עוד בלוף של דרור שטרום

ראש הוועדה להגברת התחרות במערכת הבנקאות שוב עסוק יותר ביחסי ציבור

דרור שטרום / צילום: תמר מצפי
דרור שטרום / צילום: תמר מצפי

1. דרור שטרום, מי שעומד בראש הוועדה להגברת התחרות במערכת הבנקאות, עסוק בימים האחרונים עד מעל לראשו - לא בפיצוח הבעיות והחורים בהמלצות שהוא עומד להגיש, לא בדאגה ממשית לצרכנים ובעיקר לא בדאגה לצרכנים החלשים, אלא בעיקר בדבר אחד: יחסי ציבור. שטרום עסוק ללא הרף בדבר שהוא הכי מצטיין בו - תדרוך עיתונאים, כדי שיחמיאו לו על "המהפכה" הצרכנית שהוא עומד לחולל כביכול במערכת הבנקאית.

עשור לאחר שהיה אחד מאדריכלי ועדת בכר הכושלת, מדהים לראות כיצד ההיסטוריה חוזרת על עצמה. מצער גם מאוד לראות עד כמה רגולטורים, שבידיהם ניתנה הסמכות, בורחים עתה מאחריותם למה שקרה, גם אם כוונותיהם היו לכאורה חיוביות וטהורות. מצער לראות כיצד חבורה של רגולטורים רצים שוב כאחוזי אמוק עם רפורמה מלאה חורים, מתעלמים מכל ביקורת ואף מנסים להשתיק אותה בברוטליות. למרבה הצער, הם מעדיפים עוד כמה מאמרים מלטפים בעיתונות על פני דיון רציני ואחראי על הצעדים שגיבשו.

במשחק הזה, "טובת הציבור", "הצרכן במרכז" ו"דמוקרטיה" הם ביטויים מיופייפים בשביל מאמרים נשגבים וגבוהי מצח, שביניהם לבין טובת הציבור האמיתית אין דבר וחצי דבר. שוב מתברר כי "טובת הציבור" היא כלי משחק על לוח השחמט של הפוליטיקאים וגרוע מזה - גם של רגולטורים מסוגו של שטרום, שמתנהגים הרבה יותר גרוע מפוליטיקאים. הם לא משרתים את הציבור, הם משרתים בעיקר את עצמם.

2. תזכורת לשטרום ולעיתונאי הבית שלו: ועדת בכר, ועדת ההון-שלטון-עיתון, נולדה בין היתר משיקולים מסחריים של "עיתונאים" שחמדו את תקציבי הפרסום של בתי ההשקעות וחברות הביטוח (וכנראה רוצים שוב לחמוד את תקציבי הפרסום שיגיעו בעקבות ועדת שטרום הנוכחית שעוסקת בגופי אשראי חוץ-בנקאיים).

בין ההשלכות המעוותות של ועדת ההון-שלטון-עיתון: הקפצת דמי הניהול בקופות הגמל מרמה של כ-0.6%-0.7% בממוצע לרמה של כ-1% בממוצע (הצרכנים החלשים שילמו את התקרה בחוק שעמדה אז על 2%); הפיכת חברות הביטוח לשליטות הבלעדיות בשוק החיסכון ארוך הטווח והעברת ניגודי העניינים מצד לצד, מהבנקים לחברות הביטוח.

"גלובס" הקדיש לבעיה הזאת עשרות מאמרים, עשרות כתבות ועשרות תחקירים שהצביעו על ההתנפחות הלא מרוסנת של דמי הניהול וקרא לתופעה "הרוצח השקט של הפנסיה" ו"עושק דמי הניהול". דרשנו בעקביות מהאוצר לבצע רפורמה מקיפה בתחום במטרה לתקן את התוצאות הקשות של ועדת בכר, ובעקבות הקמפיין האינטנסיבי של "גלובס" הרפורמה אכן יצאה לדרך במהלך 2012 (עדיין לא רפורמה מושלמת), ותקרת דמי הניהול בקופות הגמל ירדה מ-2% ל-1.05%. התוצאות ניכרו לעין: צניחה מרמת דמי ניהול של כ-1% בממוצע ב-2009 למשהו כמו 0.66% בלבד בשנת 2014. מדובר בירידה של כ-35% (!) בדמי הניהול.

למי שנדמה לו שמדובר בשברי אחוזים נבהיר כי כשמדובר בהיקפי חיסכון של מאות מיליארדים, זה המון-המון כסף. כיוון שהדיון הציבורי שעורר "גלובס" לחץ את כל השחקנים בשוק הפנסיוני להוריד את דמי הניהול, הירידה בקופות הגמל זלגה גם לאפיקים הפנסיוניים האחרים, כמו קרנות השתלמות וקרנות הפנסיה החדשות. החיסכון המצטבר לצרכנים, אם כן, מגיע עד 2 מיליארד שקל בשנה, ובראייה רב-שנתית קדימה מדובר בעשרות מיליארדים.

אם כן, שטרום וחבריו בוועדת בכר אחראים ישירות לכך שמיליארדי שקלים נגזלו, בעיקר מצרכנים חלשים (כי הרי חוסכים שמאוגדים בארגונים גדולים נהנים מדמי ניהול נמוכים מאוד. החלשים, כרגיל, נדפקים).

בזמנו, כש"גלובס" העלה אי-אלו ספקות בנוגע לוועדת בכר, כל עדת הטהרנים והצדקנים דאגה לנהל קמפיין מכוער ושקרי באמצעות אתרי ברנז'ה תקשורתיים וגופים פיקטיביים שלוחמים לכאורה למען הציבור אבל בפועל מנותבים על-ידי עיתונאים מאחורי הקלעים.

והנה ההיסטוריה שוב חוזרת: אותן שיטות עבודה מכוערות מאחורי הקלעים, אותה דיסקרטיזציה שהופכת כל ביקורת עניינית ל"מושחתת" ו"בעלת אינטרס". לשמחתנו, זה כבר לא ממש עובד והציבור כבר מבין: פטפוטי סרק גבוהי מצח ועמוסי קלישאות על האינטרס הציבורי או על "רפורמות" לכאורה לא באמת משרתים אותו. רפורמה איננה יכולה להיבחן רק בסיסמאות, היא נבחנת בפרטים הקטנים, בביצוע, בתוצאות שלה. גם הביקורת ההולכת וגוברת על ועדת שטרום, עוד לפני שהמלצותיה יצאו לאור, מעידות בצורה הטובה ביותר, שקשה יותר ויותר למכור סיסמאות על תחרות, רפורמות, דמוקרטיה ועוד.

3. ועכשיו לפרטים, לפרטי הפרטים. הבנקים מאוד דומיננטיים באשראי למגזר הפרטי (ראו טבלה), ולכן המטרה של כל רפורמה שנועדה לגוון את מקורות האשראי היא ראויה. לחמשת הבנקים הגדולים יש כ-25 מיליארד שקל הכנסות מריבית, ובניגוד לעמלות, כאן המשקל של משקי הבית הוא גבוה מאוד.

כפי שכתבנו פה לא פעם ולא פעמיים, הסיפור היותר גדול במערכת הבנקאית הוא המרווח הפיננסי ולא העמלות, והוא זה שמשפיע הרבה יותר על משק בית ממוצע, במיוחד משק בית שנמצא באוברדראפט. הרי מהי הפעילות הבנקאית הקלאסית שסוחטת מיליארדים מהציבור? זו הפעילות של תיווך בכסף. הבנק לוקח כסף מפלוני, בדרך כלל ממשקי הבית, באמצעות פיקדונות - למעשה כיום אין פיקדון שמניב כסף, אז הכסף שוכב בחשבונות העו"ש, למי שיש כסף - ואז נותן אותו לאלמוני (בדרך כלל לסקטור העסקי וגם למשקי הבית - אוברדפט והלוואות אחרות). על הפיקדונות הוא הרי משלם ריבית נמוכה יחסית ועל ההלוואות הוא גובה ריביות גבוהות יחסית - מריבית הלוואות סטנדרטית, דרך ריבית בגין משיכת יתר ועד ריבית בגין חריגה ממסגרת האשראי. ההפרש הוא אותו מרווח פיננסי, המנוע היותר משמעותי ברווחי הבנקים.

צירפנו עוד טבלה המפרטת את המרווחים הפיננסיים בסקטור העסקי, בסקטור העסקים הקטנים ובסקטור הקמעונאי (משקי בית). אפשר לראות בבירור: בעוד שהמרווח הפיננסי בסקטור העסקי עומד על כ-2%, אצל משקי הבית (ללא משכנתאות, שם המרווח נמוך מאוד) הוא מגיע לכ-5%. זה אומר דבר מאוד פשוט: משקי הבית חסרי יכולת המיקוח מקבלים את הריביות הנמוכות ביותר בפיקדונות ומשלמים את הריביות הגבוהות ביותר על אוברדראפט או על הלוואות אחרות, שלעתים מגיעות עד 14%-15% בסביבת הריבית הנוכחית. העיוות הזה, שבו משקי בית המתאפיינים באשראי מפוזר על פני מיליוני לווים ובאשראי בסיכון נמוך מאוד המגובה בבטוחות קלות לעיקול ולמימוש, משלמים ריביות של עושק, ואילו במגזר העסקי - המתאפיין באשראי יותר מסוכן בדרך כלל, בעל ריכוזיות גבוהה, ועם בטוחות שלא עשויות מבטון ולעתים קשות למימוש - משלמים ריביות נמוכות יחסית. זה כשל השוק, ובו מנסה הוועדה של שטרום לטפל, וכרגיל, מטפלת בו בצורה עקומה לחלוטין.

גולת הכותרת שלה היא הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, תחת התפיסה הידועה הלקוחה מוועדת בכר, שאם נפרק חלקים מהבנקים, אותם חלקים יתחרו בהם לחיים או למוות לטובת הצרכנים. זה לא עבד בוועדת בכר וזה לא יעבוד בוועדת שטרום.

הקונים הפוטנציאליים של חברות כרטיסי האשראי (שגם כך חלקן בשוק האשראי היום נמוך מאוד וספק אם הוא יגדל לאחר ההפרדה) הם חברות הביטוח או בנקים אחרים (מזרחי-טפחות למשל) או קרנות פרייבט אקוויטי. כל הגופים הללו ירצו הרי להחזיר כמה שיותר מהר את ההשקעה ולכן אפשר לשכוח מתחרות ומירידת מחירים לצרכנים, ואפשר לדבר על הדברים ההפוכים, בדיוק כמו בוועדת בכר: העלאת מחירים ו"סיבוב" גדול במיוחד על גבי הצרכנים החלשים. זו הסיבה, אגב, שהבנקים ממש לא מזילים דמעה בדרך לפרידה מחברות כרטיסי האשראי. אפשר להניח שהם יקבלו מחיר יפה, בדיוק כמו שקיבלו על קופות הגמל וקרנות הנאמנות, והחברות הרוכשות ישמרו על סטטוס-קוו שיאפשר לכולם לחיות בשלום איתו.

הנדבך השני הבעייתי ברפורמה הוא מה שקרוי "חוק נאווי", חוק המאפשר לגופים חוץ-בנקאיים לגייס אג"ח מגופים מוסדיים ובאמצעותו להתחרות בבנקים. נשמע מצוין, נכון? ובכן, ממש לא. ראשית, עולה שאלת הפיקוח שעליה מתקוטטים בנק ישראל והאוצר, וזו שאלה די אקוטית, שבה בנק ישראל צודק. אם יורחב היצע האשראי, ובפרט אשראי צרכני, בלא פיקוח ראוי על הגופים המעמידים אשראי, אז שכרנו ייצא בהפסדנו. ומי שייפגע כתוצאה מהצפת האשראי הזו הם בעיקר האוכלוסיית החלשות. לשטרום אצה כנראה הדרך, והוא מעדיף פיקוח רופף יחסית, העיקר שתצא לדרך "רפורמה", הפרטים אינם חשובים.

הנה מה שנכתב בעבודה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת: "אחד מתפקידיו של המפקח על הבנקים הוא לשמור על הגינות ביחסים העסקיים שבין הבנק לבין הלקוח. כיום אין גוף מקביל המפקח על תאגידי אשראי חוץ-בנקאיים אשר בין השאר שומר על טובתו של הלקוח ויכול לטפל ולרכז פניות של תלונות לקוחות. הנושא חשוב במיוחד לאור העובדה כי חלק ממשקי הבית אשר לוקחים הלוואות מגופים חוץ-בנקאיים הם בעלי הכנסה נמוכה או במשבר פיננסי המודרים מאשראי בנקאי. בדומה לכך, גם חלק מהעסקים הקטנים והבינוניים הם לרוב לקוחות בעלי אוריינות פיננסית נמוכה יחסית אשר מצויים במצוקה ועלולים להיות ניתנים לניצול".

והנה איך הם עלולים להיות ניתנים לניצול. שימו לב מה כתוב בטיוטת החוק, שעברה בקריאה ראשונה, בסעיף 16, על גובה הריבית שהגופים החוץ-בנקאיים יכולים לגבות: "לגבי הלוואה הניתנת בשקלים חדשים - הריבית שקובע בנק ישראל במסגרת ההחלטות המוניטריות התקופתיות, המשמשת את הבנק לצורך מתן הלוואות לתאגידים הבנקאיים או לצורך קבלת הלוואות מתאגידים בנקאיים, כשיעורה מזמן לזמן והידועה במועד כריתת חוזה ההלוואה, בתוספת 20 נקודות האחוז". לא להאמין! מחוקקים בכנסת ישראל העבירו בקריאה ראשונה ובחסות משרד האוצר טיוטת חוק שמאפשרת לגופים חוץ-בנקאיים לגבות ריבית של 20% פלוס ריבית בנק ישראל. זה פשוט רישיון לעושק, לא פחות ולא יותר. זה בדיוק מה שקרה עם דמי הניהול בקופות הגמל: החלשים שילמו את התקרה (2%), ובמקרה של אשראי גם החלשים ישלמו את התקרה (20% ויותר).

4. רן מלמד הוא סמנכ"ל בעמותת ידיד, עמותה חברתית. מלמד משתתף דרך קבע בדיונים בכנסת הנוגעים לרפורמות האשראי, והוא בקיא בהן לפרטי פרטים. כמובן שלא ניתן לחשוד במלמד שהוא משרת אינטרסים זרים, למשל אינטרסים של הבנקים, ולכן אנחנו שמחים להביא כמה וכמה תובנות מחכימות שלו, כפי שהוא העלה אותן בבלוג שלו:

תחת הכותרת "העובדות שלא ידעתם על רפורמת הבנקאות של כחלון", כותב מלמד:"חייבים להתחיל במילה חיובית - אין ספק ששר האוצר משה כחלון צודק. חייבים רפורמה בשוק הבנקאות והאשראי. אין ספק שאנחנו, האזרחים, משלמים הרבה יותר מדי ריבית. זה לא שאין מספיק שחקנים בשוק, אבל מכיון שיש עלינו נתונים שליליים כבר בערך 12 שנים חייבים לייצר משהו נוסף כדי שהתחרות תהיה אמיתית. כדי שלשחקנים האחרים יהיה כדאי לתת לנו אשראי.

"ועוד מילה לפני שמתחילים - יש כאלה שאומרים שאשראי זה בכלל דבר לא טוב. שלא צריך לקחת אותו. אני שייך לצד שחושב שאשראי הוא כלי פיננסי הכרחי לחיים היומיום שלנו בדיוק כמו הבעלות על חשבון בנק שהיא חשובה, כמו הזכות לחשמל ולמים, לחינוך שוויוני, לקורת גג ולשאר הזכויות הבסיסיות המרכיבות היום את חיינו. אשראי הוא טוב ונכון כאשר יודעים איך להשתמש בו, שיודעים שכשלוקחים אשראי צריך גם לשלם עבורו. וגם זה חייב להיות חלק מהרפורמה של שר האוצר.

"ועכשיו לתמונה הכוללת. הרפורמה של שר האוצר כוללת מספר מרכיבים המשולבים זה בזה כמעט כמו קשר גורדי. חשוב מאוד להכיר אותם ואת משמעותם.

"הראשון - תעודת הזהות הבנקאית והקמת סוכנויות לדירוג אשראי. צריך לזכור, כבר 12 שנים פועל בישראל חוק נתוני אשראי המעניק לחברות השונות מידע שלילי על האזרחים. עכשיו רוצים להביא לנו את המידע החיובי - זה נפלא כמובן למי שיש לו מידע חיובי - אבל מי שאין לו בגלל שהיו לו כל מיני תקלות כלכליות בעברו, הוא בבעיה. למה? כי היום הבנקים לא נותנים לו אשראי. בדרך כלל גם חברות האשראי לא נותנות לו פשוט כי אין לו כרטיס אשראי למרות שחשבון הבנק שלו אינו מוגבל והוא איש עובד ומתפרנס, פשוט בגלל תקלות מהעבר. אז מה שנשאר לו זה חברות מימון חיצוניות, שוק אפור ושוק שחור - שם כמובן הריביות בשמיים.

"אם אתם חושבים שאחרי שתהיה תעודת זהות בנקאית חיובית האזרח שלנו יוכל לקבל אשראי בריבית יותר נמוכה אתם טועים. מי שיש לו היסטוריית אשראי חיובית יקבל, האחרים ימשיכו לדשדש ולהישאר מאחור - למה? כי הצעת החוק הנוכחית לא קובעת שבמקביל לתעודת הזהות יבוצעו מהלכים משלימים שיאפשרו יצירת היסטוריית אשראי חיובית, למשל הקמת קרנות להלוואות למשקי בית מודרי אשראי בערבות מדינה - כמו הקרנות לעסקים קטנים שהממשלה מפעילה. בדרך כזו יוכלו כל השחקנים בשוק (כולל, אגב, שחקנים חדשים כמו מיזמים חברתיים עסקיים בתחום ההלוואות מאזרח לאזרח, מתן אשראי בריבית נמוכה, קבלת התחייבות של המדינה לשיפוי במקרה של אי עמידה בהחזרים והאזרחים שמקבלים את ההלוואה יידעו שהם קיבלו הזדמנות לייצר לעצמם מחדש היסטוריית אשראי חיובית. עכשיו זה עליהם. צריך למשל לתקן חלק מחוקי ההוצאה לפועל וחוקים אחרים הקובעים מהו משך הזמן שנתונים שליליים יהיו בתוך המערכת כדי שאנשים יוכלו להתחיל מחדש לייצר לעצמם היסטוריית אשראי ועוד ועוד.

"המהלך השני - הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים - לכאורה צעד מתבקש שמטרתו להקטין את התלות של חברות כרטיסי האשראי בבנקים ולאפשר תחרות ביצירת אשראי בדרכים אחרות - אבל רגע, מי הולך לקנות את אותן חברות? בדיוק אותן חברות שגם מהן אנחנו חוששים - חברות הביטוח הגדולות, קרנות ההון סיכון. לא שחקנים חדשים. שחקנים ישנים וותיקים שהפיקוח עליהם, איך לומר - לא משהו. אז מה עשינו בזה? שחברות אשראי ייקנו על ידי חברות ביטוח בכסף שלנו - אם אתם חושבים שזה יוזיל את מחיר הריבית - תחשבו עוד פעם.

"והמהלך השלישי והמסוכן מכולם - מהלך שאם יתקבל יאפשר לכל חברה שתחפוץ בכך, ושתעמוד בקריטריונים כמובן, להנפיק אגרות חוב בבורסה ואת התמורה שתקבל לתת כאשראי לצרכנים. תארו לכם פתאום שבסניפי רמי לוי, ליד דוכני הסלולר, יהיה דוכן שייתן לכם הלוואות לשיפוץ הבית, לנסיעות לחו"ל או לכל דבר אחר. תחשבו על זה שפתאום תקבלו בערב טלפון מנציג של חברת סופרפארם שיציע לכם הלוואה לרכישת רכב. "לכאורה אנחנו מייצרים תחרות - אבל מה בעצם יקרה כאן בפועל - בפועל יקרה שמי שיש לו תעודת זהות בנקאית חיובית יקבל הלואות באשראי סביר, האחרים לא יקבלו כלל. אבל יותר גרוע מזה - גם אם יתנו להם כי המלווים יגידו שבגלל שיש הרבה אנשים שמקבלים אשראי אפשר עכשיו לתת גם לפחות טובים ושההפסדים שיהיו להם, אם הם כמובן לא יעמדו בהחזרי ההלוואות, יכוסו על ידי ההלוואות שניתנו ללווים הטובים - הרי מה שיקרה בסוף זה שמי שייקח אשראי בריבית גבוהה, כי זה מה שמוכנים לתת לו, בשלב כלשהו לא יוכל להחזירו, ואז הגבייה תעבור לעורכי הדין ולמערכת ההוצאה לפועל והם יחגגו - עם ריביות עתק, עם שכר טרחה מופרז ומנופח. אה כן, וגם הממשלה שלנו תחגוג - כי מכל תיק שנפתח בהוצאה לפועל היא כמובן גוז רת את הקופון שלה. בקיצור - חגיגה של אשראי יקר. לא זול.

"המהלך הזה בעצם יוביל לכך שהבנקים, חברות האשראי, חברות הביטוח, מחליפי הכספים בחנויות הקטנות שלהם, רשתות שיווק, חברות תעופה וסוכנויות תיירות - כל אלה פתאום יתחילו למכור לנו אשראי - כאילו בזול. בסוף לרובנו זה יעלה הרבה הרבה יותר.

"ולמה זה יקרה? כי לדבר אחד עדיין לא דאגו במסגרת החוקים שמביאים לנו לחקיקה מהירה במסגרת חוק ההסדרים או בצמידות אליו - לרגולציה מספקת שתאפשר פיקוח ואכיפה אמיתיים של נוהלים, סנקציות ופעולות עונשיות.

"הרפורמה ששר האוצר מציע חשובה ביותר. אבל תזכרו דבר אחד. את הרפורמה בשוק הסלולר לקח לו בערך ארבע שנים לבצע. היא הרבה יותר קטנה מהרפורמה המוצעת עכשיו שאותה הוא מנסה להעביר בחודש וחצי של דיונים.

"לזה אסור לנו להסכים".

5. והייתה אופציה אחרת, ועליה כתבנו בעבר, כדי לקדם רפורמות במערכת בנקאות ולתמוך במקביל באשראי זול לאוכלוסיות חלשות יחסית.

הגוף שיכול להיות אלטרנטיבה טובה לבנקים הגדולים הוא בנק הדואר, שיש לו יותר סניפים מפועלים ולאומי גם יחד. כיום מעניק בנק הדואר שירותים בנקאיים, אך מדובר בשירותים בסיסיים מאוד (ניהול חשבון עו"ש, שירותי מט"ח, העברת כספים לחו"ל, ביצוע תשלומים, הנפקת כרטיסי אשראי נטענים וכדומה), והוא אינו כולל שני שירותים מהותיים שיש לבנק מסחרי רגיל והם בליבת בעיית המרווחים: פיקדונות ואשראי. דווקא משום שבנק הדואר נותן שירותים לשכבות החלשות, יש לו פוטנציאל להפוך לבנק שיכול היה לפתור את בעיית המרווחים הגבוהים דווקא לאוכלוסיית שניתנת לניצול בקלי-קלות.

אבל זה לא יקרה, כי שטרום וחבריו לא מאמינים בסוג של התערבות ממשלתיות בשוק פרטי, הם הרי חסידים שוטים של "התחרות" בשוק הפרטי. חבל, התוצאה תהיה ששטרום וחבריו ידפקו את החלשים בפעם השנייה תוך עשור.

דרור שטרום / איור: גיל ג'יבלי
 דרור שטרום / איור: גיל ג'יבלי
אומדן היקף ההלוואות
 אומדן היקף ההלוואות