גאידמק מהכלא בצרפת: "הנאמנים על רכושי בגדו בי וגנבו מיליארדים"

בשל מעורבותו בפרשת "אנגולה גייט" דאג גאידמק להעביר נכסים שלו בנאמנות ל"אנשי-קש" כדי למנוע את תפיסתם ■ כעת הוא טוען כי הנאמנים, שנרשמו באופן כוזב כבעלי שליטה בתאגידים השונים שלו, מעלו באמונו והשתלטו על נכסיו

ארקדי גאידמק / צלם: תמר מצפי
ארקדי גאידמק / צלם: תמר מצפי

אחת מהשיטות שבעלי הון משתמשים בהן כדי להסתיר את שליטתם בתאגידים היא החזקת מניות ונכסים שונים על-שם נאמנים - "אנשי-קש" אם תרצו - הנרשמים כבעלי הרכוש במקומם. בעלי ההון עושים זאת תוך הסתרת זהותם כנהנה הסופי מהרכוש מרשויות המס במדינות השונות, משותפים עסקיים ומנושים. בדרך זו ניתן, לדוגמה, להחביא את הבעלות על נכסים שרשויות האכיפה במדינות שונות מבקשות לתפוס, או להתחמק מתשלום מס בהתבסס על מדינת התושבות של איש-הקש.

ואולם, מה קורה כשאיש-הקש מתמלא ברוח חיים לפתע והופך לאיש-ממש? כשהנאמן מתכחש פתאום לעצם היותו נאמן ומבקש להמשיך ולשלוט בנכסים שנרשמו על-שמו, כאילו היה בעלי הרכוש מאז ומעולם? ברבים מהמקרים, בעל ההון הנבגד ימצא עצמו חסר אונים; שכן עצם הגשת תביעה כנגד הנאמן-הבוגדן עשויה לשים אותו במצב שהוא מודה בהברחת נכסים ובעבירות מס והלבנת הון.

רק במקרים נדירים, כמו זה של ארקדי גאידמק - שממילא הואשם והורשע בפרשיות הלבנת הון בישראל ובצרפת - יצוץ הסכסוך בין איש-הקש למוטב בנאמנות, מעל לפני השטח.

גאידמק יצר לאורך השנים שורה ארוכה של נאמנויות על רקע הסתבכותו בפרשת "אנגולה גייט", שנחקרה בצרפת החל מסוף שנות ה-90. בפרשה נחשד גאידמק במעורבות בארגון משלוחי נשק בלתי חוקיים שנשלחו במהלך שנות ה-90 לאנגולה, בזמן מלחמת האזרחים שהתחוללה במדינה. עוד נאשם גאידמק בעבירות מס והלבנת הון בקשר לכספי משלוחי הנשק.

במשך שנים גאידמק התחמק מהגעה לצרפת על רקע העמדתו לדין בפרשה, ולמעשה, ישראל הייתה "עיר המקלט" שלו במשך חלק ניכר מהתקופה. זאת, עד שהועמד לדין גם בישראל בפרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים ב-2009, ממנה יצא בנזקים קלים בלבד.

באותה שנה הורשע גאידמק בצרפת בעיקר האישומים נגדו בפרשת "אנגולה גייט", אך ב-2011 זוכה מחלקם במסגרת הערעור, כך שנותרה רק הרשעתו בסעיפי עבירות המס והלבנת ההון. גאידמק נידון ל-3 שנות מאסר, שאותן לדברי עורך דינו ישראל שלו, החל לרצות בנובמבר האחרון.

במהלך כל התקופה שבין 1999 לבין סוף העשור הקודם, הרשויות בצרפת ניסו לתפוס את נכסיו של גאידמק, והוא מצדו "החביא" את הרכוש אצל נאמנים שונים שנרשמו באופן כוזב (לטענתו שלו) כבעלי שליטה בתאגידים שונים ברחבי העולם, שנועדו אך ורק לצורך הסתרת כספיו. ואולם, לטענת גאידמק הנאמנים מעלו באמונו, השתלטו על נכסיו וגנבו ממנו לכאורה רכוש בשווי של מיליארדי שקלים לפחות.

במארס 2015 הגיש גאידמק בקשת פשיטת-רגל נגד נחום גלמור, שהיה לטענת גאידמק נאמן שהחזיק חלק מנכסיו, בשווי כולל של מאות מיליוני דולרים, אך השתלט על נכסים אלה, לכאורה תוך הפרת חובת הנאמנות.

הבקשה הוגשה לאחר שגלמור לא עמד לכאורה בתשלומים לגאידמק, לפי הסכם שנחתם בשנים האחרונות בין השניים, לסיום תביעותיו של גאידמק מגלמור. ההסכם אושר, לטענת גאידמק, בידי המוסד הבוררות של לשכת המסחר הבינלאומית (ICC), שבירר את תביעתו של גאידמק שהוגשה לאחר החתימה על ההסכם.

אותה מערכת יחסים ממש - בין גאידמק לגלמור - עמדה בעבר בבסיס כתב אישום חמור שהוגש נגד השניים. ב-2009 האשימה הפרקליטות את השניים בעבירות דיווח לפי החוק לאיסור הלבנת הון במסגרת פרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים. היקף הכספים שהוסתרו במסגרת השימוש של גאידמק בגלמור כאיש-קש, לטענת הפרקליטות, עמד על מעל 650 מיליון שקל לפחות.

בכתב האישום נטען כי חברת פועלים שרותי נאמנות של בנק הפועלים וראשיה שיתפו פעולה עם גאידמק וגלמור, כדי לאפשר לראשון לרכוש במרמה את יצרנית הפוספטים "טרמופוסט", המאוגדת בהולנד. זאת, תוך הסתרת זהותו של גאידמק כבעל השליטה בחברה הרוכשת, תוך יצירת מצג כוזב, לפיו 50 מיליון דולר ששולמו ממקורותיו של גאידמק כתשלום ראשון עם החתימה על העסקה, שולמו על-ידי גלמור.

בכתב האישום נטען כי המוניטין המוכתם של גאידמק (על רקע פרשת "אנגולה גייט") לא איפשר למוכר, בנק זר, להשלים את העסקה מול גאידמק עצמו. זו הסיבה שגאידמק החליט לעשות שימוש בזהותו של גלמור לכאורה, כדי להשלים את העסקה.

מהלכי התביעה לא היו מוצלחים במיוחד מבחינתה של הפרקליטות. לאחר הגשת כתב האישום ב-2009, נעדר גאידמק מהארץ לתקופה ממושכת, בטענה כי מצבו הבריאותי לא איפשר את הגעתו לדיונים בעניינו. הפרקליטות נתקלה בעוד שורה של קשיים בניהול התיק, שהביאו אותה לכדי הסדר טיעון מקל ביחס לאישום המקורי, שנחתם מול גאידמק וגלמור.

אחד מהקשיים היה טעות בפרסום ברשומות של הוראות חובות הדיווח בהתאם לחוק איסור הלבנת הון - דבר שיצר עבור צמד הנאשמים טענת הגנה, לפיה בזמן ביצוע המעשים בישראל, הם לא היוו עבירה. קושי אחר נבע מסירובם של חלק גדול מעדי התביעה להגיע למתן עדות בישראל.

במסגרת הסדר הטיעון שהושג, גאידמק וגלמור הודו והורשעו בסעיף זניח של קבלת דבר בתחבולה שאין עמה מירמה, הוטל עליהם קנס כספי סמלי, והם התחייבו לתרום 3 מיליון שקל כל אחד לאפוטרופוס הכללי.

לכאורה יצא גאידמק בזול מהפרשה, אלא שאז הסתבר לו מחירה האמיתי של הסתרת זהותו מאחורי הפאסאדה לכאורה של גלמור. לטענת גאידמק, איש-הקש גלמור חב לו עדיין 140 מיליון דולר, שאותם הוא מסרב לשלם לו.

חווילה על גדות הלוגאנו

בקשת פשיטת-הרגל שהגיש גאידמק נגד גלמור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב לפני מעט פחות משנה אינה מגלה בדיוק אילו נכסים החזיק עבורו בנאמנות גלמור ובאילו מדינות. את מלוא הטענות חשף גאידמק במסגרת התביעה שהגיש ל-ICC בשווייץ. מדובר בהליך המתנהל באופן חסוי, הרחק מעיני הציבור והעיתונות, כפי שייתכן ששני הצדדים מעדיפים שיהיה. הצדדים הגיעו אל הבוררות לאחר שכבר נחתם ביניהם הסכם אחד, לפיו גלמור ישלם לגאידמק כ-205 מיליון דולר בתמורה לסילוק טענותיו.

גאידמק טוען, באמצעות עו"ד ישראל שלו, כי תוצאת פסק הבוררות של ICC היא כי על גלמור לשלם לו את יתרת אותם 205 מיליון דולר - הסכום שנקבע בהסדר הפשרה, בניכוי חלק מהחוב שכבר סולק. בסך-הכול, טוען גאידמק, עומד החוב כיום על כ-140 מיליון דולר לפני ריביות.

גאידמק ביקש מבית המשפט לתת, בין היתר, צו שימנע את העברת הבעלות של גלמור במתחם מגורים מפואר, חווילתו הנאה של הנאמן גלמור, על גדת אגם לוגאנו שבשווייץ. מדובר בנכס ששוויו מוערך לטענת גאידמק ב-7 מיליון דולר לפחות.

עוד טוען גאידמק כי גלמור ניסה להבריח נכס ממנו, כשמכר לאחיו דירת מגורים יוקרתית במנהטן בתמורה לסכום פעוט (ביחס לערכה האמיתי) של 210 אלף דולר.

גלמור הגיש בהמשך את התנגדותו לבקשה, באמצעות עו"ד נבות תל-צור, בה לא הודה אך גם לא הכחיש את היותו נאמן של גאידמק. בין היתר טוען גלמור כי פסק הבוררות לא קיבל תוקף של פסק דין עד כה, ולכן אינו בר-אכיפה בישראל, ובוודאי שאינו יכול לשמש לצורך בקשת פשיטת-רגל.

עוד טוען גלמור, לגבי פסק הבוררות של ICC, כי זה אינו קובע את שגאידמק טוען שהוא קובע - כלומר - שאין בפסק הבוררות הוראה אופרטיבית ליישום הסכם הפשרה בסך 205 מיליון דולר. כיצד זה ייתכן? שני הצדדים משתמשים בסעיפים שונים מאותו פסק בוררות כדי לטעון טענות סותרות.

לבסוף טוען גלמור כי גאידמק הפר את ההסכם בין הצדדים באופן יסודי, בין היתר את תניית הסודיות שבו, ועל כן ההסכם בוטל, והוא אינו חייב לגאידמק דבר.

בנובמבר האחרון החלו הדיווחים לפיהם גאידמק נכנס לכלא בצרפת למשך 3 שנים. בדצמבר הגיש גלמור בקשה לבית המשפט למחיקת בקשת פשיטת-הרגל, בשל כניסתו של גאידמק לכלא. "מאסרו הממושך של גאידמק במדינה זרה, והיעדרותו מהארץ ומתחום שיפוטו של בית המשפט, יסכלו את המשך בירור הליך פשיטת הרגל, וזאת למשך תקופה ממושכת, בלתי סבירה ובלתי מידתית של 3 שנים לפחות", נטען בבקשת המחיקה.

ביום ראשון שעבר דחה השופט איתן אורנשטיין את הבקשה, ופסק כי "הימצאות בעל דין מאחורי סורג ובריח אינה מונעת ממנו לתבוע את אשר מגיע לו לטענתו", ולפיכך יש לשמור על זכותו החוקתית של גאידמק לנקוט הליכים.

עורכי הדין נבות תל-צור, טל שפירא ושחר מילצ'ן, המייצגים את גלמור, ביקשו למסור בתגובה כי "יש לראות בחומרה רבה את הניסיון של גאידמק להמשיך ולרדוף את גלמור אף מתוך הכלא, תוך נקיטה בהליכי-סרק טורדניים העולים כדי שימוש לרעה בהליכי משפט".

כסות להברחה

ההליך מול גלמור אינו ההליך היחיד מסוגו שמנהל גאידמק. הליך נוסף שמתנהל כבר משנת 2012, אך עדיין מצוי בשלבים מקדמיים בשל עומס הבקשות העצום שמגישים הצדדים, הוא התביעה שהגישו שתי קרנות צדקה - האחת רשומה בלוקסמבורג והשנייה בפנמה - נגד גאידמק; ובמקביל, התביעה שכנגד שהגיש גאידמק נגד הקרנות ומנהליהן.

הקרנות תבעו את גאידמק בתחילה בגין נזקים שגרם להן לכאורה, כיועץ עסקי שלהן. ואולם, בתביעה שכנגד טען גאידמק כי הקרנות, שהוקמו לפי המרשם למטרות צדקה, אינן אלא כסות שנועדה לסייע לו להבריח את נכסיו שלו מפני ממשלות צרפת ולוקסמבורג.

"כסיפור המהר"ל מפראג בדבר הגולם שקם על יוצרו, מנסים הנתבעים שכנגד לעשות שימוש בקרן דורסט שנוצרה עבור גאידמק ולצרכיו שלו, בכדי לנגח אותו באותם מסמכים אשר הכינו לצורכי הסתרתו והגנה על נכסיו", נטען בתביעה שכנגד.

בהמשך נכתב כי "בשל מציאות בלתי נסבלת אליה נקלע גאידמק החל משנת 1999 - בשל פרשת 'אנגולה גייט' שהתנהלה בצרפת, צווי מעצר שהוצאו נגדו בשל כך, צווי תפיסה לנכסיו וחוסר יכולתו להיכנס לאירופה בשל כך - לא נותרה בידי גאידמק כל ברירה אלא להתפשט מנכסיו, זכויותיו הכלכליות ומכספיו בסכומי-עתק ולהעבירם למשמורת אצל נאמניו, בטרם ייתפסו על-ידי הרשויות".

עמלה של 10%

בהמשך, כאילו בדרך-אגב, מפרטת התביעה שכנגד שהגיש גאידמק נגד הקרנות את מה שניתן לתאר במילים "מכבסת כספים" - בטענותיו של גאידמק מופיעה אפילו עמלת ה"מכבסה" לכאורה בסך 10% מההון המולבן.

"גאידמק שוכנע כי אכן אין כל ברירה אלא לעשות שימוש ביישות משפטית אשר תוקם על-ידי ג'ואל ממן וגסטון בוקובזה (אנשי-הקש לכאורה, התובעים והנתבעים שכנגד בתיק - ג'מ'), ולאחר שישוחררו הנכסים, יוחזרו לידיו במלואם בתמורה לסך של 10% משווים, אותם יעביר התובע לצדקה ולידי ממן ובוקובזה".

גאידמק טוען כי נאמניו הציגו בפניו מצג כוזב למן ההתחלה, שכן לטענתו התברר לו בדיעבד כי בניגוד לטענות נאמניו, הרשויות בלוקסמבורג כלל לא הקפיאו את כספיו. לדבריו, התמונה הזו התגלתה לו רק לאחר שהשלל - מאות מיליוני דולרים מכספו - כבר חולק בין אנשי-הקש לכאורה.

את סכום התביעה העמיד גאידמק על סכום שלטענתו נמוך מגובה המעילה הנטענת - 790 מיליון שקל "בלבד".

להוכחת הקשר בינו לבין הקרנות, מציג גאידמק מסמכים שונים שמקורם בהליכים הפליליים ובחקירות נגדו בצרפת, לוקסמבורג וישראל, בהם התאמצו הרשויות להוכיח את הקשרים בין גאידמק לבין הקרנות, כדי להאשימו בעבירות של הלבנת הון. בין היתר מובאת בנספחים לתביעה שכנגד תכתובת המעידה כביכול על האזנות סתר שבוצעו לגאידמק ב-2004 על-ידי היחידה הארצית לחקירת פשעים חמורים ובינלאומים בישראל (יאחב"ל), בהן נשמע גאידמק משוחח עם אדם אחר (ששמו הושחר), ומתייעץ כיצד יוכל לאתר 25 אנשי-קש מרקע כלכלי אמיד, שיירשמו כפעילים בקרנות הצדקה הפיקטיביות שביקש להקים. 

ההסכם הסודי שהוחזק אצל הרב הראשי של רוסיה

גאידמק טוען כי גם הרב הראשי של רוסיה, ברל לזר, הוא נאמן שהפר את חובותיו כלפיו. גאידמק תבע בעבר בלונדון את איש העסקים לב לבייב, בטענה כי זה הפר את הסכם השותפות ביניהם בתחום כריית היהלומים באנגולה ובקונגו החל מתחילת שנות האלפיים, ובכך גרם לו נזקים במאות מיליוני דולרים לכאורה.

בית המשפט בלונדון דחה את תביעתו של גאידמק, לאחר שלבייב הציג הסכם פשרה בינו לבין גאידמק מ-2011, שאמור היה לשים סוף לסכסוך. גאידמק המשיך מאז להגיש תביעות נוספות בקשר לפרשה הזו במדינות שונות, ולאחרונה (שוב) בישראל.

 

בתביעה שהגיש בישראל נגד הרב לזר עצמו, טוען גאידמק כי הרב החזיק בנאמנות מעטפה ובה הסכם השותפות הסודי (שהחזיק עמוד אחד בלבד) בין גאידמק לבין לבייב להסדרת פעילותם העסקית באנגולה ובקונגו.

לטענת גאידמק, לאחר פרוץ הסכסוך בינו לבין לבייב, סירב הרב המכובד לתת לגאידמק את ההסכם, בטענות שונות, ובכך גרם לו נזקים רבים.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988