היום, יום שלישי 29 בדצמבר 2015, נקבע באופן סופי, גמור וחלוט כי ראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד אולמרט, ייכנס לכלא ל-18 חודשים בגין עבירה של קבלת שוחד. בעוד כחודש וחצי, ב-15 בפברואר 2016, יחזו אזרחי המדינה במראה שכמותו לא שיערנו שייראה אי-פעם - ראש ממשלה לשעבר, האיש שהנהיג את המדינה במלחמה ובשלום, ילבש מדי אסיר כתומים, ודלתות הכלא הכבדות ייסגרו מאחוריו.
אלה הן שתי השורות התחתונות של אירועי היום הדרמטיים, והן אלה שייזכרו בדפי ההיסטוריה, למרות הזיכוי החלקי של אולמרט מעבירת השוחד המרכזית בה הורשע בפרשת הולילנד, למרות ההישג המשפטי העצום שלו ושל סנגוריו, ולמרות ההפחתה המשמעותית שקיבל בעונש. זאת, בהשוואה לעונש של 6 שנות מאסר שהטיל עליו שופט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן.
בשעה תשע וחצי בבוקר נכנסו השופטים, סלים ג'ובראן, יצחק עמית, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, וצבי זילברטל, לאולם ג' בבית המשפט העליון, שהיה עמוס כמעט עד כלות בעורכי דין, נאשמים, עיתונאים ובני משפחה, כדי למסור את פסק דינם בערעורי הנאשמים הרבים שהורשעו בפרשת הולילנד, אשר למעשה עוסק ב-3 פרשיות שונות.
השופט ג'ובראן, ראש ההרכב, פתח את דבריו בספק הסבר, ספק התנצלות, על כך שכתיבת פסק הדין ארכה זמן כה רב, למעלה משנה. "יש לזכור כי מדובר בפרשה רחבת-היקף, הן מבחינת חומר הראיות, הן במספר הנאשמים שעניינם נדון בפנינו והן מבחינת השאלות המשפטיות שהתעוררו במקרה זה", הקדים ג'ובראן דברים.
הנוכחים באולם בקושי שמעו את דבריו, הזמן שחלף כבר לא עניין איש, אלא רק תוצאת ההכרעה המשפטית. ואכן, בהמשך דבריו בישר ג'ובראן על תוצאת הערעור של אולמרט ושל כל אחד מיתר שבעת הנאשמים המערערים ושל 3 החברות שערערו. עד מהרה התברר כי העליון החליט לרסן בצורה משמעותית מאוד את קביעותיו של השופט רוזן.
דברי העליון ביחס ליזם הולילנד, הלל צ'רני, ממחישים את השינוי המשמעותי באופן שבו נתפסת הפרשה על-ידי הערכאה העליונה. "התקבלה (בעליון - ח'מ') תמונה שונה בתכלית מזו שצוירה על-ידי בית המשפט המחוזי. כך, מתוך פרשיית שוחד רחבת-היקף שנפרשׂה על פני למעלה מעשור, שְכּללה עבירה של רישום כוזב בגין תשלומי שוחד בסך 8.9 מיליון שקל, 10 עבירות של מתן שוחד לשמואל דכנר בסך של כ-3.8 מיליון שקל; ועבירה של הלבנת הון - נותרה עבירה אחת של מתן שוחד לדכנר בגין תשלום חד-פעמי בסך 300 אלף שקל. בנוסף, נותרה עבירה אחת של מתן שוחד בגין תרומה ל'יד שרה' בסך 1.25 מיליון שקל (לעומת 3 עבירות בהן הורשע צ'רני בבית משפט המחוזי) ו-7 עבירות של מתן שוחד בגין תרומות ל'בית מלכה' בסך 680 אלף", כתבו השופטים.
מעילה באמון הציבור
ערעורו של אולמרט על הרשעתו בשתי עבירות שוחד התקבל, כאמור, חלקית. אולמרט זוכה מעבירה של קבלת שוחד בסך חצי מיליון שקל, שלפי כתב האישום הועברו לאחיו, יוסי אולמרט, מעד המדינה, שמואל דכנר, ב-2002. זאת, בדעת רוב של השופטים, הנדל, עמית, פוגלמן וזילברטל - ונגד דעתו החולקת של השופט ג'ובראן. לעומת זאת, אולמרט הורשע פה-אחד בעבירה של קבלת שוחד בגין קבלת סך של 60 אלף שקל מדכנר באמצעות מזכירתו לשעבר, שולה זקן.
לאור העובדה שאולמרט, שיוצג בידי עוה"ד נוית נגב (שהובילה את הייצוג), איריס ניב-סבאג, אלי זהר ורועי בלכר, זוכה מהאישום הכבד נגדו, החליטו שופטי העליון להקל מאוד במאסרו. הערעור על גזר הדין התקבל פה-אחד, והשופטים הודיעו כי אולמרט ירצה מאסר של שנה וחצי, במקום 6 שנים שנגזרו עליו במחוזי. בנוסף, הוטל עליו קנס של 200 אלף שקל במקום קנס של מיליון שקלים.
"מי שכיהן בעבר כראש הממשלה, כשר בכיר וכראש עיריית ירושלים עבר עבירת שוחד. אולמרט ניצל את כוחו ומעמדו הציבורי הרם לטובתו האישית, ובכך פגע בטוהר המידות ובאמון הציבור במנגנון הציבורי ובשלטון", קבעו השופטים.
לדברי שופטי העליון, "המלחמה בשחיתות מחייבת מאבק חסר פשרות. אם מי שהיה לראש ממשלת ישראל חטא בקבלת כספי שוחד - מה יחשוב האזרח הקטן על מנהיגיו, בבחינת 'אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?'. ככל שתפקידו של איש הציבור רם יותר - כך המעילה באמון הציבור קשה יותר. נטילת שוחד חותרת תחת מוסדות שלטון מתוקנים ופוגעת בהתנהלותה של מדינה חפצת-חיים, ומכאן הצורך לפעול בנחישות וללא מורא על-מנת למגר תופעות מעין אלה".
עדותו הבעייתית של דכנר
הזיכוי בעבירת השוחד המרכזית נגד ראש הממשלה לשעבר, לפיה דכנר העביר חצי מיליון שקל, לבקשת אולמרט, לאחיו, יוסי, התקבל, כאמור, ברוב של 4 שופטים נגד אחד.
לדברי השופט הנדל, הקושי בהרשעה נעוץ בכך שלא ניתן להתבסס על עדותו של עד המדינה דכנר, שהלך לעולמו במהלך שמיעת עדותו, בטרם נחקר בחקירה נגדית על-ידי באי-כוחו של אולמרט.
הנדל ציין כי יכולים היו להתקיים תרחישים סבירים אחרים, מלבד התרחיש לפיו דכנר העביר את הכספים ליוסי אולמרט בידיעתו של ראש הממשלה לשעבר. הנדל ציין כי תחבולותיו ותככיו של דכנר, שהוכחו, חשובים בשני רבדים: האחד הוא הרובד הראייתי - ממנו נגזר כי לא ניתן להתבסס על עדותו המפלילה.
לדבריו, משקל עדותו של דכנר ביחס לאולמרט, שלא הספיק לחקור את עד המדינה בחקירה נגדית - הוא אפסי; והרובד המהותי - המדגיש את אישיות החריגה של דכנר כתומכת בתרחיש, לפיו הוא יזם את העברת הכספים ליוסי - ולא אהוד אולמרט.
"דכנר פעל בכל דרך - כשרה ושאינה כשרה כאחת - לקידום האינטרסים האישיים שלו. הוא היה עצמאי, היוזם והמניע - גם במתן שוחד - והפך 'מומחה לדבר'. דכנר אף ידע לזהות את נקודות התורפה באנשים מולם התנהל ושאת חסדיהם ביקש, ולנצלה לטובתו. כך העיד כי נהג, למשל, עם הנאשם אורי שטרית. על רקע תמונה עגומה זו, אין להתפלא נוכח האפשרות - הסבירה, לכל הפחות - כי גם העברת הכספים ליוסי, שהיה אז במצוקה כלכלית קשה, נעשתה ביוזמת דכנר".
השופט עמית הצטרף לחוות-דעתו של הנדל, לפיה יש לקבל את ערעורו של אולמרט על הרשעתו בלקיחת שוחד בגין הכספים שקיבל אחיו, יוסי, מדכנר. עמית ציין כי האינטואיציה הראשונית אכן מושכת באופן טבעי למסקנה כי אין זה סביר שאולמרט לא ידע על כך שדכנר "שלח את לחמו" בדמות העברת כספים לאחיו יוסי.
ואולם, בנקודה זו ביקש עמית להזהיר מפני כשלי החשיבה האינטואיטיבית בנסיבות הללו. זאת, משום שלדבריו - משלא הוכח כי אולמרט ידע כי דכנר נתן כספים לזקן (כפי שהעידה זקן עצמה), משלא הוכח כי אולמרט ידע שמהנדס עיריית ירושלים לשעבר, אורי שטרית, קיבל כספים מדכנר, ולנוכח התנהלותו המוכחת של דכנר שנקט כדרך חיים בשיטות של "שלח לחמך" - אין לומר כי ההיגיון האינטואיטיבי נותר נקי מספקות.
השופטים פוגלמן וזילברטל הצטרפו לעמדתם של השופטים הנדל ועמית. פוגלמן פסק כי המדינה לא הוכיחהאש הממשלה לשעבר. פוגלמן ציין כי זהו הנטל המוטל על המדינה במשפט פלילי, וכי "לא בלי התלבטות" הגיע למסקנה כי נטל זה לא הורם.
ג'ובראן בדעת יחיד
כאמור, השופט ג'ובראן - בדעת יחיד - סבר כי יש לדחות את ערעורו של אולמרט ביחס לאישום הראשון, הנוגע להעברת הכספים מדכנר ליוסי אולמרט. ג'ובראן ביסס מסקנתו זו על מספר אדנים.
לעניין היסוד העובדתי, ג'ובראן כתב כי יוסי אולמרט הודה בחקירתו במשטרה כי קיבל כספים מדכנר בסכום משמעותי. לצד זאת, ציין ג'ובראן כי לא נמצא כל תיעוד בנקאי או רישום אחר להעברתם של צ'קים מעד המדינה לחשבונותיו של יוסי אולמרט.
ג'ובראן סבר כי הודאתו של יוסי אולמרט, לפיה קיבל כספים מעד המדינה, גוברת על היעדר רישום בנקאי או כל תיעוד אחר להעברת הכספים, וניתן לראות בה תחליף לממצא שלילי בתיעוד הבנקאי.
השופט ג'ובראן ציין כי לו יוסי אולמרט לא היה מודה בקבלת הכספים מעד המדינה, ייתכן שהממצא השלילי בתיעוד הבנקאי היה עומד כראיה בפני עצמה. ואולם, לדעת ג'ובראן, בנסיבות בהן קיימת הודאתו של יוסי אולמרט עצמו בקבלת הכספים, לא ניתן לומר כי בשל העובדה שלא נמצאו צ'קים המבססים את עדותו של דכנר, יוסי אולמרט לא קיבל כספים. לדבריו, למסקנה זו אין היגיון, והיא נוגדת את השכל הישר.
השופט ג'ובראן הגיע למסקנה כי אולמרט הוא שפנה לדכנר וביקש ממנו להעביר כספים לאחיו יוסי, וכי תרחיש זה מעוגן היטב בחומר הראיות, ואולמרט לא הצליח להעלות ספק סביר שמא הוא אינו נכון.
השופט ג'ובראן, אליו הצטרפו כאמור יתר חברי ההרכב, סבר כי יש לדחות את הערעור ולהותיר את הרשעתו של אולמרט באישום השני על כנה. ג'ובראן קבע כי בנסיבות בהן הודתה שולה זקן - יד-ימינו ואשת אמונו וסודו של אולמרט - כי העבירה 60 אלף שקל לאורי מסר לטובת אולמרט עבור כיסוי גירעונות בחירות, אין מנוס מהמסקנה כי כך אכן היה.
בהמשך חוות-דעתו של ג'ובראן נבחנה במסגרת היסוד הנפשי שאלת מודעותו של אולמרט להעברת 60 אלף השקלים מעד המדינה לרשותו. ג'ובראן קבע, בין היתר, כי התנהגותה של זקן במהלך עדותה, לרבות צחוקה הרם למשמע השאלה האם העבירה את כספי עד המדינה באמצעות "מתן בסתר", מהווה ראיה נוספת למודעותו של אולמרט.
השופט עמית הצטרף לחוות-דעתו של הנדל, ולפיה דין ערעורו של אולמרט על הרשעתו באישום השני להידחות, ואילו ערעורו על ההרשעה בעבירה של לקיחת שוחד בגין הכספים שקיבל אחיו יוסי משמואל דכנר בשנת 2002 - להתקבל.
השופט עמית הצטרף לחוות-דעתו של הנדל, ולפיה דין ערעורו של אולמרט על הרשעתו באישום השני, להידחות. גם השופט זילברטל הצטרף לעמדה כי אולמרט צריך להיות מורשע בשוחד באישום השני, אך לא בראשון.
עמית סיים דבריו במילים מספר על משפט ותקשורת: "יכול שהציבור או חלקו, שמטבע הדברים לא נחשף לכל הפסיפס הראייתי, 'מאוכזב' או 'מופתע' מזיכויו של אולמרט מהאישום העיקרי... אך אמון הציבור בבית המשפט נובע דווקא מהידיעה שבית המשפט פוסק כפי שמתחייב מהדין ומהראיות, ולא בשל חשש מתגובת הציבור".
בסיום חוות-דעתו הדגיש השופט הנדל כי מדובר במשפט פלילי, בו הנטל להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר מוטל על התביעה - מראש הראשים ועד סוף הסופים. כלל זה נועד להתמודד עם החשש מפני הרשעת החף מפשע, והוא משקף את החשיבות העליונה של חירות הפרט. מכך נובע כי על בית המשפט לזכך את הראיה מהשמועה. עליו להעמיק בראיות ולנסות ככל שניתן למצוא בהן עיגון לנרטיב שונה, המתיישב עם חפות הנאשם. הנדל הסכים כי יש להרשיע את אולמרט בעבירת שוחד בהתאם לאישום השני שקיבל מדכנר באמצעות זקן למימון גירעונות בחירות.
את חוות-דעתו חתם השופט הנדל במילים אלה: "היום שבו ייכנס מי שכיהן בתפקיד הרם ביותר במדינה לבית הסוהר - "הַיּום הַהוּא, יְהִי חושֶׁךְ" (איוב ג, ד). הציבור - ואף הצדק עצמו - משולים לילד בודד החש נבגד על-ידי אלה שנבחרו להנהיג ולשמש דוגמה אישית. נחמה חלקית היא בכך שאין אדם העומד מעל החוק".
לופולינאסקי יבצע עבודות שירות במקום 6 שנות מאסר
ההישג החשוב ביותר של היום, גם אם היה צפוי במידת מה, שייך ללא ספק לאורי לופוליאנסקי, לשעבר ראש עיריית ירושלים. שופט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן, הטיל על לופוליאנסקי, החולה בסרטן, עונש חמור של 6 שנות מאסר. זאת, למרות מצבו הרפואי, ולמרות שהכספים שבגינם הורשע בקבלת שוחד ושקיבל מעד המדינה, שמואל דכנר המנוח, לא הועברו לכיסו הפרטי אלא לארגון הצדקה "יד שרה", אותו הקים.
שופטי העליון אמנם דחו פה-אחד את ערעורו של לופוליאנסקי על הרשעתו, אך קיבלו כולם את ערעורו על גזר הדין והמתיקו את עונשו ל-6 חודשי עבודות שירות בלבד.
בהחלטתם להקל מאוד בעונשו של לופוליאנסקי, מתחו שופטי העליון ביקורת על שופט המחוזי רוזן, בכותבם כי "אין לקבל גישה לפיה לא ניתן להתחשב במצבו הרפואי של נאשם שהורשע, כאשר ריצוי עונש מאסר בפועל עלול לסכן את חייו או לקצר את תוחלתם, על-פי חוות-דעת שהוגשה". השופט ניל הנדל ציין כי יש להביא בחשבון שיקול זה כבסיס לסטות ממתחם הענישה, גם אם אינו מופיע בחוק.
בעניינו האישי של לופוליאנסקי, השופט הנדל הדגיש כי כשם שאין בעבירת השוחד בה חטא כדי למחוק את מפעל החסד האדיר שהקים - כך אין במעשי החסד כדי למחוק את העבירה. בפסק הדין הובא שירו של הרב קוק במסה "הדור", תוך הדגשה כי לופוליאנסקי אינו אלא בן-דורו, וכמוהו - "הוּא כֻּלּוֹ חַיָּב, גַּם כֻּלּוֹ זַכַּאי".
קיצור מאסר גם לדני דנקנר
ערעורו של יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, שיוצג בידי עו"ד יעקב וינרוט, נדחה ברובו. דנקנר הורשע במתן שוחד ובהלבנת הון, בדעת רוב של השופטים וכנגד דעתו החולקת של השופט ניל הנדל. מנגד, דנקנר זוכה מעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד.
עונשו של דנקנר הופחת מ-3 שנות מאסר לשנתיים מאסר. דנקנר הורשע במתן שוחד בשל העברת כספים לדכנר ולעוזרו האישי, מאיר רבין, בסך 1.3 מיליון שקל, כדי שיועברו לראש מינהל מקרקעי ישראל דאז, יעקב אפרתי, לצורך קידום ענייניה של חברת תעשיות מלח.
מי שקיבל את העונש החמור ביותר בפרשה, הוא אורי שטרית, לשעבר מהנדס עיריית ירושלים, שהורשע במתן שוחד. העליון דחה את ערעורו של שטרית פה-אחד על כל חלקי, והוא ייאלץ לרצות עונש של 7 שנות מאסר.
ערעורו של "המאכער" מאיר רבין נדחה, וכך גם ערעורו על גזר הדין. כמו המחוזי, גם בית המשפט העליון פסק כי עונש המאסר של רבין יעמוד על 5 שנים.
ערעורו של יזם פרויקט הולילנד, הלל צ'רני, המיוצג בידי עורכי הדין גיורא אדרת ויפעת מנור-נהרי, התקבל חלקית פה-אחד. צ'רני זוכה מ-8 עבירות של מתן שוחד, מעבירה של רישום כוזב ומעבירה אחת של הלבנת הון. לעומת זאת, צ'רני הורשע ב-8 עבירות אחרות של מתן שוחד. עונשו של צ'רני, שבמחוזי נגזרו עליו 3.5 שנות מאסר, הופחת ל-26 חודשי מאסר.
היזם אביגדור קלנר, שמיוצג בידי עו"ד איתן מעוז, זוכה מ-4 עבירות של מתן שוחד ומעבירה של הלבנת הון, אך הורשע בשתי עבירות של מתן שוחד ובעבירה של הלבנת הון. עונשו של קלנר הופחת לשנתיים מאסר, לאחר שבמחוזי נגזרו עליו 3 שנות מאסר.
ערעורו של אליעזר שמחיוף, לשעבר בכיר בעיריית ירושלים, התקבל חלקית. שמחיוף זוכה מעבירה אחת של לקיחת שוחד, אך הורשע בעבירת שוחד אחרת. עונשו של שמחיוף הופחת מ-3.5 שנות מאסר לשנה וחצי.
גם גזר דינן של החברות שהורשעו בפרשת הולילנד לא נותר על כנו - חברת הולילנד פארק זוכתה מכל האישומים נגדה; חברת הולילנד תיירות הורשעה חלקית; וערעורה של חברת הולילנד שירות לנופש נדחה.
"כספים מזוהמים נמסרו לעובדי ונבחרי ציבור לקידום ענייניהם של נותני הכסף"
פרשת הולילנד פרצה לחיינו באפריל 2010, אז עצרה המשטרה שורה של יזמי נדל"ן, אנשי עסקים ובכירים לשעבר בעיריית ירושלים ובמקומות אחרים, בראשם ראש הממשלה אהוד אולמרט, בחשד כי ניהלו ביניהם מערכת שוחד מושחתת, תוך שמיליוני שקלים זרמו בסתר מהיזמים באמצעות שמואל דכנר, לשעבר עוזרו של היזם הלל צ'רני, כדי לקדם את האינטרסים הכלכליים שלהם בפרויקטים שונים ובראשם פרויקט הולילנד בבירה. דכנר הסתכסך עם צ'רני והפך לעד מדינה בתיק, והלך לעולמו במהלך המשפט. יתר המעורבים הועמדו לדין.
ב-31 במארס 2014, בתום משפט דרמטי שנמשך כשנה וחצי, הרשיע שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן, את מרביתם של נאשמי פרשת הולילנד, ובראשם את אולמרט. רוזן קיבל כמעט במלואן את טענות הפרקליטות המבוססות על עדותו של דכנר. אולמרט נידון למאסר כבד של 6 שנות מאסר ונקנס במיליון שקל.
"היריעה הרחבה שגוללה על-ידי דכנר חשפה במהלך המשפט מערכות ציבור ושלטון מושחתות, שהרקיבו והתרקבו לאורך השנים", קבע רוזן נחרצות. "מאות רבות של אלפי שקלים הוזרמו לעובדי ונבחרי ציבור, שטמנו הכספים באמתחתם. הכספים המזוהמים נמסרו לעובדי ונבחרי ציבור למען יקדמו ענייניהם של נותני אותם כספים, בדרך קלוקלת כזו או אחרת".
גם שולה זקן, לשעבר ראש לשכתו של אולמרט, הורשעה בלקיחת שוחד. לקראת תום המשפט הפנתה זקן גב לפטרונה, אולמרט, וחתמה על הסדר טיעון עם הפרקליטות, שבמסגרתו סיפקה למדינה הקלטות של שיחות שניהלה עם אולמרט וסייעו בהרשעתו במשפט טלנסקי, שבו נגזרו על אולמרט 8 חודשי מאסר. במסגרת הסדר הטיעון נידונה זקן ל-11 חודשי מאסר בלבד בגין חלקה בפרשת הולילנד, אותם סיימה לרצות.
