האם הבנק המרכזי של ארה"ב טעה כשהעלה את הריבית?

נגידי הפדרל ריזרב, שמתכנסים לראשונה מאז החלטתם ההיסטורית להעלות את הריבית קצרת-הטווח בארה"ב בדצמבר, לא יכולים לעמוד בפני נסיבות קשות יותר.

העלאת הריבית עברה בצורה חלקה, אך החששות מפני ההאטה בסין, האטה בכלכלה העולמית בכלל, צניחת מחירי הסחורות והירידות בשוקי ההון מאז אותה העלאה מעכירים מאוד את התמונה. אפילו מנהלי קרנות שהיו נינוחים לגבי הידוק מוניטרי קליל בחודש שעבר תוהים כעת אם העלאת הריבית בדצמבר נבעה משאננות.

"הגיוני שהמשקיעים יתהו אם העלאת הריבית בדצמבר הייתה טעות במדיניות", מודה בוב מישל, מנהל ההשקעות הראשי של ג'יי.פי מורגן ניהול נכסים. "במבט היסטורי הפד מעלה את הריבית בגלל צמיחה או אינפלציה גבוהה מדי. הפעם זה היה שונה - הצמיחה איטית, עליית השכר מוגבלת, וארה"ב מייבאת דפלציה".

ואולי יותר מהכול, משקיעים רבים חוששים כעת שהם פועלים ללא רשת הביטחון שהם התרגלו אליה בתקופה הפוסט-משברית של השנים האחרונות.

השווקים הזדעזעו מרוחות נגדיות חזקות מאז 2008-2009, החל במהומות במזרח התיכון וכלה בחשש מהתפוררות גוש המטבע האירופי האחיד, אבל הבנקים המרכזיים היו מקור קבוע של נחמה בזמנים הקשים. הם דיכאו את הריביות ואת התנודתיות בשוק, וחיזקו בקרב המשקיעים את האמונה ב"אופציית פוט של בנק מרכזי", כלומר הגנה מפני ירידות.

הגנה זו נראית כעת פחות בטוחה לאור ההתפתחויות האחרונות בבנקאות המרכזית. הבנק של יפן לא ביצע את תוכנית ההרחבה הכמותית, שלא כצפוי. הבנק המרכזי האירופי פיזר את התקוות הבלתי סבירות להקלה כמותית נוספת בגוש האירו. בנק העם הסיני לא הרגיע את החששות ביחס לסין באמצעות פעולה תקיפה, והפד החל להדק את המדיניות המוניטרית.

התוצאה היא ש"עידן העלייה במחירי הנכסים, שהוצת על-ידי תמחור חסר מוגזם בימי המשבר והקלה אגרסיבית מצד הבנקים המרכזיים, הסתיים", אומר ג'פרי נייט, מנהל הקצאת הנכסים בחברת ההשקעות קולומביה תרדנידל.

"זה היה כיף כל עוד זה נמשך. התאוששות מחירי הנכסים הפיננסיים מהשפל של המשבר הפיננסי הגדול הייתה דרמטית - אחת התקופות הפוריות ביותר בהיסטוריה למשקיעים. אבל התשואות של 2015 היו שונות מאוד, והחוויה הראשונית של 2016 רק מחזקת את הסבירות לאקלים השקעות חדש", כתב נייט.

סטיבן ג'ן, מנהל קרן גידור, טוען שהתפרצות החששות הפתאומית לגבי סין השנה הייתה רק תירוץ להערכה מחודשת של תשומות הבנקים מרכזיים וה"בורות" של המשקיעים.

"הניחוש שלי הוא שמחירי המימוש של אותן 'אופציות פוט' של הבנקים המרכזיים הם כנראה 10% עד 20% מתחת לרמה הנוכחית של השווקים", אמר ג'ן לאחרונה למשקיעים. "'כיס האוויר' הזה היה הסיבה העיקרית למימושי המניות בתחילת השנה, לעניות דעתי".

הסכנה היא ששוקי ההון הסוערים יהפכו לנבואה שמגשימה את עצמה על-ידי ערעור האמון והחלשת הכלכלה העולמית. זה יכול להצית מעגל קסמים אכזרי שבו הירידות בשווקים פוגעות בצמיחה, וכתוצאה מכך הן נמשכות.

רוב הכלכלנים מעריכים שהסיכויים למיתון בארה"ב השנה הם קלושים, אך השווקים מגלמים כעת סיכוי למיתון כזה, ולכך יש הלשכות. לארי פינק, מנכ"ל בלאקרוק, אמר בשבוע שעבר ש"עוצמת הירידה בשוק המניות מחדירה אלמנטים שליליים בכל המשק, כולל מבט שלילי של כל מנכ"ל או מנכ"לית על מחיר המניה שלו/שלה, ומבט שלילי על העסקים".

אם הזעזועים הפיננסיים יפגעו בכלכלה הריאלית, תוכנית הפד להעלות את הריבית עוד ארבע פעמים השנה תהפוך לאתגר קשה. המשקיעים פקפקו זמן רב בתוואי ההעלאות הזה, אך כעת הם למעשה צוחקים עליו.

שוק החוזים על הריביות מאותת כעת שהפד יעלה אולי את הריבית רק עוד פעם נוספת השנה, ורק במחצית השנייה שלה. עקום התשואות - השיפוע שנובע ממועדי הפדיון השונים - השתטח במהירות השנה, כאשר הסבירות להידוק מוניטרי פחתה.

ובכל זאת, המשקיעים צריכים להיזהר שלא להרים ידיים ולהזרים את כספם לקניית זהב ואדמות חקלאיות בהערכה שימי התמיכה של הבנקים המרכזיים הסתיימו.

כפי שהבנק המרכזי האירופי הראה בעיתוי מושלם בשבוע שעבר, בנקים מרכזיים מסוגלים עדיין להשקיט את העצבים במידת הצורך. מריו דראגי אמנם לא הבטיח עוד הקלה כמותית, אבל הרמיזות שלו על פעולה אפשרית במארס היו חזקות מספיק כדי לייצר פסק זמן של גאות בשווקים בימי חמישי ושישי.

מלבד ישיבת הפדרל ריזרב, קובעי המדיניות בבנק של יפן יתכנסו בימי חמישי ושישי השבוע. גם אם לא תהיה פעולה קונקרטית בחזית המוניטרית, רוב האנליסטים מצפים לאיתותים ברורים שהבנקים המרכזיים נשארים על המשמר.

ג'ורדי ויסר, מנהל ההשקעות הראשי של ווייס מולטי-סטרטג'י יועצים, קרן גידור, אומר: "אני לא מצפה לאיתות מהפדרל ריזרב החודש, אבל אני מצפה לשינוי הדרגתי בנימת המסרים אם התנאים הפיננסיים ימשיכו להיחלש. אם הפחד יעלה לרמה גבוהה מספיק כדי להשפיע על היציבות הפיננסית, הפד יתערב עדיין כדי להשקיט את המצב".