בראשית היה סקודה יטי. המלה "בראשית" לחלוטין אינה מופרזת כאן. כי היטי אכן היה מקורי בעיצובו עד כדי בראשיתיות. מרובע כמו קופסת נעליים, חף מכל התחכמות עיצובית, אך שובה לב מאין כמוהו. דווקא קוויו הישרים, מידותיו הנעימות, והפונקציונליות שקרנה ממנו העניקו לו אסתטיקה מיוחדת במינה. אבל היטי גם שילם מחיר-מה על חזותו הייחודית. לא מעט קליינטים לא ירדו לסוף דעתו.
לטעמי, היטי היה אחת המכוניות המבריקות והמוצלחות בעולם הקרוסאוברים המצטופף. אך לא עוד. היטי מת. יורש נולד לו. סקודה. "קארוק" שמו. עם Q בסוף.
למה "קארוק"? ולמה עם Q? להלן סיפור המעשה: כידוע, הציגה חברת סקודה לא מכבר את ה"קודיאק". עם Q בסוף, אף ששמו של האי האלסקי אשר נתן את שמו למכונית מסתיים ב-K. ומכיוון שהקרוס-אובר החדש מבקש להסתפח למשפחה הקשוחה של הקודיאק, שבו הסקודאים אל האי קודיאק וביקשו מיושביו למצוא שם לרך הנולד. אלה טרחו ועמלו, ולבסוף הציעו "קארוק" - חץ בלשונם. ולמה עם Q בסוף? נו, זה הרי ברור: קארוק, קודיאק, משפחת ה-Q בסוף...
יהיה שמו אשר יהיה, משימה קשה הוטלה על הקארוק: לנסות ולהיכנס לנעליו הגדולות של היטי הקטן. האם הצליח?
מטבע הדברים, נפתח בעיצוב. בתחום הזה, חוששני, ההצלחה לא גדולה. משיחה מחכימה עם אחד ממעצבי הקארוק הבנתי כי נושא העיצוב יצר למעצבים דילמה קשה. לא בקלות הם החליטו לנטוש את שפת היטי ולעבור לשפת הקודיאק, אף שידעו כי יש בכך אלמנט לא קטן של הימור.
והקארוק אכן נראה כמו פרי בטנו של הקודיאק. מצד שני הוא גם די דומה ל"אטיקה", בן דודו מבית סיאט שעימו הוא חולק מכלולים, רכיבים ופלטפורמה. ואף שהשניים הללו משתייכים למשפחת פולקסוואגן המורחבת, נגזר עליהם להתחרות זה בזה. וזה לא יהיה פשוט כלל ועיקר.
אלא שאף כי הקארוק התרחק מן היטי, הוא כלעצמו בהחלט נאה. ירכתיו אפילו יפות מאוד, חרטומו משדר את כל סימני הסקודה האופייניים וגם מתהדר בזוג עיניים צרות, אלכסוניות ואופנתיות. צדודיתו מבשרת יותר רצינות, בגרות, בשלות, אך לכך יש מחיר בלתי נמנע: פחות צעירו*ת, פחות ייחודיו*ת, פחות "קוליות".
אולי אלה רק עיניי הישישות הלוקות בגעגועים אל העבר (שבו כידוע הכל היה טוב יותר), אך גם עין צעירה ועכשווית תיאלץ להודות שמראהו החיצוני של הקארוק הוא קצת מיושב, קצת צפוי, קצת נבלע בהמון הקרוס-אוברים הסואן.
לעומת זאת, בפנים המכונית הבשורה שונה לחלוטין. יותר מרחב מחיה, גם ליושבי הספסל מאחור, שמושביהם (מן הזן הקרוי "ואריופלקס") ניתנים לכוונונים נוחים, וסביבת נהג שהיא, כמיטב המסורת הסקודאית, נוחה, יעילה וידידותית למשתמש. החומרים שמהם עשוי התא מקרינים תחושה טובה של איכות, וגם ההרכבה והגימור משכנעים. וכמובן, שלל פניני המחשבה שסקודה מכנה בשם הקיבוצי "Simply Clever", המפוזרים במכונית: מקום מיוחד למטרייה מתחת למשב הקדמי, מערך מתכוונן ונבון של מוטות וווים לקיבוע מטען בתא המטען, "מגרד קרח" בתוך מכסה התדלוק כדי להסיר בו קרח מן השמשות (מאוד שימושי בחורף הישראלי השרבי), שקע 230 וולט ושני שקעי USB, מגוון מרשים של תאי אחסון ייעודיים וסתם תאים, ועוד ועוד רעיונות פיקחיים המרחיבים ומשעשעים את דעתם של הנהג ונוסעיו.
ובל נשכח את המגוון המפתיע של ציוד בטיחות סטנדרטי: בקרת שיוט אדפטיבית, בלימת חירום אקטיבית, הצגת תמרורים, תשע כריות אוויר, התרעת "נקודה מתה" במראה, סייען התנהלות בפקק (רשימה חלקית).
בזכות מזלי הטוב, נזדמן לי לנהוג במגוון גדול של מנועים: 1.0 ליטר משולש-בוכנות ידני, 1.5 ליטר ידני, 2 ליטר טורבו דיזל כפול הנעה ואפילו 1.6 ליטר דיזל אוטומטי.
המינוע הרלבנטי לישראל הוא מן הסתם ה-1.0 ליטר 115 סוסים וה-1.5 ליטר 150 סוסים. למרבה הצער, לא הגיע להשקה המנוע הקטן עם גיר אוטומטי. ובישראל, כידוע, כל הרוכש מכונית עם גיר ידני מסתכן באובדן אזרחות ובגירוש לרואנדה ובכל זאת, מלה אחת על המנוע: הוא מוכר, וחביב מאוד מאוד במגוון דגמים של קונצרן פולקסוואגן. משום מה, דווקא כאן בקארוק הוא היה קצת פחות חביב. לא עניין דרמטי, ובכל זאת. קצת יותר נרפה, קצת פחות מגיב. טיפונת יותר "מיוזע". לא הצלחתי להבין מדוע. אולי תיבת ההילוכים, אולי משקל, אולי היה לו משהו אישי נגדי.
מנוע ה-1.5 (חדש) הוא הסיפור. 150 כ"ס, מומנט דשן, פעולה חלקה ונעימה, זוגיות מתוקה עם גיר DSG כפול מצמדים, והתוצאה מרהיבה. אולי המנוע הזה יהיה מקדם היתרון המשמעותי של הקארוק על הסיאט אטיקה (ויסלחו לי האנשים מפולקסוואגן על שאני פולש למריבות בין כיסיהם).
להנאתי בלבד, טעמתי גם משני מנועי הדיזל שספק אם יעלו ציונה. 1.6 ליטרים אוטומטי שהרשים אותי עד בלי די, ו-2.0 ליטרים 4X4 שהתקשיתי להיפרד ממנו בסוף היום. אם יגיע, ירקיע מחירו לשחקים, ואני אוכל רק לנפנף לו בידי מרחוק. מה חבל.
בתחום התנהגות הכביש, בגרותו של הקארוק דווקא מאוד מבורכת. הוא יציב, הוא מדויק, הוא מעניק תחושה של ביטחון, הוא מתמודד בשלווה ובנינוחות גם עם כבישים מרופטים, גם עם כבישים נאותים, וגם עם התפרחחות קלה בכבישים מפותלים כדבעי. בכל התחומים הללו, הוא לא מעורר טיפה של געגועים ליטי הקודם. כלומר, הוא לא רק נראה מבוגר יותר, הוא באמת התבגר.
וכך, אף שנטש את ייחודיותו העיצובית של היטי, הקארוק הוא ממשיכו הנאמן. SUV שפוי ממדים, בנוי לתלפיות, עתיר פיקחות, ושימושי להפליא מסוליית צמיגיו ועד מוטות ההטענה שעל גגו. לו אני הלקוח, אני לוקח משכנתא ורוכש את ה-2.0 ליטר דיזל כפול ההנעה. אבל אני לא דוגמה. ה-1.5 DSG הוא, לטעמי, הדגם הנבחר (גם בגלל שלא נהגתי ב-1.0 ליטר אוטומטי).
אבל בסתר לבי אמשיך להתגעגע ליטי המרובע והמיוחד, שהעלה חיוך על פרצופי כל אימת שנפגשנו.
הכותב היה אורח סקודה באוסטריה
חלק מהמתחרות
פורד קוגה
144 אלף שקל הוא מחיר הבסיס של פורד קוגה, רכב גדול ומרווח עם בסיס גלגלים באורך 2.69 מ'. המנוע הוא 1.5 ליטר טורבו עם 182 כ"ס, אם כי משקל עצמי גבוה ב-200 קילו מהסקודה מביא לתאוצה איטית יותר. מערכות בטיחות אקטיביות מוצעות בדגמים היותר יקרים
רנו קאדג'ר
145 אלף שקל עולה גרסת הבסיס של רנו קאדג'אר עם מנוע 1.2 ליטר טורבו בהספק 130 כ"ס. תא הנוסעים מרווח ומתוחכם, עם לוח מחוונים דיגיטלי ומערכות בטיחות מדור אחרון. הביצועים איטיים יותר משל הקארוק ותא המטען מציע נפח של 472 ליטר
פיז'ו 3008
155 אלף הוא המחיר של גרסת הטורבו-בנזין 1.6 של ה-3008. לרכב יש עיצוב אופנתי, תא נוסעים עמוס טכנולוגיות נוחות ובטיחות וממדים מכובדים עם תא מטען של 520 ליטר. המנוע מייצר 162 כ"ס ומשודך לתיבה אוטומטית יפנית בת 6 מהירויות והביצועים נמרצים למדי