נכה כסא גלגלים / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
קיימים מספר אפיקים בהם ניתן להפקיד כספים לשם חיסכון פנסיוני. אחד מהם הוא קרן פנסיה, המאפשרת לחסוך כספים למועד גיל הפרישה מהעבודה ובדרך ליהנות מהטבות מס שונות. אחד ממאפייני הקרן הוא קיומו של ביטוח מפני נכות במסגרתה. בכתבה זו יוצגו מחלוקות בין קרנות פנסיה לבין עמיתיהן לגבי ביטוח הנכות, אשר הגיעו לבתי הדין לעבודה.
א' ("התובע") בוטח בפוליסת ביטוח פנסיוני על-ידי קרן פנסיה ("הנתבעת"). לאחר שחלה במחלה מסוימת, הוא חדל לטענתו מעיסוקו כעורך דין פעיל ("מקרה הביטוח"). הואיל ולתובע נקבעו אחוזי נכות על-ידי ועדה רפואית, החלה הנתבעת לשלם לו תגמולי נכות.
כחלק מפעולות הנתבעת, היא בודקת מעת לעת כי לא חל שינוי במצבם הבריאותי וביכולת ההשתכרות של הזכאים לתגמולי נכות. הנתבעת פנתה לתובע וביקשה לקבל לרשותה מסמכים בעניין הכנסה מעבודה (ככל שהיא קיימת). התובע העביר מסמכים לנתבעת, ובהם דוח רווח והפסד וכן דוח תיאום מס. הנתבעת התרשמה כי לתובע קיימת הכנסה מעבודה, ולפיכך הוא אינו זכאי להמשך קבלת התגמולים.
התובע טען כי הוא כלל אינו עובד, וכי אותן הכנסות נובעות מפעולות שהוא ביצע טרם מקרה הביטוח. התובע עתר לבית הדין לעבודה וביקש שיורה לנתבעת לשלם לו תגמולים שעוכבו על-ידה, וכן שיורה על המשך תשלום תגמולים עד למועד שקבעה הוועדה הרפואית.
הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד ודרשה שבית הדין יורה לתובע להשיב לה סכום של 43,360 שקל נגד התגמולים ששולמו לו בגין אובדן כושר, שכן מסתבר שהוא עבד במקביל כעורך דין והשתכר סכומים שונים.
האם התובע זכאי לתגמולי נכות - או שמא יש לשלול את זכאותו ואף להורות על השבת סכומים ששולמו לו?
בית הדין ציין כי התובע והנתבעת חלוקים בשאלת פרשנותו של סעיף 44 לתקנון קרן הפנסיה ("התקנון"). סעיף זה קובע כי "א. הפנסיה לנכה בעל דרגת נכות מלאה תהיה שווה לפנסיית נכות. דרגת נכות מלאה משמעה נכה שנשללה יכולתו לעבוד בשיעור של 75% לפחות, או שלושה רבעי משרה לפחות מיום עבודה רגיל הנהוג בעבודתו; ב. הפנסיה לנכה בעל דרגת נכות חלקית תהיה חלקית ויחסית לפנסיה לה זכאי בעל דרגת נכות מלאה, וזאת בהתאם לחלקיות נכותו; ג. נכה שנקבעה לו נכות זמנית ו/או נכה שנקבעה לו דרגת נכות חלקית לא יעבוד יותר מאשר נקבע באישור נכותו. עבד הנכה יותר מאשר נקבע באישור נכותו תפחית הקרן את פנסיית הנכות שלו בהתאם...".
התובע טען כי סעיף 44 לתקנון מגדיר נכות מלאה כשלילת יכולת הנכה לעבוד בשיעור של 75% ממשרתו. לטענתו, במקרה זה ניתן לעבוד בהיקף של 25% משרה, מבלי שהדבר יסתור את הוראות התקנון ויוביל לשלילת הזכאות לתגמולים. הנתבעת טענה בין השאר כי פרשנותו של התובע שגויה.
בית הדין קבע כי התובע אמנם הצהיר כי הוא חדל לעסוק באופן פעיל כעורך דין, אולם העדות שהוא מסר בבית הדין סותרת את גרסתו. למעשה, התובע אישר בעדותו כי הוא לא חדל לייצג לקוחות, והוא הופיע במסגרת עיסוקו בפני ערכאות שיפוטיות כגון רשם ההוצאה לפועל.
עוד נקבע כי פרשנותו של התובע בעניין סעיף 44 לתקנון אינה נכונה. הרעיון העומד בבסיס הוראות סעיף זה הוא שעמית אשר איבד את כושר עבודתו זכאי לגמלה שתיטיב את מצבו. לפיכך, מי שנקבע לגביו כי איבד את כושר השתכרותו באופן מוחלט, דהיינו מעל 75%, אינו יכול ליהנות משני העולמות - מצד אחד לקבל תגמולי נכות ומצד שני לעבוד ולהשתכר.
כלשונו של בית הדין: "טענתו של התובע כי הוא רשאי לעבוד בהיקף של 25% אינה עולה בקנה אחד עם לשונו המפורשת של התקנון, ובכל הכבוד, גם לא עם הגיונם של הדברים, שכן אז הוא מגיע להכנסה העולה על 100%" - זאת מכיוון שאובדן כושר ההשתכרות מעל 75% מזכה בפנסיית נכות בגובה 100%.
לעניין התביעה שכנגד, נקבע כי דינה להתקבל. סעיף 13 לתקנון הקרן מסמיך את הנתבעת לשלול זכויותיו של אדם בקרן בגין קבלת כספים במירמה. נפסק כי התובע ישלם לנתבעת סכום של 43,360 שקל - הסכום ששולם לו בעודו עובד ומשתכר (בית הדין האזורי לעבודה (ת"א) 2449-09-13).
נציין כי ביום 15.03.2017 נפתח תיק בבית הדין הארצי לעבודה במסגרת ערעור שהגיש התובע.
התשלום הופסק, החברות נמשכה
במקרה אחר הגיש ב' ("התובע") תביעה לבית הדין לעבודה נגד קרן הפנסיה בה היה עמית ("הנתבעת"). לטענתו, בשל מצבו הרפואי נבצר ממנו לעבוד במשך 3 שנים, אך הנתבעת הכירה בנכותו למשך 3 חודשים בלבד. בנוסף נטען כי אכן לא הופרשו כספים לנתבעת במשך מספר שנים, אולם הדבר נובע מכך שהתובע לא עבד, והנתבעת לא הודיעה לו כי הוא עלול להיפגע מהיעדר הפרשת הכספים. לכן, נטען, יש לראות בנתבעת את הגורם האחראי למצב אליו נקלע התובע ולהכיר בו כעמית ותיק פעיל.
הנתבעת טענה כי מצבו הרפואי של התובע נבחן על-ידי הוועדה הרפואית העליונה, וההחלטה היא סופית. עוד נטען כי יש לדחות את התביעה לגופה, מאחר שהתובע לא הפקיד כספים במשך מספר שנים, מה שהופך אותו ל"עמית לא פעיל" לפי תקנון הקרן.
האם התובע זכאי לזכויות מקרן הפנסיה על אף שלא הפקיד כספים במשך מספר שנים?
בית הדין בחן פסיקה ענפה וציין כי הוראות תקנון קרן פנסיה, המסדירות את זכויות העמיתים בה, גוברות על כל הסכם שנערך מחוץ לתקנון. על-פי התקנון הרלוונטי, זכאות העמיתים מותנית בתשלום לקרן, ובחינתה תיעשה במועד התגבשותה. בית הדין הוסיף כי על קרן פנסיה חלות חובות מוגברות, כגון חובת "גילוי נאות", וקיומן בתום-לב.
לעניין העובדה שהתובע לא הפריש כספים במשך מספר שנים, נקבע כי הטעות יסודה בנתבעת, הואיל והיא לא הביאה לידיעתו את משמעות הפסקת ההפרשות, לרבות השפעה עתידית על מצבו הפנסיוני. כמו כן, לאחר הפסקת ההפרשות דנה ועדה רפואית במצבו, וזו לא טרחה להעמידו על היותו עמית שאינו פעיל וההשלכות הצפויות. התובע למעשה "הוטעה" על-ידי הנתבעת, דבר המהווה חריגה מחובותיה. לכן יש לראות את התובע כעמית פעיל מיום תחילת חברותו.
לעניין הקביעה הרפואית, נפסק כי בית הדין לא קובע את היותו של אדם "נכה" כהגדרתו בתקנון. מלאכה זו נעשית על-ידי ועדה רפואית. עם זאת, בית הדין מפקח ומפעיל ביקורת שיפוטית בעניין החלטות הוועדה, ועליו לבחון, בין השאר, האם נימקה את מסקנותיה, וכן האם נפלו פגמים משפטיים אחרים בהחלטתה.
בית הדין דחה את טענותיו של התובע בהקשר זה וציין: "לא מצאנו כי דבק פגם בהחלטת הוועדה או כי התעלמה ממסמך מסוים או מליקוי ממנו סובל התובע".
לסיכום, בית הדין חייב את הנתבעת להכיר בתובע כעמית פעיל, אולם דחה את טענותיו לגבי הקביעה הרפואית (בית הדין האזורי לעבודה (ת"א) 6391-01-15).
קרן פנסיה טומנת בחובה זכויות רבות לעמית. הזכויות הללו מפורטות בתקנון הקרן ולמעשה מהוות את "החוקה", ובכל מחלוקת שעולה בין העמית לבין הקרן יכריעו הוראות התקנון כפי שפירשו אותן בתי הדין לעבודה, להם יש את הסמכות לדון ולהכריע. לכן חשוב להכיר את גישתם של בתי הדין לעבודה ואת דרך פרשנותם למערכת היחסים החלה בין קרנות הפנסיה לבין העמיתים.
■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע, הדר ושות' ומשמש בין היתר כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.