ביג אין ג'פאן

איפה היו בכירי משרד הכלכלה כשחרב הפיטורים הונפה מעל צווארם של 1,500 עובדים?

אלי כהן / צילום: איל יצהר
אלי כהן / צילום: איל יצהר

דמיינו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: מדינת ישראל מותקפת מצפון על ידי סוריה והחיזבאללה, כוחות המילואים מוקפצים, האזרחים נכנסים לכוננות מרחבים מוגנים, ובדיוק אז יוצאים שר הביטחון והרמטכ"ל לביקור מתוכנן עם מקביליהם בוושינגטון, כדי לקדם שיתוף-פעולה צבאי קריטי עתידי.

סביר להניח, במידה רבה של וודאות, שהנסיעה לא הייתה יוצאת בכלל אל הפועל עם קבלת דיווחי המודיעין הראשונים על הזזת כוחות האויב. אם המלחמה הייתה פורצת כשהשניים כבר היו בבירה האמריקאית, הם כבר היו מזנקים על המטוס הראשון לישראל כדי להיות פה בזמן אמת.

בהשאלה, ובלי להשוות כמובן את המצב אחד לאחד, אפשר היה לצפות ששר הכלכלה, שרק חזר משבוע בוושינגטון וניו-יורק, ומנכ"ל משרדו, יהיו בארץ כאשר חרב הפיטורין מתנופפת מעל לראשם של יותר מ-1500 עובדים בכמה מפעלים במקביל, שכן משברים גדולים כאלה, המשפעים על חייהם של כל-כך הרבה אנשים, אמורים להיות שקולים מבחינתם למצב חירום לאומי. אבל מי שנכנס השבוע למשרד הכלכלה, מצא שם מסדרונות ריקים, משובצים פה ושם באנשי הדרג הנמוך של המשרד, כי כל הקודקודים יצאו במשלחת ענקית ליפן.

ניתן היה לצפות שלאור ההתפתחויות הקשות, מישהו שם יצניע את עובדת היעדרותם של האחראים על התעשייה הישראלית ברגעיה הקריטיים - אבל משרד הכלכלה מתגאה בכל מקום בכך ש"לראשונה מאז 2014, משלחת כלכלית המונה עשרות מבכירי התעשייה הישראלית, בראשות שר הכלכלה, אלי כהן, יצאה לסדרת פגישות ביפן במטרה לחזק את שיתוף-הפעולה בין המדינות בתחומי הכלכלה, הסייבר, התעשייה, החדשנות וההשקעות".

13 חברים מונה המשלחת שיצאה ממשרד הכלכלה, והיא כוללת בין היתר, כאמור, גם את מנכ"ל המשרד, שי רינסקי, מנהל מינהל סחר חוץ, אוהד כהן, יושב ראש רשות החדשנות והמדען הראשי ד"ר עמירם אפלבאום ומנכ"ל רשות החדשנות, אהרון אהרון, בקיצור, לא היה בשבוע האחרון אף אחד שיכול היה להשגיח על מה שקורה כאן מקרוב.

וקרה לא מעט. פרוטליקס זימנה לשימוע 50 עובדים, שהם 20% מכוח האדם של החברה, טבע הודיעה על כוונתה לפטר מעל 1,000 עובדים, 120 עובדי מלט הר טוב בסכנת פיטורין, 400 עובדי חיפה כימיקלים צפון משוועים ליד מסייעת של מישהו שיחזיר אותם לעבודה וכמובן 140 עובדי נגב קרמיקה בירוחם מחכים לנס ולשר.

בזמן שהעובדים האומללים מפגינים וזועקים זעקה לשמיים, שר "הכלכלה והתעשייה", שמונה על ידי הציבור כדי לדאוג להם ולחוסנה של התעשייה הישראלית, מצטלם מחובק עם רובוט יפני, שובר חבית סאקי כשהוא לבוש בקימונו, בקבלת-פנים שערכו המארחים האדיבים לכבודו, ובין לבין אוכל סושי.

שאלתי את כבוד השר, בשיחה מיפן, מדוע אינו חוזר לארץ - ואם לא הוא, לפחות מנכ"ל משרדו. כהן הפליג בהסבר על חשיבות הביקור ההיסטורי וחיזוק קשרי המסחר עם ארץ השמש העולה, ואמר שהוא עומד בקשר טלפוני רציף עם הגורמים הרלוונטיים בארץ וכל הזמן נמצא על האצבע על הדופק.

ואני תוהה אם עובד מפוטר מירוחם, שלא יודע איך ישלם לסופרמרקט בחודש הבא, יקבל את ההסבר הזה כשכבוד השר ינחת בסוף השבוע בארץ, עייף אך מרוצה, ובוודאי יצא מיד לבקר אותו ואת שאר העובדים. או שאולי הוא ישלח את המנקות שלא צורפו למשלחת ליפן, לעשות את העבודה במקומו.