"מנדלבליט הוא קורבן של חקירה - ויהיה יותר רגיש כיועמ"ש"

בפורום "גלובס DUN'S 100" שוחחו השותפים הבכירים במשרדי עוה"ד על שלל נושאים - ובהם "העריקות" המסעירות את שוק עריכת הדין: "צעד לא אתי ולא מוסרי, שמעיב על תחושת השותפות ומייצר אווירה פרנואידית"

משתתפי הפאנל / צילום: איל יצהר
משתתפי הפאנל / צילום: איל יצהר

"הסיכוי שימונה שוב פרקליט מהמגזר האזרחי לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא נמוך בשנים הקרובות, וזאת משני טעמים: האחד - פחות ופחות אנשים 'משלנו' ירצו לבחור בתפקיד הזה. יש תחושה קשה של נפילה לבור שחור שרק הזמן והרבה שרירים מאפשרים לך לצאת ממנו. ומאידך, המערכת תמיד תחשוב שלפרקליט פרטי יהיו אינטרסים פרטיים" - כך אמר היום (ב') עו"ד אלי זהר, יו"ר משרד גולדפרב-זליגמן, בהתייחס לסיום כהונתו של עו"ד יהודה וינשטיין בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה וכניסתו לתפקיד של ד"ר אביחי מנדלבליט. הדברים נאמרו בפורום "גלובס DUN'S 100".

זהר הוסיף כי לטעמו, בניגוד לאופן סיקורו עבודתו של וינשטיין בתקשורת, "יהודה הוכיח שהוא איש חכם, מוכשר שקיבל החלטות באומץ, גם אם אני לא מסכים עם חלקן".

בהמשך דיבר זהר על נושא שבעניינו התבטא רבות בשנים האחרונות - "שנאת ההצלחה" של הישראלים והיותה של החברה הישראלית "קשה, אכזרית, מרושעת ולא מפרגנת", כלשונו.

עו"ד יהודה רוה, מייסד משרד יהודה רוה ושות', דיבר בהמשך על מורכבות תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה, שסמכויותיו נרחבות בהשוואה למערכות משפט מקבילות, ולדבריו מייצרות קשיים.

"העוצמה שמרכז היועץ, שמחד מייעץ לשרים בנושאים שונים, ולמחרת צריך להחליט על אותו שר שיוגש נגדו כתב אישום, זה מצב אנומלי. היו יוזמות לפיצול התפקיד, אבל הן לא צלחו", אמר רוה.

גם דרך הפעולה שבה בחרו יועצים משפטיים בשנים האחרונות - שלא להעמיד לדין אך לפרסם דוח ביקורת ציבורי, כפי שנהג וינשטיין אך לאחרונה בפרשת הרפז-גבי אשכנזי - ספגה ביקורת מפי רוה. לדבריו, "לא יכול להיות שהיועץ המשפטי מפרסם חוות-דעת שבה הוא קובע מה מוסרי ומה לא. הוא לא יועץ לענייני מוסר. מה טובה חוות-דעתו מחוות-דעת של כל אחד בחדר הזה? וזה חמור עוד יותר כשחוות-הדעת הערכית שלו מתיימרת להשפיע על עתידו של אדם (ההתייחסות לעמדתו של וינשטיין בעניינו של היועץ הנכנס - אביחי מנדלבליט, כפצ"ר בפרשת הרפז - ג'מ')".

עו"ד גיל אורן, שותף במשרד יגאל ארנון ושות', אמר: "העובדה שאנשים תחת חקירה במשך 5 שנים (בפרשת הרפז - ג'מ') זה דבר שראוי לביקורת, במיוחד כשזה נגמר בדוח ביקורת ציבורית. המערכת המשפטית לא 'משחררת' את התיק, וגם כשהיא לכאורה משחררת, היא לא מרפה באמת".

עו"ד טל בנד, שותף בכיר במשרד ש. הורוביץ' ושות', הצטרף לביקורת על הכוח הרב שמחזיק היועץ המשפטי, והעלה בהקשר זה את הדיון בנושא היקף סמכויות נציבות הביקורת על הפרקליטים החדשה, בראשות השופטת בדימוס הילה גרסטל.

"המאבק של היועץ המשפטי ופרקליט המדינה בנציבות הביקורת מדאיג אותי כאזרח", אמר בנד. לדבריו, "לא רק שזה לא משרת את האינטרס של הפרקליטים, אותי זה משכנע שצריך ביקורת גם על היועץ המשפטי לממשלה. אני לא מבין למה מותר לבקר את שרת המשפטים ואת השופטים במערכת, ואת היועץ לא ניתן לבקר. מטריד שהיועץ לא הביע בהרחבה את עמדתו בעניין, אך המעט ששמענו על עמדת היועץ בעניין, מטריד".

היועץ הרגיש

עוד יורם ראב"ד, שותף בכיר במשרד ראב"ד-מגריזו-בנקל ושות', התייחס למה שהוא רואה ככניעת מערכת המשפט לדעת הקהל ולעמדות של אנשי תקשורת, לדוגמה בפרשת אשכנזי. "אני מזהה חוסר אומץ לעמוד בפרץ. צריך אומץ כדי להתעלם מן הקולות של התקשורת. לא נדרשו 5 שנים במקרה אשכנזי לבדוק את הנושא. אני לא מאשים את התקשורת, אבל היועץ לא צריך להיגרר אחריה", אמר.

עו"ד אלי זהר הצטרף לדברי ראב"ד, והיה אף חריף יותר בביקורתו: "יש לתקשורת תרומה עצומה לכך שתיקים מסוימים נכנסים בכלל למסלול הפלילי ונשארים בו", אמר. "הבעיה של התקשורת היא העובדה שהיא לוקחת צד. יש שחקנים של צד א' וצד ב', כמו במקרה אשכנזי, וגם במקרים אחרים. כשהתוצאה לא משביעה את רצונם, הם מפנים את החיצים כלפי היועץ.

"החברה שלנו הופכת להיות חברה קשה, אכזרית, מרושעת ולא מפרגנת. גם כשיש מקום לביקורת ציבורית - השאלה הפלילית שונה מהציבורית. הייתי מעדיף שהיה מלך או כהן גדול שהיה עושה את זה (קובע קביעות מוסריות עקב ביקורת ציבורית - ג'מ'), אבל כשהיחיד שמסוגל לקבל הכרעה הוא היועץ המשפטי, עליו לעסוק בשאלות הפליליות".

עו"ד מוריאל מטלון, השותף המנהל בגורניצקי ושות', אמר שהוא מוטרד דווקא מהנטל שמטילה המערכת המשפטית על אנשים "רגילים". לדבריו, זוהי משימתו הראשונה של מנדלבליט.

"בני עמינו שאינם ידוענים נטחנים במשך שנים תחת ההליכים. המערכת אמורה גם לתת שירות, אבל ישנה תחושה שבמקום שומרי הסף, היועצים המשפטיים נעשו חוסמי הסף, אין צל של ספק שההתנהלות של היועצים המשפטים בגופים הרגולטורים, כמו לדוגמה בגופי התכנון והבנייה, מעכבת ומכבידה. יש לקוות שהיועץ החדש, מנדלבליט, יניע את המערכת כדי שתיתן תשובות לציבור הרחב, שכן כולנו חווים קושי יומיומי בהתנהלות מול המדינה".

עו"ד ניצה פוזנר, שותפה במשרד יעקב-סלומון-ליפשיץ ושות', התייחסה ליתרון של יועץ משפטי שבא מתוך מערכת השלטון (כמו מנדלבליט, מזכיר הממשלה עד לא מכבר ולשעבר הפרקליט הצבאי הראשי), והשיבה לדברים שאמר קודם לכן עו"ד זהר.

"יש קיצוניות במערכת הפוליטית, והיועץ לא מנותק ממנה", אמרה פוזנר. לדבריה, "'המשפטיזציה' נוחה מאוד לפוליטיקאים. יש שיטה שעד שהיועץ לא אומר שמשהו אסור, אז הוא מותר. יש לפוליטיקאים עמדת כוח ביחס ליועץ משפטי שבא מהסקטור הפרטי, ואינו רגיל לתרבות הכוח שמאפיינת חלק מן האנשים בתוך המערכת. יש עקומת הסתגלות. בשלב שהוא מסתגל, הוא מושפע גם מאנשי הייעוץ המשפטי, וממערכת הפקידות וכמובן שאף אחד לא חף מאינטרסים. לכן, דווקא מי שבא מתוך המערכת, יש לו יתרון גדול. זה מצער, אבל זה המצב".

זהר, בגילוי של אופטימיות, זיהה יתרון במנדלבליט כיועץ, משום שלדברי זהר, מנדלבליט "הוא קורבן של חקירה", בפרשת אשכנזי-הרפז. "הוא עבר את 'המסחטה'. הרגיש מה עובר אדם שעובר חקירה, לפי תחושתו - על לא עוול בכפו. אף אחד לא היה יכול לשאת את הרעיון שכל שיחות הטלפון שלו מפוענחות על-ידי המשטרה. אז איך זה ישפיע עליו? לדעתי הוא יהיה יותר רגיש". 

קדחת המיזוגים 

במהלך הדיון, ביקש מנחה הפורום, עורך "גלובס" חגי גולן, את התייחסותם של המשתתפים לנדידה הגדולה של עורכי דין בין משרדי עורכי הדין הגדולים בישראל בחודש האחרון.

עו"ד יעקב ישראלי, יו"ר ועדת הניהול במשרד שבלת ושות', התייחס לתופעת המיזוגים ככלל. "יש לזה צד נחמד, ויש לזה צד פחות נחמד", אמר ישראלי. "אתה שומע על תחילת ההליך, אבל לפעמים אינך שומע על סופו, ויש לזה סיבה - הרבה פעמים זה לא עובד. משרד עורך דין זה אוסף של 'אגואים', דבר שלא קל לניהול. לכן, מיזוגים יש לברור בזהירות גדולה, מבחינת הסיכונים והסיכויים".

עו"ד אלי זהר, יו"ר גולדפרב-זליגמן ושות', משרד שנולד מהמגה-מיזוג הגדול בתולדות התעשייה בישראל, חלק על ישראלי. "חגגנו לאחרונה 5 שנים למיזוג שלנו. אני מציין בסיפוק רב שהמיזוג הזה, למרות סיכוניו הגדולים, הצליח מאוד.

"למה צריך מיזוג? כדי לצרף תחומי שירות נוספים. ויש דבר נוסף - אנשים מתבגרים בפירמות שלנו, אם אנחנו רוצים לתת אופק לעורכי הדין הצעירים שגידלנו, אחת הדרכים היא הגדלת המשרד כדי לאפשר לצעירים להתפתח. המיזוג מבטא את התקדמותו של המקצוע, התקדמותו של הענף".

עם זאת, זהר מסכים שהאתגר הגדול ביותר היא אכן עם האגו של השותפים השונים.

עו"ד מאיר לינזן, השותף המנהל בהרצוג-פוקס-נאמן, אחד משני המשרדים הגדולים בישראל, המתהדר בדרך-כלל בגדילה "האורגנית" של משרדו, אבחן סוגים שונים של מיזוגים שהתרחשו בשוק הישראלי.

"יש מעט מאוד מיזוגים בישראל שהם מיזוגים שנוצרים מסינרגיה. רבים מהמיזוגים שאני רואה בישראל נובעים מבעיות מבניות בתוך הפירמה. שאלות כמו מה יהיה כשהשותפים המייסדים מזדקנים, או קבוצה שלא מרוצה מבחינה כלכלית או מבחינה אישית, אלה הדברים שיוצרים את המיזוגים", אמר.

ד"ר רלי לשם, שותף במיתר-ליקוורניק-גבע-לשם-טל ושות', שביום חמישי האחרון הודיע על קליטת קבוצה של כ-20 עורכי דין שעזבו את משרד צלרמאיר-פילוסוף, חלק על לינזן. לתחושתו, המיזוגים שראינו בשנים האחרונות בשוק הישראלי משקפים "סינרגיה והזדמנות גדולה".

לגבי משרדו אמר לשם כי "סדרת המיזוגים שעשינו לאורך השנים מיצבו את הפירמה איפה שהיא נמצאת היום. בגידול 'אורגני' לא היינו מגיעים להישגים שלנו היום".

עו"ד אמיר עמר, שותף ב-AYR-עמר-רייטר-ז'אן-שוכטוביץ ושות', שיתף מן החוויה שלו, כמי שעזב משרד בעבר ויצא לדרך עצמאית. "לפני כמה שנים לקחתי כמה חברים ועזבתי משרד מכובד (משרד רון גזית, רוטנברג ושות' - ג'מ'). מה שמניע את התופעה של המיזוגים, במידה רבה, הן התחושות האישיות של עורכי הדין שכפופים להם - התחושה שהשותפים הבכירים זוכים לכל הקרדיט".

עו"ד ארז אהרוני, שותף מנהל בזיסמן-אהרוני-גייר ושות' ZAG-S&W, מוצא פגם מוסרי בתופעת המיזוגים של מחלקה ממשרד אחד שנקלטת במשרד אחר. "בעיניי זה פגום, זה לא אתי ולא מוסרי", אמר. "אף אחד מאיתנו לא היה רוצה ששותף יקום וייקח איתו עוד עורכי דין מן המשרד; זה מעיב על תחושת השותפות ומייצר אווירה פרנואידית".

רוב גברי מוחלט

20 גברים ואישה אחת - כך (שוב) נראה פורום השותפים הבכירים במשרדים הגדולים בישראל לפי דירוג "גלובס DUN'S 100". עניבות עניבות, חליפות חליפות, וגברים מבוגרים שמנהלים פירמות גדולות. זוהי התמונה. והשנה היא 2016.

הרוב הגברי המוחלט הזה לא ניתן לביטול כלאחר יד. אלה הם המשרדים המייעצים לעסקים הגדולים במשק, הם משפיעים בעקיפין על התרבות העסקית והארגונית הרווחת, על השאלה מי יקבל הזדמנויות בשוק עריכת הדין ובעולם העסקי. שם, הכול על טהרת הגבריות. חשבו על הנשים שעובדות בסביבה הזו ועל האתגר העצום עבורן.

מתמונת הפורום היום עולה הרושם כי שיעור הגברים בקרב מנהלי משרדי עורכי הדין הגדולים בארץ הוא כ-95%. זהו נתון צורם המדבר בעד עצמו. 

ערפילים בצמרת

בתום הדיון, הציג דורון כהן מנכ"ל דן אנד ברדסטריט, את דירוג הגודל "גלובס DUN'S 100". הדירוג המפורסם מדי שנה מתבסס על נתונים שנמסרו נכון לתאריך 31 לדצמבר של השנה החולפת, ולרוב מדובר בדירוג שבמשרדי עורכי הדין הגדולים מחכים לו בציפייה דרוכה ומייחסים לו השפעה גדולה על המוניטין של הפירמות השונות.

ואולם, התמורות המפתיעות בשוק עריכת הדין בינואר האחרון, שהיה סוער במיוחד, הותירו תמונת מצב מעורפלת. את השינוי הדרמטי ניתן לראות במאבק על המקום הראשון מבחינת הגודל. בעוד על-פי הדירוג הרצוג-פוקס-נאמן היה המשרד הגדול בישראל נכון לסוף השנה האחרונה, ייתכן כי משרד מיתר-ליקוורניק-גבע-לשם-טל ושות' נטל ממנו בינתיים את המקום הראשון.

בהרצוג עבדו נכון לסוף 2015 - 276 עורכי דין ובמיתר, נכון לאותה תקופה, הועסקו 257 עורכי דין. ואולם, מאז הודיע מיתר על קליטת כ-20 עורכי דין לפחות ממשרד צלרמאיר-פילוסוף שהתפרק, בראשות עו"ד איל רוזובסקי, ועל משא-ומתן לקליטת כמה עורכי דין נוספים מ"פליטי" צלרמאיר בתחומי התמחות שונים.

עוד יש לקחת בחשבון את עזיבתה של עו"ד מיכל הלפרין ממשרד מיתר, שנבחרה לשמש כממונה על ההגבלים העסקיים. מכאן שנכון להיום, מיתר ככל הנראה לכל הפחות השתווה להרצוג בגודל.

גם ב"מרכז הטבלה", אם לשאול ביטוי מעולם הכדורגל, חלו תמורות "לאחר שריקת הסיום" - משרד ארדינסט בן-נתן, שבו עבדו לפני כחודש בלבד 70 עורכי דין, קלט מאז את מחלקת המיזוגים והרכישות לשעבר של צלרמאיר-פילוסוף בראשות עו"ד דוני טולידאנו, וכן קלט את מחלקת מימון הפרויקט של תדמור ושות' פרופ' יובל לוי ושות' במלואה.

תדמור מצדו קלט את עו"ד אלון זיו, שותף במשרד הרצוג-פוקס-נאמן, להובלת מחלקת המימון, ומימון הפרויקטים במשרד; ועוד דווח בחודש האחרון על עזיבתו של עו"ד ברוך כצמן, לשעבר שותף ליטיגציה בכיר בהרצוג-פוקס-נאמן, שיצא לדרך עצמאית, בין היתר, בעולם הבוררויות; וכן כי עו"ד עטיר יפה, לשעבר שותף בכיר בתחום ההיטק בפישר-בכר-חן, שעבר למשרד פרל-כהן צדק-לצר-ברץ, יחד עם עורכות הדין יעל שמעון-מני וקרן שמואלי.