קבוצה קטנה עם כוח גדול מדי

אגף התקציבים באוצר הפך בשנים האחרונות בית גידול לבכירים בשירות המדינה

אמיר לוי / צילום: אוריה תדמור
אמיר לוי / צילום: אוריה תדמור

לאנשים המכהנים כיום כמנכ"לים של משרדי הכלכלה, התחבורה, ביטחון הפנים, הבריאות, האנרגיה והתשתיות הלאומיות יש פרט אחד משותף בעברם: כולם התחילו את הקריירה שלהם באותה יחידה קטנה במשרד האוצר. כל החמישה צמחו באותו מקום שעיצב במידה ניכרת את השקפת עולמם.

אגף התקציבים באוצר, המקום שבו צמחו בעבר בכירי המשק, הפך בשנים האחרונות בית גידול לבכירים בשירות המדינה. מעולם לא כיהנה בממשלה קבוצה גדולה כל-כך של מנכ"לים וסמנכ"לים יוצאי האגף, שבו עובדים בכל זמן נתון פחות מ-60 איש.

העיסוק התקשורתי השוטף מתמקד בהשפעה שיש לאגף התקציבים על סדר היום; ברפורמות שהאגף מקדם בשנים האחרונות, כמו מס הדירה השלישית, המאבקים מול קק"ל ומכון התקנים ומע"מ אפס לרוכשי דירות; בהשפעה שיש לראשי האגף על מקבלי ההחלטות וביכולת העמידה שלהם מול לחצי הפוליטיקאים.

בסדרת הכתבות הקצרה שאנחנו מתחילים בה היום, הנחנו בצד את הסוגיות האקטואליות לטובת התמקדות באגף עצמו ובשינויים שעבר - כיצד מתמנים בכירים באגף, מאיזה רקע מגיעים העובדים בו, והאם הם מקבלים הכשרה מתאימה לביצוע תפקידם.

שאלנו אם אגף התקציבים בישראל מתנהל אחרת ממקביליו בעולם, אם הוא ריכוזי יותר, אם הוא אכן הומוגני ואליטיסטי יותר מיחידות דומות בממשלה, מדוע בוחרים שרים בבוגרי האגף לשמש מנכ"לים במשרדיהם, ולבסוף - האם היומרנות והגאווה של האגף, אותה הילת יחידה מובחרת שראשיו מטפחים - לא באה לעתים על חשבוננו, הציבור הרחב?