינם חריגים כלל. כך למשל, בבית המשפט לענייני משפחה נידונה בימים אלה התנגדות לקיום צוואה שהגישו קרובי משפחתו של אדם חולה סכיזופרניה, שהוריש את כל רכושו למטפלת שלו, שלה הוא אף נישא.

במקרה אחר שנידון בבית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון, אישרה השופטת ד"ר ורדה בן-שחר, צוואה של קשיש בן 90, שהוריש את כל כספו, כ-800 אלף שקל, לעוזרת הבית שלו, ולא לאחייניו. בני משפחתו הנותרים, אחייניו מצד אחיו ומצד אשתו שנפטרה שנים קודם, סברו כי כספו של דודם אמור לעבור אליהם, ולא לעוזרת הבית, והגישו יחד התנגדות לצוואה, בטענה כי דודם המנוח לא היה כשיר לערוך אותה.

השופטת ציינה, כי לא נמצאה כל עדות רפואית למצב קוגניטיבי ירוד של המנוח, וקבעה כי העוזרת הוכיחה את מסירותה למנוח, ובין אם קיוותה בסתר או ביקשה בגלוי להיות מוזכרת בצוואתו, אין בכך פסול.

המקרים הללו הם טיפה בים הצוואות המנשלות בני משפחה מרכוש, ומאושרות בבית המשפט לאחר שנקבע כי ניתנו בדעה צלולה וללא כפייה. דיני הירושה בישראל הם דינים ליברליים, המאפשרים לאדם חופש הורשה מוחלט. המוריש יכול להעביר את רכושו לכל אדם או גוף שירצה כמעט, ללא כל התערבות מדינתית. אדם יכול לבקש לתרום את רוב כספו לקרן צדקה, לנשל את מי מילדיו בשל יחס מחפיר, או כיוון שכבר קיבל מתנות רבות מההורה בחייו, להוריש את כל רכושו למאהב/ת, לעוזרת הבית, לגנן וכדומה.

בניגוד לישראל, מדינות לא מעטות, ובהן מרבית מדינות האיחוד האירופי, אינן מאפשרות חופש הורשה ומחייבות בחקיקה על הורשת אחוז מסוים מרכושו של אדם ליורשיו הטבעיים - בני משפחתו - ללא כל תלות ברצונו האישי. הוראות החוקים הללו - המכונים חוקי ה-forced heirship ("הורשה כפויה") - קובעות כי אחוז מסוים של הירושה יעבור לבני-הזוג הנותרים בחיים, לילדי המוריש, או בהיעדרם של אלה, לקרובים אחרים של המוריש.

מעבר לכך, במדינות מסוימות היורשים יכולים אפילו להחזיר לחישוב נכסי העיזבון גם מתנות שהעניק המנוח לאחרים טרם מותו, כדי למנוע את עקיפת החוק, כאשר מספר השנים שלגביהן יש לעשות חישוב רטרואקטיבי כזה משתנה ממדינה למדינה (למשל, שנתיים באוסטריה ועשר שנים בגרמניה).

הכלל הזה - כלל ההורשה הכפויה - חל עד עתה על כל תושבי מדינות האיחוד האירופי, לרבות ישראלים שעברו להתגורר בהן. אולם החל מהיום, המצב הזה עתיד להשתנות דרמטית בעבור תושבי אירופה בעלי אזרחות כפולה, בהם בעלי אזרחות ישראלית.

במסגרת תיקון חקיקתי כולל שערך האיחוד האירופי בנושא סמכויות שיפוט, הדין החל, הכרה ואכיפה של החלטות וקבלה ואכיפה של מסמכי מקור, בענייני ירושה, נכנסה אתמול (ב') לתוקף תקנת האיחוד האירופי 650/2012 הקובעת, בין היתר, כי מוריש תושב מדינות אירופה אשר לו אזרחות נוספת יכול מעתה לבחור את הדין שיחול על עיזבונו. על-פי התיקון, אדם המחזיק במספר אזרחויות, ומקום מושבו באחת ממדינות האיחוד האירופי, יוכל לבחור לאמץ את הדין של כל אחת ממדינות האזרחות שלו.

עו"ד אבירם הנדל, שותף במשרד עורכי הדין גורניצקי, ומומחה לירושות, עיזבונות וניהול עושר אישי, מסביר כי מדובר במהפכה של ממש עבור בעלי הון במדינות אירופה, ובהם ישראלים רבים. "יש אזרחים ישראלים לא מעטים המתגוררים כדרך קבע במדינות האיחוד האירופי, ובקרוב הם צפויים לקבל לידיהם 'כלי עבודה' נוסף ומשמעותי בארגז הכלים לתכנון ולעיצוב הונם האישי והמשפחתי".

- באילו מדינות באיחוד האירופי חל כלל "ההורשה הכפויה"?

"מתוך 27 מדינות האיחוד האירופי, ב-25 מדינות (למעט אירלנד והממלכה המאוחדת, אנגליה, וויילס וצפון-אירלנד) יש כללים שלא ניתן להתנות עליהם בעת הורשה. המדינות הללו חוקקו חוקים אלה מטעמים 'אנוכיים' לכאורה של המדינה. המדינה חושבת על עצמה, שלא תיאלץ לתמוך בנזקקי סעד שנושלו מהירושה. יש לחקיקה הזאת גם ערכים חברתיים, משפחתיים, אבל הערך הכלכלי משמעותי, והוא שבסופו של דבר המדינה לא תיאלץ לתמוך באותם נזקקים, שלא יפלו על כתפיה".

בעלי ההון במדינות אלה לא נותרו "פראיירים". כיוון שלא רצו שיכבלו את ידיהם ויגידו להם למי להוריש את כספם, הם - יחד עם עורכי דינם - המציאו דרכים יצירתיות לעקיפת האיסור על נישול בני המשפחה. בין היתר באמצעות הענקת מתנות בעודם בחיים, יצירת נאמנויות ועוד. אך לכל אחד מהצעדים הללו היו השלכות מס, והם נאלצו להתמודד גם איתן, וכך גם עם ההשלכות של הוצאת ההון מידיהם ועם ההתמרמרות של חלק מבני המשפחה שנודע להם על נישולם.

לדברי עו"ד הנדל, באיחוד האירופי החליטו ליצור כללים אחידים של סמכויות שיפוט והדין החלים בכל מדינות אירופה, ואיחדו את כללי ההורשה במרבית מדינות האיחוד. "כיום בכל מדינה הכללים שונים. מדינה אחת הולכת לפי דין מקום האזרחות, ומדינה אחת הולכת לפי מקום התושבות, אחת שואלת איפה היה מרכז חייו של אדם עד שהוא נפטר, ומדינה אחרת קובעת שיש הבדל בין מקרקעין למיטלטלין ועוד ועוד. אז באיחוד האירופי באו ואמרו יש עכשיו דין אחיד, שכולל את הרוב המוחלט של המדינות (יש שתיים או 3 מדינות שלא אימצו את התקנה).

"לאנשים יש היום נכסים בכל העולם - חשבון בנק בציריך, דירה בפריז, ועוד נכס בניו-יורק, ונוסף לזה יש עמימות בנוגע לשאלה איפה אדם בכלל חי, איפה מרכז חייו. יש הרבה מאוד אנשים עתירי נכסים שמסתובבים בכל העולם, וגרים לפעמים פה ולפעמים שם. אז האיחוד האירופי בא ואמר - זה לא כל-כך משנה אם נפטרת כתושב גרמניה או כתושב צרפת, מעכשיו יש כללים ברורים איך קובעים מה הדין החל על עיזבונו של אדם. כך, בין היתר, אנשים שאינם תושבי ישראל, אך הם אזרחי ישראל יכולים להחליט שלא יחול עליהם כלל הירושה הכפויה, ולבחור את דין הירושה הליברלי הישראלי".

- כמה אזרחים ישראלים יושפעו מהתיקון להערכתך?

עו"ד הנדל: "התיקון רלבנטי לגבי כל אזרח ישראלי שגר באירופה, או כל תושב אירופה שיש לו בנוסף אזרחות ישראלית, כי הוא פעם חי בארץ או נולד בארץ או שההוריו היו ישראלים כשהתחתנו, ואז הוא קיבל אזרחות ישראלית. יש הרבה מאוד אנשים כאלה. המשמעות היא, שכשהם יבואו מחר לעורך דין ויגידו 'אנחנו רוצים לערוך צוואה', במקום לומר להם למשל 'אתם צרפתים, ולפי הדין הצרפתי אתם יכולים לעשות כך וכך', עכשיו עורך הדין יגיד להם 'יש לכם אזרחות ישראלית? יש באפשרותכם לעשות גם צוואה ישראלית, גם אם אין לכם אפילו נכס אחד בישראל'".

בין בעלי ההון המתגוררים באירופה, ושיהיו מעתה חופשיים (יותר) להוריש את כספם ללא התערבות מדינת התושבות שלהם, ולפי הדין הישראלי, נציין את אנשי העסקים לב לבייב ועידן עופר, שעזבו את ישראל ועברו להתגורר בלונדון.

דרמות עתירות כסף, כאב ותככים, שלא יביישו אף טלנובלה

סכסוכי ירושה רווי כסף ויצרים נפוצים מאוד במחוזותינו. בשנים האחרונות נחשפנו לשורת מאבקי ירושה מרים של משפחות ההון בכלכלה הישראלית, דרמות עתירות כסף, כאב ותככים, שלא יביישו אף טלנובלה ספרדית.

זה הפך לריטואל קבוע כמעט: איל הון נפטר; הצוואה נחשפת; אחד היורשים נפגע מחלוקה לא שוויונית או מכך שהודר מהירושה; וההליכים המשפטיים נפתחים, במקרים רבים עוד לפני גילוי המצבה של המנוח.

תסריט לא נעים בעליל, שבשינויים קלים בלבד מתאר את המאבק סביב ירושתו של המיליארדר היהודי המנוח סמי שמעון, הסכסוך בין יורשיו של המיליארדר המנוח שאול אייזנברג, הריבים בין ילדיו ואלמנתו של אברהם רובינשטיין, מייסד חברת הבנייה המשפחתית "האחים רובינשטיין" ועוד.

שאלת מיליון הדולר היא איך ייתכן שאילי-ההון, אנשי עסקים ממולחים שיודעים מה הם רוצים ואיך להשיג את הדברים, מותירים אחריהם, לילדיהם וליורשיהם השונים, פצצה מתקתקת? איך אנשים ריכוזיים, שיש להם מודעות לרגישויות ולמלחמות בעולם הכלכלי-עסקי, שחיים את העולם של הכסף הגדול, מותירים אחריהם אדמה חרוכה? עובדה.

אך לא רק בעלי ההון נקלעים למאבקים הללו. גם כאשר לא מדובר במיליארדים או עשרות מיליונים - צוואה מקפחת, השפעה של יורש על המוריש, חוסר שוויוניות ועוד, עלולים להוביל לסכסוכים מרים.

בספר חדש המרכז מגוון סיפורי ירושה מהחיים ומבתי המשפט, מוצגות הטענות השונות והמשונות העולות בסכסוכי הצוואות של "האזרח הפשוט" לכאורה. גם כשאין עשרות נכסים, קרקעות ועסקים חובקי עולם, אפשר להתנגד לצוואה בנימוק שהצדק נפגע, שהייתה השפעה בלתי הוגנת או מעורבות בעריכת צוואה, שהצוואה בלתי חוקית או מזויפת, שנעשתה תרמית או תחבולה, שהוענקה מתנה אסורה ועוד.

בספר, מנסה המחבר, ד"ר רן מובשוביץ, בעל משרד עורכי דין מתל-אביב העוסק בדיני משפחה וירושה, לסייע ליורשים לנווט במבוך הצוואות והירושות ולשפר את סיכוייהם בניהול מאבק משפטי בסכסוכי ירושה. הספר מתמקד בהליכי התנגדות לקיום צוואה וסכסוכי ירושה, לרבות ביטול מתנה בין בני משפחה וניצול קשישים חסרי ישע, ומסביר כיצד לתכנן אסטרטגיה, לגבש את הטענות הטובות, להימנע מטיעונים מיותרים ולהתעמק בחידושים מעשיים בדיני הירושה, החשובים על מנת להשיג את הירושה הנכספת.

כך למשל, מתאר המחבר מקרה של קשישה שערכה צוואה 33 שנים לפני מותה, אך על ערש דווי אמרה בעל-פה לילדיה שהיא מצווה לכולם את רכושה שווה בשווה. אחד הבנים ידע על הצוואה, אשר לפיה הוא זכה במירב הירושה, אך לא גילה לאמו על כך טרם מותה. 16 עדים התייצבו נגד הבן בבית המשפט והעידו כי על ערש דווי האם ציוותה לחלק את רכושה שווה בשווה בין ילדיה.

מקרה אחר המתואר בספר ונידון בבתי המשפט, עסק בצוואת אם שהורישה את רכושה לבנה אשר טיפל בה במשך שנים טרם מותה, ואולם התברר כי במהלך אותן שנים משך מיליוני שקלים מחשבונה של האם. האחות, אשר הייתה מנותקת מהאם במשך אותן שנים טענה, כי יש להשיב את הכספים לעיזבון ולחלק אותם גם לה, אך בית המשפט דחה את בקשתה. נקבע, כי האם התכוונה להעביר את רכושה לבן כהכרת תודה על הטיפול המסור בה, ולכן אין מקום להורות על השבתו.