מה עומד מאחורי הניסיון ל"דיל" בין רה"מ ומו"ל "ידיעות"?

הבוקר נחשף כי חקירת נתניהו הנוספת עוסקת בניסיון ל"דיל" בין נתניהו וארנון (נוני) מוזס ■ כמו שזה נראה ב"ידיעות אחרונות", לנתניהו - וגם למוזס - לא יצא מזה כלום

בנימין נתניהו ונוני מוזס / איור: גיל ג'יבלי
בנימין נתניהו ונוני מוזס / איור: גיל ג'יבלי

1. סיפור החקירה הנוכחית נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו מתחיל להיראות כמו בדיחה. ארנון "ידיעת אחרונות" מוזס וערוץ 10 הם שני גופי התקשורת שתוקפים, מסורתית, כל הזמן, את נתניהו. משקיעים בזה את מיטב זמנם, את בכירי וזוטרי אנשיהם וחלק נכבד מכספם, בונים ומחזקים על זה את מעמדם בפני קהלים כאלה ואחרים, גורמים-גוררים את מקביליהם, אלה ב"מעריב" ו"הארץ" ואלה בערוצים 2 וגם 1, להיכנס גם הם בכוח בתחקירים ובחשיפת נגד נתניהו. עכשיו מתברר כי חלקם "מעורבים", "נהנים" - במישרין או בעקיפין וכמובן לכאורה - ב"חקירת 1000" וב"חקירת 2000". מתברר שבישראל זה ייתכן.

2. חשיפת היום, ערוץ 2: שיחה מוקלטת בין ראש הממשלה למו"ל "ידיעות אחרונות" על דיל, יותר נכון שיחה בנוגע לדיל, שבו העיתון ישנה את הקו הביקורתי נגד נתניהו, וזה בתמורה יסייע להחליש את פריסת והתחזקות "ישראל היום" כדי שמוזס יוכל להרוויח יותר מעיתונו.

כבר שנים אומרים שעליית "ישראל היום", העיתון היומי ובעיקר עליית עיתון סוף השבוע שלו חיסלו פלחים נכבדים מהמודעות המשולמות, ממחירן ומהתפוצה של "ידיעות", ובסופו של דבר כתשו חלק ניכר מרווחי משפחת מוזס ובעלי הקונצרן.

כבר שנים מסתובבת ההערכה שהלחץ האינטנסיבי של "ידיעות אחרונות" ובכיריו נגד נתניהו אינו דווקא אידיאולוגי אלא נועד לרמוז לו שעדיף שיפעיל את השפעתו על שלדון אדלסון וימתן את התחזקותו בתקשורת הישראלית.

לא ברור אם נתניהו בכלל ניסה - בכל מקרה, גם אם היה מנסה, הוא לא היה מצליח לכופף את ד"ר מרים אדלסון, אשתו של, שהיא היא הגורם רב-הכוח והאידיאולוגי בהקמת "ישראל היום". עיתון מתריס, ימני, מחזק את מי שמרגיש מושפל ופגוע, ובהצהרת הכוונות החד-משמעית שלו נגד המערכות העיתונאיות האחרות, המייצגות לעמדתה את שכבות השמאל המוטות.

עכשיו מתברר שהם גם דיברו, נתניהו ומוזס. מה יצא מזה? כמו שזה נראה ב"ידיעות אחרונות" של לפני שבוע ושבועיים וחודשיים ושנתיים - לנתניהו לא יצא מזה כלום. גם לא למוזס. אז מה זה אומר על "חקירה 2000" נגד הראש?

 

3. חשיפה מהשבוע שעבר: נתניהו קיבל מאנשי העסקים רון לאודר וארנון מילצ'ן מתנות יקרות. שני האנשים האלה, ועוד יותר הראשון מביניהם, היו בעלי ערוץ 10 בימים שזה נלחם על חייו והיה תלוי בכספי מדינה. אלה היו ימים שבהם עיתונאיו ומנהליו טענו בפומבי כי נתניהו, שר התקשורת וראש הממשלה, נוקם בהם ובמכוון לא מסייע לערוץ במטרה לחסל אותו - שכן 10 הוביל תחקירים נגד נתניהו, בעיקר פרשת "ביבי טורס" והתנהלות עובדים בבית ראש הממשלה. במקביל דיברו הערוץ ואנשיו על פגיעה אנושה בדמוקרטיה, על התנכלות לתקשורת החופשית הלוחמת, על כוונות זדון של נתניהו למונרכיה ודיקטטורה.

אחרית דבר - המדינה העמידה לערוץ 10 הלוואה ואפשרה את המשך קיומו. אז מה זה אומר עכשיו על "חקירה 1000" נגד הראש, שקיבל מתנות מכאלה שיש להם או הייתה להם אחזקה בערוץ 10?

4. הבעיה היא שמרוב דיבורים, הקלטות, שמועות, חקירות, חגיגות ושמחות, שכחנו את הבעיה האמיתית: אכן מותר לקבל מתנות מחברים. גם לראש ממשלה מותר, בהחלט, לקבל מתנות מחברים. רק שמתנת חברות היא הדדית. אתה נותן לי לבת-מצווה, אני נותנת לך לברית, לחתונה, ליום הולדת. מזמינים זה את זה לארוחה, לסופ"ש, לאירוע. פעם זה, פעם זה. צודק עו"ד וינרוט האומר כי "אין בדל איסור בקבלת סיגרים כמתנה מחבר".

השאלה היא האם בנימין נתניהו שלח גם הוא מתנות למי ששולח לו כבר שנים אספקה שוטפת של קופסאות סיגרים קובניים משובחים וארגזי דום פריניון צרפתיים מעולים, ולחברים שהעניקו חליפות משובחות, עניבות מהודרות וחולצות מחויטות. האם האיש ומשפחתו העניקו גם הם מתנות לחבריהם בשנות החברות? האם הראש ורעייתו שילמו מכספם שלהם על ארוחה, מתנה, סופ"ש וכדומה לידידיהם?

אם כן - הכול בסדר. אין כאן אירוע פלילי ואף לא בלתי מוסרי. אבל אם לא - אם נתניהו רק קיבל ואף פעם לא העניק מצדו, לא שלף כרטיס אשראי ולא העניק מתנה ראויה לחבריו שמעבר לים - אז יש בעיה. גדולה.

5. נתניהו לא לבד. מתנות מאמריקה - פעם זה היה חבילות - הן חלק מחיי המעמד השליט כאן. בחורינו המצוינים, הנאים והאמיצים ממערכות הביטחון, צבא, מוסד, שב"כ, קיבלו, מקבלים ויקבלו מתנות מגבירים בעלי הון שחיים בגולה. הפרה והעגל. העגלים חושבים שמגיע להם הכול, כי הם שומרים על המדינה למען כלל יהודי העולם, כדי שבעת צרה יוכלו היהודים לבוא להיות כאן. הנותנים המעניקים, המפנקים, מבקשים, במקרה הטוב (שלא למען תמורה ברורה או עתידית) גם לזכך את נשמתם, להצדיק את גלותם, גם להראות לחבריהם בארה"ב, באנגליה, בצרפת, שהם נדיבים לישראלים המוסרים נפשם.

כך קרה שמשולם ריקליס, אז אמריקאי, מימן ב-1972 את רכישת חוות השקמים לאריאל שרון, אלוף פיקוד הדרום שהשתחרר מצה"ל, ועשור אחרי, כששרון היה שר המסחר והתעשייה, מימן את תביעת הדיבה נגד המגזין "טיים". אדוארד סרוסי הנדיב העניק במשך שנים מתנות למי שהיה לימים נשיא המדינה עזר ויצמן, עד שהדבר התגלה והנשיא הודח בבושה.

אהוד ברק ושמעון פרס היו חברים קרובים של מארק ריץ', טייקון הנפט היהודי-אמריקאי, נדיב גדול וחבר שנותן מתנות, שהסתבך קשות עם שלטונת המס האמריקאיים ולא יכול היה לעזוב את שווייץ שאליה עבר. כך עברו שנים, עד שביום האחרון לנשיאותו של ביל קלינטון הוא חתם על חנינה לריץ'. בדוח שהוגש באמצע 2005 למליאת בית הנבחרים האמריקאי, נכתב כי אהוד ברק לחץ ודיבר 3 פעמים עם הנשיא קלינטון בהקשר לחנינה.

מרטין שלאף, איש בתי הקזינו היהודי-אוסטרי, חילק כאן לא מעט מתנות, לרמות גבוהות של אישי ציבור, עד שנחקר בעניין סיוע לאריאל שרון. גם אהוד אולמרט נהנה מצבריותו המתפרצת, וקיבל מתנות ומעטפות כסף משורה של גבירים זרים. לחלקם הוא גם נתן תמורה.

6. קלפטוקרטיה. על-פי ויקיפדיה: שיטת ממשל שבה קיימת בעיה חמורה של פקידים, או של מעמד שליט, ההופכים למושחתים ופועלים לתועלתם הפרטית, כדי להתעשר או כדי לצבור כוח פוליטי. מערכת כזו חומסת את הקופה הציבורית, לעתים אף בלי להסתיר את התנהלותה חסרת התקינות.