ביהמ"ש: אין להגיש תביעה לפיצוי לאחר שההליכים מוצו בהוצל"פ

לא תמיד הלקוח צודק. בית משפט השלום בירושלים דחה על הסף תביעה של לקוחות נגד בנק מזרחי-טפחות, בדרישה לשלם להם פיצוי בסך של כ-400 אלף שקל. 

התובעים נטלו הלוואה מובטחת במשכנתא, ובשלב מסוים לא עמדו בהחזרים. בעקבות זאת נאלץ הבנק לנקוט נגד התובעים הליכי הוצאה לפועל ואף הגיש בקשה למימוש הדירה. בתום ההליכים, שהתנהלו בלשכת ההוצאה לפועל, אישר רשם ההוצאה לפועל את בקשת הבנק למימוש הדירה, ונקבע מועד לפינויה. בבוקר הפינוי מהדירה פרעו התובעים את יתרת החוב, וכתוצאה מכך נמנע הפינוי. 

יחד עם זאת, בני הזוג לא הסתפקו בכך והגישו תביעה בה דרשו לחייב את הבנק להחזיר להם סכום של כ-100 אלף שקל שלטענתם הבנק גבה מהם שלא כדין, וכן לפצותם בעוד 300 אלף שקל עבור עוגמת-נפש שנגרמה להם בשל "התעללות נפשית" שעברו, לטענתם, במשך שנים על-ידי הבנק, "על לא עוול בכפם". 

באמצעות עו"ד אסף ניב ממשרד קמחי, פלד, פוזנר, שילה ושות', טען הבנק כי אם התובעים סברו שנגבו מהם כספים שלא כדין, היה עליהם לטעון זאת בערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, שאישרה את גביית החוב. אולם, משחלף המועד להגשת הערעור, אין הם יכולים לנקוט "מסלול עוקף ערעור" ולהגיש תביעה אזרחית לקבלת החזרי כספים. כמו כן טען הבנק כי דרישת הפיצוי בגין "עוגמת נפש" בסך 300 אלף שקל היא מופרזת, ואין לקבלה. 

השופטת, מרים קסלסי קיבלה את טיעוני הבנק וכתבה כי ההחלטות שניתנו על-ידי רשם ההוצאה לפועל הכריעו במפורש בשאלת יתרת החוב, ולכן לא ניתן לטעון פעם נוספת כי הבנק גבה כספים שאינם מגיעים לו. לדבריה, משנקבע על-ידי ערכאה מוסמכת שהבנק פעל כדין, ולא הוגש ערעור על קביעה זו, האינטרס הציבורי "מחייב העדפה של עיקרון סופיות הדיון על פני תחושות סובייקטיביות של התובעים בדבר אי-צדק וקיפוח". 

יש לציין כי בתי המשפט אינם ממהרים לדחות על הסף תביעות לפני שלב הדיון המהותי בהן. המדיניות המקובלת היא לנקוט צעד כזה רק במקרים בהם האפשרות שהתובע יזכה בתביעה היא קלושה.