לעשות סדר בתחום הארנונה

30 מיליארד שקל (!) - זהו היקף חובות הארנונה של תושבים ועסקים ברשויות המקומיות. היקף חובות עצום כזה מלמד משהו על מחדלי הגבייה של ארנונה בעיריות רבות, וגם על הממד הפוליטי של חיובי הארנונה. משרד הפנים מציע לעיריות להשתתף ב"מבצע": לתת הנחה של 50% בחובות הארנונה למי שישלם את חובותיו לשנים 2015-2916 עד 30 בנובמבר. כאן ראויה לציון חיובי דווקא עמדתו של ראש עיריית תל-אביב-יפו, רון חולדאי, המתנגד ליוזמה בנימוק ראוי: מכיוון שרוב של 96% מתושבי תל-אביב שילמו באופן מלא ובמועד את חובות הארנונה שלהם, אין זה הוגן לתת פרס למי שמשתמט באופן עקבי מתשלומי ארנונה.

יותר מעשר שנים עברו מאז הוקמה ועדת עורך דין אודי ברזילי לבחינת הסדרי הארנונה המעוותים, וכל שרי הפנים האחרונים הצליחו להתחמק מהתייחסות עניינית למסקנות ולהמלצות שנמסרו לפני חמש שנים.

יש רחובות, למשל בין תל-אביב לגבעתיים, או בין רמת-גן לבני-ברק, שבכל צד של הכביש משלמים ארנונה שונה לחלוטין לדירות או לעסקים, בהפרשים של עשרות אחוזים; ומדובר באותו רחוב ממש. בכל עיר יש סיווגים אחרים לנכסים, שיטות שונות למדידת שטח הנכסים, ותעריפים שונים לאותם סוגי נכסים. כל סוף שנה מתקיים מסע לחצים של ראשי הערים על שרי הפנים, במטרה לקבל אישור להעלאת תעריפי הארנונה. כמובן, לראש עיר מהמפלגה הנכונה יש סיכוי טוב יותר לקבל אישור.

בעיית הארנונה החמירה מאוד בשנים האחרונות. מצד אחד, ועדות התכנון עושות מאמצים לייצר תוכניות, שבהן כמה שיותר דירות. לשם כך מקימים גופים מיוחדים, כמו "הוועדה לקידום תוכניות מועדפות" (ותמ"ל), שבהן ניתן לראות העדפה למקסימום דירות על פני תשתיות ושטחי תעסוקה.

מצד שני, ראשי ערים מעדיפים שטחי משרדים ומסחר עתירי ארנונה גבוהה, על פני בניית דירות למגורים, שמכניסות פחות ארנונה וכזו שהיא נמוכה יותר והגבייה קשה יותר.

את הגישה הזו מייצג באופן קיצוני ראש עיריית פתח-תקווה איציק ברוורמן, שלדבריו דירות מגורים אינן נכס אלא דווקא נטל על העיריה, ולכן הוא מסתייג מתוכנית לבניית אלפי דירות על שטח של בסיס צה"ל בסירקין, שיצורף לפתח-תקווה.

"ועדת ברזילי" קיבלה כמה המלצות חשובות בניסיון להסדיר את הבלגאן בתחום הארנונה. למשל, יצירת שיטת מדידה אחידה, האחדת מאות הסיווגים השונים לרשימה אחת מחייבת, יצירת כללים אחידים למתן הנחות, חיוב ארנונה על-פי שווי הנכס ולא רק על-פי מדידה של מטרים-רבועים.

בהקשר להתייחסות ראשי ערים לדירות מגורים כאל נטל, אחת ההצעות המעניינות של ועדת ברזילי הייתה לבטל את שיטת גביית הארנונה על-ידי המנגנון העירוני, ויצירת תמיכה ממשלתית אחידה ברשויות המוניציפליות לפי קריטריונים שוויוניים, בין השאר על-ידי הגדלת המע"מ ב-1% או ב-2%.

לרעיון הזה יהיו בוודאי מתנגדים רבים. למשל, בטיעון לא מבוטל, שתוספת מע"מ תפגע יותר בשכבות החלשות. גם ראשי הערים יילחמו על שימור הכוח שמצוי בידיהם בגבייה וביכולת לתת הנחות לציבורים מסוימים.

בכל מקרה, הגיע הזמן לעשות סדר בתחום הארנונה. אבל שר הפנים הנוכחי, אריה דרעי, הביא את ההתחמקות מהטיפול בארנונה לשיא חדש: הוא הקים ועדה חדשה, שתפקידה לבחון את המלצות ועדת ברזלי, אבל בעצם היא צריכה לבדוק איך מגדילים את ההנחות בארנונה למשפחות מרובות ילדים.

ככה לא בונים ארנונה הגיונית.