ביטוח: נסיבות הנזק לא ידועות? המזיק יידרש להוכיח כי לא התרשל

מי אחראי לשריפה בבית כתוצאה מכשל בפעולת המזגן? האם חברת השכרת רכב זכאית לפיצוי בגין קריסת עץ על מכוניתה? תובע שאינו יכול להצביע על נסיבות המקרה שהוביל להתרחשות הנזק, לא בהכרח צפוי לדחיית תביעתו

עץ שקרס על רכב /  צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
עץ שקרס על רכב / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

כאשר אדם מגיש תביעה בגין נזק שנגרם לו, הוא יידרש להוכיח בפני בית המשפט מספר יסודות מהותיים: הפרת חובה של המזיק כלפיו, קשר בין נסיבות האירוע לבין התוצאה ואת גובה והיקף הנזק שנגרם לו.

דרישות אלה ידועות בעולם המשפט ומבטאות את הדרישה מכל תובע: "המוציא מחברו - עליו הראיה", דהיינו, מי שמגיש תביעה - עליו הנטל להוכיח אותה, על כל רכיביה.

יחד עם זאת, במקרים מסוימים התובע (הניזוק) אינו יכול להצביע על נסיבות המקרה שהובילו להתרחשות הנזק. האם ניזוק שאינו יכול להוכיח את הנסיבות שגרמו לנזק צפוי לדחיית תביעתו?

מ' ("המבוטח") ביטח את דירתו בפוליסת ביטוח דירה ("הפוליסה") אצל הכשרה חברה לביטוח בע"מ ("הכשרה"). באחד הימים פרצה שריפה בדירתו של המבוטח ("האירוע"). בעקבות האירוע נגרמו נזקים רבים לדירה ולתכולה שהייתה מצויה בה. הכשרה שלחה לדירה שמאי וחוקר שריפות, ולבסוף שילמה למבוטח תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה.

מהחקירה שערכה הכשרה עלה כי השריפה בדירה נגרמה בשל כשל חשמלי במזגן. לפיכך, הכשרה הגישה תביעה כנגד החברה שייצרה את המזגן ("החברה") וכנגד חברת הביטוח ("המבטחת") שביטחה אותה. בכתב התביעה נטען, בין השאר, כי יש להעביר את נטל ההוכחה אל עבר החברה הנתבעת.

החברה טענה להגנתה כי לא היה כל כשל בייצור המזגן. החברה הוסיפה כי מומחה מטעמה בדק את נסיבות האירוע וקבע כי השריפה התרחשה כתוצאה מכשל בהתקנת המזגן. החברה הדגישה כי התקנת המזגן בוצעה על-ידי גורם אחר. לפיכך, נטען כי החברה אינה אחראית לנזקים שנגרמו למבוטח, ולכן אינה חבה באחריות כלפי הכשרה.

בית המשפט ציין כי פקודת הנזיקין ("הפקודה") בסעיף 41 קובעץ 3 תנאים, אשר בהתקיימותם יועבר הנטל להוכיח את נסיבות האירוע מהתובע לנתבע, דהיינו מהכשרה לחברה הנתבעת. התנאים: 1. התובע לא ידע או לא יכול היה לדעת אודות הנסיבות שהובילו לנזק; 2. הנזק נגרם על-ידי נכס המצוי בשליטה מלאה של הנתבע; 3. האירוע התרחש עקב התרשלות הנתבע יותר מאשר שפעל בזהירות סבירה.

במקרה דנן, המבוטח והכשרה לא ידעו מהן הנסיבות שגרמו לאירוע ולנזקים. על כן, הכשרה הוכיחה את התנאי הראשון.

לגבי התנאי השני טענה החברה כי המזגן היה בשליטת המבוטח ולא בשליטתה. מנגד טענה הכשרה כי חלקיו הפנימיים של המזגן היו בשליטת החברה, הואיל ורק היא מכירה אותם.

בהקשר זה סקר בית המשפט פסיקה ענפה וקבע כי בחלקיו הפנימיים של המזגן לא בוצע כל תיקון או טיפול. עוד נקבע כי אף אם היה נדרש טיפול, אזי המבוטח היה מזמין את החברה. לפיכך, רק לחברה הייתה גישה לחלקים הפנימיים של המזג,ן ולכן הם היו בשליטתה.

לגבי התנאי השלישי נקבע כי נסיבות העניין מובילות למסקנה כי הייתה התרשלות של החברה. כתוצאה מכך התקיימו כל התנאים שבסעיף 41 לפקודה. לכן, על החברה להוכיח כי לא הייתה התרשלות מצידה.

שורה תחתונה: החברה הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי לא התרשלה, כך שהאחריות לאירוע הוטלה עליה ועל המבטחת שלה (בית משפט שלום (רמלה) 39327-02-13).

העץ קרס. כוח עליון?

במקרה אחר, אישה שכרה רכב ("השוכרת") מחברה להשכרת רכבים ("חברת ההשכרה"). השוכרת החנתה את הרכב ליד ביתה ביישוב שערי תקווה ("היישוב"). כשקמה בבוקר, גילתה לתדהמתה כי עץ קרס במהלך הלילה ונפל על הרכב ("האירוע").

חברת ההשכרה הגישה כתב תביעה כנגד חברת הביטוח שביטחה את היישוב שבו חנה הרכב ("המבטחת"). לטענת חברת ההשכרה, אין באפשרותה לדעת מהן הנסיבות אשר הביאו לקריסת העץ. עוד נטען כי האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהיישוב לא פעל בזהירות סבירה, מאשר המסקנה שננקטה זהירות. בשל כך, טענה, יש לחייב את המבטחת בגין הנזקים שנגרמו לרכב של חברת ההשכרה במהלך האירוע.

המבטחת טענה מנגד כי מדובר באירוע בלתי צפוי, במהלכו קרס עץ שלם עקב תנאי מזג-אוויר קשים, בבחינת כוח עליון. לשיטתה, חברת ההשכרה הייתה צריכה להראות כי היישוב טיפל בעץ ברשלנות, וזאת באמצעות חוות-דעת של מומחה. הואיל והיא לא פעלה כאמור, הרי שיש לדחות את התביעה.

בית המשפט ציין כי חברת ההשכרה ביקשה להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין. נזכיר כי הסעיף מורכב מ-3 רכיבים אשר בהתקיימם תיאלץ המבטחת להוכיח כי היישוב לא התרשל בטיפול בעץ שקרס. 

בית המשפט קבע כי חברת ההשכרה והשוכרת לא היו במקום האירוע בזמן שהוא התרחש. לפיכך, הם לא יכלו לדעת מה היו הנסיבות שהובילו לקריסת העץ. בנוסף, האירוע התרחש במקום הנתון לשליטה מלאה של היישוב.

זאת ועוד, בית המשפט התרשם כי המסקנה העולה מנסיבות האירוע היא שהיישוב לא נקט זהירות סבירה. מסקנה זו סבירה יותר מאשר המסקנה שהיישוב נקט זהירות כאמור. כלשונו של בית המשפט: "בשים לב למכלול הנסיבות האמורות, אני סבור כי האפשרות שהיישוב התרשל עולה על האפשרות שהוא פעל כראוי".

לפיכך, על היישוב הוטל הנטל להוכיח כי הוא לא התרשל וכי נקט בכל האמצעים כדי למנוע את האירוע.

שורה תחתונה: היישוב לא עמד בנטל להוכיח כי לא התרשל, ולכן בית המשפט קיבל את התביעה והורה למבטחת לשלם לחברת ההשכרה פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לה (בית משפט שלום (הרצליה) 63883-11-15).

נפלה בקניון. מי אשם?

א' ("התובעת") נפגעה לאחר שנפלה בחניון של קניון בחיפה. מגרסתה עלה כי בסמוך לכניסה של הקניון היא נתקלה במעצור מכוניות, איבדה את שיווי-המשקל, נפלה ונחבלה ("האירוע").

התובעת הגישה תביעה כנגד החברה שמנהלת את הקניון ("הקניון") וכנגד חברת הביטוח שביטחה את הקניון ("המבטחת"). התובעת טענה כי הקניון אחראי על תחזוקת החניון, והיה עליו לוודא כי אין מכשולים בשטחו אשר עלולים לגרום לנזקי גוף למבקרים. עוד נטען כי יש להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין, ועל הקניון להוכיח כי לא התרשל.

הקניון והמבטחת טענו כי התובעת נתקלה במעצור מכוניות סטנדרטי המצוי באורח קבע בקניונים בכל הארץ. המעצור נצבע בצבעים בולטים לעין, וניתן היה להבחין בו בקלות. עוד נטען כי אין כל הצדקה להעביר את נטל ההוכחה ולצפות שהקניון יוכיח כי לא התרשל. 

בנוסף, נטען כי הקניון לא התרשל ולא הפר כל חובה כלפי התובעת. לבסוף, הקניון והמבטחת הכחישו את נסיבות האירוע וטענו כי ככל שהאירוע התרחש כפי שתיארה התובעת, אזי מדובר ברשלנות שלה. לפיכך, טענו, יש לדחות את התביעה כנגדן.

האם הקניון אחראי לנזקים שנגרמו לתובעת? בית המשפט ציין כי התובעת טענה בעצמה כי היא נתקלה במעצור מכוניות וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה. התובעת ידעה מה היו הנסיבות אשר גרמו לנזק, ולכן לא מתקיים הרכיב הראשון המנוי בסעיף 41 לפקודת הנזיקין. לפיכך, הקניון אינו צריך להוכיח כי הוא לא התרשל.

עוד נקבע כי הקניון לא הפר כל חובה כלפי התובעת, ולכן הוא לא אחראי לאירוע. יתרה מזאת, אף אם הקניון היה נמצא אחראי, אזי מצופה היה מהתובעת שתשים לב היכן היא דורכת, בוודאי כאשר מדובר ביציקת בטון בולטת. הולך רגל שלא פועל כאמור, אחראי באופן בלעדי להתרחשות האירוע.

שורה תחתונה: התביעה נדחתה (בית משפט שלום (חיפה) 19911-02-15).

המקרים שסקרנו באים להראות כי בנסיבות מסוימות, בהן הניזוק אינו יודע ממה נגרם לו הנזק, יש באפשרותו לבקש מבית המשפט להטיל על המזיק (הנתבע) את הנטל להוכיח כי הוא לא התרשל. נדגיש כי לשם כך על המזיק להוכיח כי כל התנאים בפקודת הנזיקין להעברת הנטל מתקיימים. ניזוק (תובע) שלא יטען טענה זו ולא יצליח לשכנע את בית המשפט לקבלה - יאבד טיעון משפטי רב-ערך מבחינה ראייתית, שעלול להכריע את המחלוקת המשפטית עד כדי דחיית תביעתו.

■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.