עד כמה העירייה אחראית למניעת סיכונים ומפגעים בתחומה?

במקרים רבים נגרמים נזקים (הן נזקי גוף, הן נזקי רכוש) לאנשים המצויים בתחומי העיר, כתוצאה ממפגעים ציבוריים כגון ענף עץ שנפל, עמוד חשמל פגום, מרצפות שבורות או כל מפגע אחר. במסגרת מקרים אלה נפגע רכוש רב, והדבר עלול להגיע לעתים לפגיעות גוף ואף למוות. בתי המשפט דנו בחבותן של חברות הביטוח המבטחות את העיריות ובטענותיהן. נציג מקרים שבהם התרחשו נזקי גוף ורכוש בעקבות מפגעים בשטחי העיריות, ונבחן כיצד התייחסו בתי המשפט למצבים אלה.

מ', שהיה בשנות ה-60 לחייו, עבד כסוכן מכירות בתחום הצעצועים וכשכיר בחברת שיווק. כאשר היה בדרכו לחנות על מנת לערוך הזמנות, נתקל במרצפות שקועות שהיו במדרחוב שבו צעד, וכתוצאה מכך רגלו התעקמה, והוא נפל ונפגע ברגלו הימנית. בעקבות הפגיעה פונה לבית-החולים, שם נערכו לו בדיקות וטיפולים שונים. לאחר התאונה נעדר מ' מעבודתו במשך חצי שנה בקירוב. בתקופה זו הידרדר מצבו הנפשי, ולאחר כחצי שנה הוא פוטר מעבודתו. מאז ניסה מ' להשתלב בעבודות שונות, ואולם ניסיונות אלה לא צלחו.

התאונה הוכרה כ"תאונת עבודה" במוסד לביטוח לאומי ("המל"ל"), ובעקבות כך שולמו לתובע דמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה. מ' הגיש תביעה נגד העירייה אשר בתחומה התרחש האירוע ("העירייה") ונגד חברת הביטוח שביטחה את העירייה במועד האירוע.

מ' טען כי העירייה אחראית להסרת מפגעים משטחה, ולכן התרשלה במילוי חובותיה כלפיו. לדבריו, העירייה אחראית להתקנתו הרשלנית של הריצוף במדרחוב ולתחזוקתו הלקויה - ולכן על חברת הביטוח המבטחת אותה לשאת באחריות. גם ביטוח לאומי הצטרף לטענותיו של מ', ודרש כי העירייה תשפה אותו בגין התשלומים שנאלץ לשלם לתובע כתוצאה ממחדליה של העירייה.

מ' טען כי בעבר תושבים שונים דווחו לעירייה על אודות המהמורות הקיימות במדרחוב, אך העירייה לא התייחסה ולא פעלה כלל בהתייחס אליהן. בהתאם לטענתו, צירף מ' תדפיסים המתעדים 3 פניות שונות מתושבי העיר למוקד העירוני של העירייה, שהתייחסו לרחוב שבו אירעה נפילתו.

העירייה הכחישה את טענותיו של מ' ואת נסיבות המקרה שתיאר, וטענה כי מ' מעד ונפל כתוצאה מרשלנותו בלבד. לדבריה, היא מתקצבת את תחזוקת הדרכים והמדרכות שבתחומה כנדרש, וכאשר היא מקבלת תלונה על ליקויים, היא פועלת מיד לתיקונם, ואף אין זה הגיוני שמדרכות העיר יהיו נקיות לגמרי מכל מהמורה.

העירייה הוסיפה כי פרישתו של מ' ממעגל העבודה היא תוצאה של בחירתו האישית, ואינה נובעת ממצבו הנפשי או הגופני, מאחר שאינו סובל ממגבלה שמונעת ממנו אפשרות לעבוד. האם היה קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו הנפשי של מ', ובעקבותיו יציאתו ממעגל העבודה?

התברר כי הנזק הגופני שאירע ל-מ' היה קטן יחסית, והוא היה אמור להחלים כעבור כחצי שנה. ואולם, בסופו של דבר, נזק גופני זה גרם נזק נפשי חמור כתוצאה מנתונים אישיים, אשר היו קיימים ב-מ' לפני קרות התאונה. המומחה הפסיכיאטרי שאותו מינה בית המשפט הסביר כי הפיטורים מהעבודה והירידה ביכולת ההשתכרות גרמו לפגיעה קשה ב-מ', שהובילה להתפתחות של משבר דיכאוני.

בעקבות כך קבע בית המשפט כי על המזיקה (העירייה) לשאת בתוצאות המעשה או המחדל, גם אם התוצאה הוחמרה במידה בלתי צפויה בעקבות מצבו המיוחד של הנפגע. כאשר סוג הנזק צפוי, ורק התוצאה הנובעת ממנו היא גדולה וחמורה מהצפוי (בעקבות נתונים שונים השוכנים בגופו או בנפשו של הנפגע), אחראית המזיקה גם לנזק המוגדל והבלתי צפוי שנגרם.

בית המשפט קבע כי העירייה התרשלה בהתקנת המדרחוב שברשותה ובתחזוקתו. עוד נקבע כי התרשלותה של העירייה גרמה נזק ל-מ', וכתוצאה מכך חלה הידרדרות בכושר עבודתו, והוא פוטר.

מבחינת בית המשפט הוכח קשר סיבתי בין התאונה לנזקים שנגרמו ל-מ', ולכן העירייה אחראית למלוא הנזק שנגרם לתובע, יחד ולחוד עם חברת הביטוח אשר ביטחה אותה במועד האירוע. נפסק כי על חברת הביטוח אשר ביטחה את העירייה במועד האירוע לשלם ל-מ' ולביטוח לאומי את כל שווי הנזקים שאירעו לו.

דבר אל העצים

במקרה אחר נגרמו נזקים לרכבו של ר' עקב נפילתו של ענף עץ. לאור מצוקת חניה באזור מגוריו, החנה ר' את רכבו בשכונה סמוכה. כשהגיע למקום בשעות הבוקר, הבחין בענף העץ על גג מכוניתו. ר' טען כי הענף נפל מעץ הנטוע בשטח הרחוב המצוי בשליטת העירייה ובאחריותה, ולכן בא בטענות כלפי העירייה וחברת הביטוח שביטחה אותה במועד האירוע. הוא דרש כי ישפו אותו בגין הנזקים שאירעו לרכבו.

העירייה טענה בתגובה כי ר' לא ידע לציין את שם הרחוב שבו אירע האירוע, לא צילם את שבר העץ שממנו נפל הענף, ולכן לא הוכיח כי מדובר בענף שנפל מעץ המצוי במקום ציבורי. חברת הביטוח שביטחה את העירייה העלתה את האפשרות שלפיה ייתכן שהענף נפל מעץ המצוי בשטח פרטי או ממשאית חולפת שהכילה גזם. עוד טענה כי ר' לא דיווח על האירוע לעירייה בסמוך להתרחשותו.

חברת הביטוח אמנם העלתה את האפשרות שלפיה הענף נפל מעץ המצוי בבעלות פרטית, אך לא הביאה מטעמה שום עדות לכך. נוסף על כך, העירייה לא הציגה את דוח גיזום העצים ברחוב הרלוונטי, ואף לא כל עדות באשר להיערכות העירייה לימי החורף.

ר' אישר כי העירייה מטפחת את העצים במקום וכי לא יכול היה לצפות שענף העץ ייפול, כך שלא היו סימנים מקדימים שהיה בהם כדי להטיל חובת זהירות על העירייה. עוד הוסיף ר' כי מזג-אוויר היה סוער במיוחד במועד האירוע.

בהתייחס לתמונות שצילם ר' ולעדותו, נראה היה כי הענף נפל מעץ אשר נטוע בשטח המדרכה הסמוכה למקום חניית רכבו של ר', ולא מעץ כלשהו המצוי בחצר פרטית או שנפל ממשאית חולפת, כטענת העירייה. נוכח עמדתן של העירייה ושל חברת הביטוח שלה נאלץ ר' להגיש נגדן תביעה בבית המשפט.

במקרה זה קבע בית המשפט כי ל-ר' לא הייתה ידיעה או היכולת לדעת מה הנסיבות שהביאו לנפילת הענף, ולכן על העירייה ועל חברת הביטוח שלה לשפות את ר' בגין נזקיו. בית המשפט סבר כי די בכך ש-ר' הראה שהענף נפל מעץ המצוי בשליטת העירייה, וכי הנזק נגרם על ידי נכס המצוי בשטח ציבורי אשר חובת העירייה היא לתחזקו.

בית המשפט קבע כי העירייה לא עמדה בנטל להוכיח כי לא התרשלה. עוד הוסיף בית המשפט כי קיימת חובת זהירות של העירייה כלפי המבקרים בשטחה, כאשר עליה למנוע סיכונים ומפגעים בתחומה ולתחזק את העצים המצויים בתחום שיפוטה, וזאת לפי פקודת הנזיקין ופקודת העיריות.

■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.