גירושין – ממה צריך להיזהר? / צילום: Shutterstock א.ס.א.פ קרייטיב
היום (א') תדון ועדת השרים לענייני חקיקה בחוק המהפכני שעושה סדר חדש בכל הקשור לתשלומי מזונות ילדים במקרה של גירושי ההורים.
הבשורה המרכזית, כך מבטיחים לנו, היא שמעכשיו גם האם תשלם מזונות לילדיה, ללמדך לחשוב (בטעות) כאילו עד היום לכל האימהות היה בכלל פטור גורף מתשלום הוצאות ילדיהן.
וכל זה למה? כי דואגים לספר לנו השכם והערב כי הגברים מופלים לרעה, כי הפמיניזם פורח, והנשים עובדות ומשתכרות יפה, ולפעמים גם יותר מהגברים (וזה נכון) - ואם כך שואלים, מדוע רק האבא משלם?
אז זהו, שלא רק הוא משלם - ומסע ההסברה שמפאר את קיפוח האבות ראוי לו שיקבל פרופורציות בראי המציאות עליה לא מדברים.
אין חולק כי יש הרבה מאד אבות פעילים, שותפים ונוכחים בחיי ילדיהם, ובכך שני הצדדים זוכים ובגדול, גם האב וגם הילד שניזוק פחות מחורבן משפחתו. יחד עם זאת, יש לא פחות אבות להם עדיין נוח לשמר את ימי הפרה-פמיניזם - הם עובדים המון שעות, הם היו המפרנסים העיקריים, והם קובעים לא פעם הסדרי ביקורים עם הילדים, בלו"ז תואם שעות עבודה.
אם חלילה בשעת הביקור הם צריכים לעבוד, רותמים את ההורים (של האב) לשמור על הילדים, ונתקלתי גם באב שגייס את חברתו לשמש שמרטפית לילדיו, חרף מחאותיהם הנמרצות - העיקר להפחית את המזונות.
האמת תיאמר - למעט במקרים מובהקים של משמורת משותפת אמיתית, ולא כזו שנדרשת טקטית רק כדי להקטין את תשלומי המזונות, רוב נטל הטיפול והדאגה בסופו של דבר נופל על כתפי האם, לרבות תשלומים והוצאות שדמי המזונות ברוב המקרים כלל אינם מכסים - נושא כאוב כשלעצמו שאינו זוכה לחשיפה תקשורתית כמו תשלומי המזונות של האב.
אכן, הדין העברי קובע קביעה ארכאית כי אב יהודי חב במלוא הצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים עד הגיעם לגיל 15, ובכל מה שמעבר לצרכים ההכרחיים - יישאו ההורים על-פי דין צדקה באופן יחסי ליכולתם הכלכלית. נכון שהמציאות השתנתה, הזמנים השתנו, הנשים עובדות, משתכרות, מצליחות - ועדיין גם הן נושאות לא פחות בהוצאות ילדיהן מידי יום ביומו, אמנם לא באופן רשמי מכוח פסק דין אולם מכוח המציאות.
מן המפורסמות כי דמי המזונות שנפסקים היום בבתי המשפט לרוב אינם ריאליים, ואין בהם כדי לכסות צרכיו של ילד ממוצע. פסיקת בתי המשפט משמרת מזה שנים מזונות מינימום אשר היום עומדים בממוצע על סך של כ-1,300 שקל לחודש, סכו שאמור לספק צרכים הכרחיים ובסיסיים של כל ילד, עני או עשיר (מזון, ביגוד, הנעלה) - לא כולל מדור, חינוך והוצאות חריגות.
מעבר למזונות המינימום מחויב האב גם להשתתף בתשלומי המדור (30% לילד אחד, 40% לשניים, 50% לשלושה) וכן מחויב לשלם מחצית מההוצאות החריגות (חוגים, הוצאות רפואיות, שיעורים פרטיים וכדומה), כך שאין מצב שהאם לא משלמת דמי מזונות או לא משתתפת בהוצאות חריגות, והיא מחויבת בתשלום מחצית ההוצאות החריגות גם כשאין לה הכנסות כלל, וגם כשהכנסתה נמוכה בהרבה משל האב.
ילד שגדל - הוצאותיו גדלות, ודמי המזונות לא מתעדכנים ולא גדלים בהתאם. את ההתאמות וההשלמות עושה האם בדרך-כלל, וכשהילד מצוי במשמורת האם, אבות רבים (לא כולם) משלמים "לפי הספר" רק את מה שכתוב בהסכם או רק את שנפסק בפסק הדין, לא פעם מתוך רצון לנקום באישה ולהטיל עליה מעמסה כלכלית כדי להענישה.
הצעת החוק מבקשת לתקן את המצב הקיים במספר פרמטרים:
■ גם האם תשלם מזונות: כאמור, המזונות שנפסקים בבית המשפט אינם מכסים את צורכי הקטינים, ולכן גם האימהות נושאות ישירות במזונות ילדיהן ומחויבות בבית המשפט בתשלום מחצית מכל ההוצאות החריגות, גם כשהכנסתן קטנה פי שניים משל האב, ולא פעם גם כשאינן עובדות כלל.
בעידן הפמיניסטי אומרים לאישה "צאי לעבוד" - יש לך כושר, ויש לך יכולת - והיא מוחזקת על-ידי בתי המשפט כבעלת כושר השתכרות גם אם ישבה בבית שנים במצוות בעלה. לפיכך, במובן זה החוק לא ישנה מהמצב הקיים, אלא לכל היותר יהפוך את האם למשלמת רשמית.
■ התחשבות בזמני השהות של הילדים אצל מי מהוריהם: המציאות מלמדת כי רוב הילדים מצויים במשמורת בלעדית של האם ושוהים רוב הזמן אתה, וכאשר כן מתקיימים הסדרים של משמורת משותפת (כן ירבו), ממילא בתי המשפט לא המתינו לחקיקה והפחיתו את דמי המזונות ב-50%, כאשר בית המשפט העליון, בהרכב מורחב, נדרש כעת להכריע בשאלה האם לבטל כליל חיוב במזונות במקרה של משמורת משותפת והכנסות דומות של ההורים.
לדידי, אכן במשמורת משותפת והכנסות זהות, אין סיבה להשית על האב תשלומי מזונות עודפים, ובמובן זה החקיקה תייתר אולי את הצורך בהכרעת בית המשפט העליון בסוגיה.
יחד עם זאת, יש גם בעייתיות ביצירת "טבלאות שהייה". הסדרי שהות מטבעם גמישים ומשתנים מעת לעת בהתאם לצורך ו/או להתנהגות שכופה אחד ההורים, כגון אב שמצמצם את ביקוריו או הורה שבוחר להעתיק את מגוריו למקום רחוק. הסדרי ביקור יכולים להשתנות משבוע לשבוע ומחודש לחודש - ומה אז? האם יהיה מחירון לפי ימי ביקור? לא ברור. ברור שסידור שכזה עשוי להפוך את הסדרי הביקור לאמצעי מיקוח ולכלי להפחתת מזונות - דבר שיקשה עוד יותר על גיבוש הסכמים.
■ התחשבות באזור המגורים: כבר נפסק על-ידי בתי המשפט כי צרכים בסיסיים של ילד שווים לעני ולעשיר. לכן, אין כל נפקות לטבלאות שמחשבות עלות גידול ילד בכל מקום בארץ, שלא לדבר על הצורך שיתעורר לפתוח את הסכמי הגירושים כל פעם שמי מההורים עובר לגור באזור אחר בארץ, ולא יהיה סוף להתדיינויות ולסכסוכים. מאחר שבהוצאות חריגות ממילא ההורים חולקים, אין כל משמעות לטבלת העלויות.
עוד שמענו שבמסגרת הצעת החוק מבטיחים לאם שהיא לא תידרש להגיש תביעת מזונות חדשה במקרה של אב שיתחייב להיות מעורב בחיי ילדיו בתמורה להפחתת מזונות ולא יעמוד בדבריו. במקום זאת, קובע החוק, היא תוכל "לגשת לרשם בית המשפט, ובכפוף להסברים שתספק ייפסקו לה במהירות דמי מזונות חדשים ומתוקנים".
היעלה על הדעת כדבר הזה? בקשה או תביעה להגדלת המזונות לעולם מצריכה שמיעת האב, קבלת תגובתו, דיון, חקירות וכדומה, לא כל שכן כאשר תיק בית המשפט במסגרתו ניתן פסק הדין או אושר ההסכם הוא תיק סגור.
ברור שמדובר באבסורד, שכן כל אם תוכל לנקוט בהליך "עוקף הסכם או פסק דין" ולאחריו לפנות לרשם לביצוע "מקצה שיפורים" בהליך מקוצר ומזורז "לתיקון דמי המזונות ולהגדלתם" - והכול על סמך הבל פיה או הינף קולמוסה. אין בהליך כגון זה כל היגיון, והוא לא יכול לעמוד במבחן המציאות.
אין ספק כי המצב הקיים דורש תיקון יסודי והתחשבות הן במצב הכלכלי של האב והן במצב הכלכלי של האם, כמו גם בנוכחות כל אחד מהם בחיי הילדים. ואם אמרה ח"כ שאשא-ביטון כי היא מקווה שבאמצעות החוק "מזונות הילדים כבר לא יוכלו לשמש כלי מיקוח...", הרי יש לקוות שכעת, בחסות אותו חוק, לא יהא מצב שהסדרי הביקור יהפכו כלי מיקוח במקומם.
■ הכותבת היא עורכת דין ומגשרת מוסמכת בתחום דיני משפחה וירושה.