השאלות שהוצגו:
1. כמה רחוק חברות עסקיות יכולות וצריכות לתכנן?
2. האם חברות עסקיות יכולות לתכנן לטווח ארוך בעולם של רגולציה משתנה?
3. אם ישראל צריכה להתמקד בתחום אחד כדי להבטיח חוזקה כלכלית-חברתית - מהו התחום?
■ לכל הכתבות בפרויקט ישראל 2048
רוחה לוין, לשעבר מנכ"ל גזית גלוב | "חינוך למדעים ופיתוח תשתיות לאומיות"
רוחה לוין / צילום: עמית שעל
1. "ודאי שכן. הן חייבות לתכנן לטווח ארוך. חברת נדל"ן מסחרי ששואפת להכפיל את היקף הנכסים שלה בתוך עשור, חייבת תוכנית שכוללת היבטים פיננסיים, פיתוח עסקי ועוד. האם התוכנית הזו תהווה בסיס לשינויים? כן, אבל לחברה צריך להיות בסיס עסקי שהיא יכולה להתפתח על פיו".
2. "חברות עסקיות צריכות לתכנן לשנה הקרובה, לחמש השנים הקרובות ולעשור הקרוב. כמובן שהתוכניות ארוכות הטווח צריכות להיות נתונות לשינויים, בשל שינויים בשוק, במצב הגיאופוליטי, שינויים ברגולציה, שינויים במפת התחרות ועוד. חשוב שחברות יכירו בשינויים בשוק ויוכלו להתאים את עצמן במהירות".
3. "קשה לי להחליט מה יותר חשוב מבין שני התחומים הללו: חינוך למדעים מהגיל הרך או פיתוח תשתיות לאומיות".
ישי דוידי, מנכ"ל ומייסד קרן פימי | "להתמקד בפרמטרים הניתנים לשליטתנו"
ישי צוידי / צילום: יונתן בלום
1. "בהתייחס לאופק התכנון של חברות, אנו פועלים בשלושה רבדים של תכנון: תוכנית רב שנתית, תכנית אסטרטגית ותכנית מיקרו-אופרטיבית ממוקדת. תוכנית רב שנתית - נבנית לטווח זמן של 5 עד 7 שנים.
"תכנון של למעלה משבע שנים הוא בחזקת 'מעבר להרי החושך'; תוכנית אסטרטגית - תבטא את יעדיה ומהלכיה האסטרטגיים של החברה בשלוש עד חמש השנים הבאות. טווח זמן כזה מאפשר הן ניהול תהליכים ארוכי טווח המיישמים את אסטרטגיית החברה בהקשר של צמיחה ותחרות בסביבה משתנה והן קביעת פרמטרים ברורים שלאורם תפעל החברה בסביבה זו; תוכנית אופרטיבית - תוכנית עבודה ממוקדת ומפורטת לשנה הקרובה, מאפשרת לדרגי הניהול בתחומים השונים לבצע ולבחון את העמידה שלהם בתוכנית, גם במהלך השנה".
2. "חברות עסקיות יכולות וחייבות לתכנן מדיניות לטווח ארוך, על אף השינויים התכופים בעולם. שינויים רגולטורים תכופים הם רק דוגמה אחת לסביבה מקרו-כלכלית דינמית אשר הופכת את מלאכת התכנון בחברות למשימה מאתגרת. מחקרים רבים מצביעים על כך שקצב השינויים ועצמתם בעולם הולכים וגוברים. לפי תפיסתנו, הדרך הנכונה לתכנון לטווח ארוך בסביבה עתירת טלטלות זו היא להתמקד בפרמטרים הקריטיים להצלחת החברה, ובעיקר בפרמטרים אשר נמצאים בשליטתנו. לדוגמה: כוח אדם איכותי, השקעה בטכנולוגיה ובמחקר ופיתוח ומינוף נמוך".
3. "מדינת ישראל חייבת לשים את צמצום הפערים החברתיים כיעד ראשון במעלה. צמצום זה, על כל נגזרותיו, ייצור חברה חזקה, מאוזנת וצומחת ויאפשר למדינת ישראל להגיע להישגים משמעותיים הרבה יותר. בכדי להגיע ליעד זה יש להשקיע בחינוך ובעיקר בתחומי יסוד כגון מתמטיקה, אנגלית, מדעים, הבנת הנקרא וחינוך טכנולוגי. השקעות גדולות במיוחד צריכות להיות מבוצעות באוכלוסיות הדורשות חיזוק בתחומים אלה. אנחנו בפימי גאים מאוד במנהלים ובעובדים (כ-27 אלף עובדים), בהתקדמות שלהם, ביכולת שלהם להתחרות ולהיות בלא מעט מקרים חוד החנית של התעשייה והכלכלה בעולם".
גיל שויד, מייסד ומנכ"ל צ'ק פוינט | "יש לנו ניסיון של 70 שנה כדי לדעת מה עובד"
גיל שוויד / צלם: איל יצהר
1. "כל ארגון צריך לחשוב קדימה, להגדיר יעדים ברורים ומדדי הצלחה ולנסות לעצב את העתיד של עצמו במקום להיות מושפע אך ורק מפרמטרים חיצוניים. חשוב מאד להחזיק בחזון ברור, ובמקביל לזכור שאין לנו באמת יכולת לשלוט מתי החזון עצמו יתממש.
"התכנון העתידי חייב להביא בחשבון שלא את הכול אפשר לצפות מראש, וארגון בריא צריך לשמר לעצמו את הגמישות להתמודד גם עם דברים בלתי צפויים. כך שבסופו של דבר, ארגון חייב להיות בעל חזון מוגדר, לנתב את הדרך שלו קדימה ולתכנן אותה, תוך שהוא מאפשר מרחב תמרון גם להתמודדות עם דברים שלא בשליטתו".
2. "רגולציה היא פקטור אחד מבין שורה של פקטורים שמשפיעים על עתיד החברה. חברות צריכות לבחור לעצמן כיוון וחזון ברורים ולכוון את עצמן, בכל שנה, בהתאם לנסיבות הקיימות בשטח וליכולות הארגוניות. חלק מהתכנון העתידי צריך לצפות גם את מגמות הרגולציה ואת התרחישים שעשויים להתלוות אליה, אולם לא נכון יהיה לקבוע שבשל שינויים רגולטוריים ארגונים וחברות יכולים להרשות לעצמם שלא לתכנן קדימה".
3. "אני מאמין שקיים כוח בלתי מבוטל בגיוון בעוגנים הכלכליים והחברתיים של ישראל, והעובדה שהכלכלה שלנו לא מבוססת על תחום אחד היא בפירוש לטובתה. יש לנו ניסיון של 70 שנים, מהן אנו יכולים ללמוד כמדינה אילו השקעות הניבו את התוצאות הרצויות ומהם התחומים בהם אסור לנו להישאר מאחור. בעיני, החינוך והתשתיות הנלוות אליו תמיד יהיו תחומים שמחייבים השקעה והתגייסות, שכן כשמדובר בחינוך מדובר בדורות הבאים שלנו. כל השאר ימדד ויקבע על ידי המציאות בשטח והשוק החופשי.
שלמה דוברת, ממייסדי קרן ויולה | "חברות שיתכננו שנה או רבעון קדימה ייכנסו למשבר"
שלמה דברת / צלם: איל יצהר
1. "בבסיס של חברות עסקיות מצטיינות עומדת חשיבה ארוכת טווח. חברות המתמקדות ביעדים קצרי טווח כמו הרבעון הקרוב או השנה הקרובה, במוקדם או במאוחר יתקלו בשנוי שוק או טכנולוגיה ויכנסו למשבר. הבסיס לחשיבה ארוכת טווח הוא חזון ברור המתווה את סוג החברה אליה שואפים, שוק היעד שלה ובעיקר הערך המוסף הייחודי שלה.
"חזון ברור ומעורר השראה מהווה את כוכב הצפון של כל חברה עסקית מוצלחת. הוא משמש את הבסיס להחלטות עסקיות, להתוויית אסטרטגיה ולבניית תחושת מטרה ברורה בקרב הנהלת החברה ועובדיה. חזון מנוסח היטב אינו זקוק לשינויים והתאמות תכופים ומחזיק מעמד שנים רבות. בהינתן חזון על החברה לגבש אסטרטגיה למימושו. חברות צריכות לבחון הנחות ולעדכן את האסטרטגיה מעת לעת לאור שינויים בסביבה חיצונית או התקדמות החברה".
2. "בהינתן אסטרטגיה ברורה, חברות עסקיות מצטיינות מכינות תוכנית עסקית ל 3-5 שנים ובה מוגדרים יעדים עסקיים ופיננסים, תכניות מוצרים ושווקי יעד, משאבים וצרכי הון. תוכנית עסקית יכולה וצריכה להתעדכן מידי שנה ועל החברה לגזור תוכנית שנתית מפורטת ותקציב שנתי רק לאחר שעדכנה את התוכנית ארוכת הטווח".
3. "האסטרטגיה הכלכלית החברתית של מדינת ישראל צריכה לשמר את המובילות העולמית של תעשיית ההייטק, אבל להתמקד גם במימוש יכולות החדשנות בענפי התעשייה המסורתית והשירותים. האסטרטגיה של מדינת ישראל צריכה לשאוף למימוש פוטנציאל ההון האנושי על ידי מערכות חינוך, השכלה והכשרה מקצועית מובילות בעולם ויצירת ניידות חברתית אמיתית על ידי פתיחת חסמים מגדריים, מגזריים וגאוגרפים.
"בכל התחומים המרכזיים, על משרדי הממשלה לעבוד עם תכנית עבודה מפורטות ל-3-5 שנים ולגזור את התקציב השנתי מהחזון, האסטרטגיה ותכנית העבודה הרב שנתית. תהליכים כאלו מומשו באופן חלקי בשנים האחרונות, בתחומים כמו תעסוקה וחינוך, וכמי שהיה שותף לחלקם - אני יכול להעיד שגם בסביבה פוליטית סוערת ולא יציבה ניתן לעשות שינויים גדולים ובעלי חשיבות אסטרטגית. מה שנדרש הוא חזון ברור ומנהיגות מחויבת".
מיכל עבאדי-בויאנג'ו, יו"ר פסגות | שאלות ותשובות
מיכל עבאדי בויאנגו / צילום רמי זרנגר
האם בכלל אפשר לגבש תוכנית לעתיד של מדינה כמו ישראל? ואם כן מאיפה אפשר צריך להתחיל ומי אמור להוביל את זה?
"כל מדינה צריכה לבצע תכנון ארוך טווח שמביא בחשבון גם את הצורך להשאיר מקום לשינויים בלתי צפויים בסביבה העולמית, לאירועים לא צפויים מבחינה ביטחונית ועוד. ממשלת ישראל צריכה וחייבת לגבש תוכנית אסטרטגית. זו המחויבות שלה כלפי האזרחים. אני מאמינה שאת בניית האסטרטגיה הלאומית צריך להוביל גוף במשרד ראש הממשלה, בהובלתו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה.
"גוף זה צריך לכלול את מיטב אנשי המקצוע ממשרדי הממשלה, ממערכי התכנון הלאומיים, נציגי המגזר העסקי והגופים המממנים ומיטב המוחות מהאקדמיה. גוף זה צריך להיות מופרד מהניהול השוטף של המדיניות הממשלתית ולכן חייב להיות בלתי תלוי לחלוטין במשרדי הממשלה האחרים לרבות בהיבט התקציבי.
"אני בטוחה שרק גוף ברמת עצמאות כזו (כמו של מבקר המדינה ושל בנק ישראל) יכול להיות מנותק מהשפעות פוליטיות, לראות תמונה כוללת ולהביא לתכנון עתידי אמיתי.
"גוף התכנון הלאומי צריך למפות את כל תחומי החיים המשמעותיים לאזרחים ובהם - בריאות, חינוך, ביטחון, תשתיות ושירותים חברתיים ולקבוע "בנק פרויקטים לאומיים" נדרשים וחלופיים לכל תחום. בנק הפרויקטים יכלול גם את תמחור הפרויקטים וגם את בחירת סוכנות הביצוע לפרויקט (חברות ממשלתיות, תקציבים ממשלתיים או BOT). ממשלה נבחרת, עדיף בתחילת הכהונה שלה, תוכל לבחור ממלאי הפרויקטים האמורים, בהתאם למדיניות שלה".
האם המדינה כולה לתכנן לטווח ארוך, כשאנו רואים שאפילו תקציב המדינה משתנה כל הזמן?
"היום קיים פער משמעותי בין התקציב המקורי לבין הביצוע בפועל. הפער מתבטא באלפי שינויים תקציביים שנעשים לאורך השנה. כלומר, בישראל יש בעיה אמיתית בתכנון הממשלתי לטווח הקצר.
"למרות בעיה זו אני סבורה ומאמינה שחייבים לתכנן לטווח ארוך ולכן רק גוף עצמאי בלתי תלוי, שפועל במקביל לפעילות השוטפת הממשלתית, עם סמכויות עצמאיות ותקציב עצמאי - יכול לייצר חלופות אמיתיות שיועלו בפני הממשלה שתכריע לגבי סדרי העדיפויות".
האם ועד כמה חברות עסקיות יכולות לתכנן קדימה במציאות של רגולציה משתנה וכשלמדינה אין תוכניות-על?
"הממשלה משפיעה על הסקטור העסקי בכל פעולה שהיא מבצעת. כאשר יש פערים בעבודת הממשלה לטווח ארוך הם בהכרח משפיעים על פעילות הסקטור העסקי. במצב כזה של חוסר ודאות לחברות הגדולות, המבוססות ובעלות היכולת לרכז כוח מול הרגולטור, קל יותר לתכנן את פעילותן לטווח ארוך ואילו החברות הקטנות, שתלויות גם הן בפעילות הממשלה, כמובן נפגעות יותר. לאור זאת, קיים הכרח ביציבות רגולטורית של הממשלה".
איך המדינה יכולה לשלב את המגזר העסקי בתכנון - ובביצוע - ארוך הטווח?
"למגזר העסקי בישראל יש מקום של כבוד בפיתוח המשק, בצמיחת המשק ובוודאי בכל הקשור לפיתוח תשתיות לאומיות. בתקופת כהונתי כחשבת כללית, שולב המגזר העסקי במימון ובפיתוח פרויקטי תשתית לאומיים, דוגמת פרויקט הרכבת הקלה, עיר הבה"דים, מתקני האנרגיה באשלים ועוד. בגוף התכנון המרכזי אני מאמינה שקיים הכרח לשלב את הסקטור העסקי, גם את גופי הביצוע וגם את הגורמים המממנים (המערכת הבנקאית והמערכת המוסדית).
"האם לא היה כדאי שהמדינה תנצל את תקופת הריבית האפסית לטובת הגדלת הגירעון והקמת מיזמי תשתיות לטווח הארוך? האם אפשר לוותר או להפחית קצת במשקל החשיבות שניתנת ליחס חוב/תוצר ולהגדיל השקעות?
"לפני שמעלים את החוב, שהוא הירושה שאנו משאירים לדורות הבאים, אני סבורה שממשלת ישראל צריכה להגביר את היעילות והאפקטיביות בניהול תקציב המדינה. להערכתי, יש מקומות רבים שמהם ניתן למצוא מקורות להגדלת ההשקעה בתשתיות לפני שהולכים לדרך הקלה של הגדלת הגירעון. בנוסף, אני סבורה שיש בעיה אמיתית בחברות התשתית הממשלתיות שמבצעות את רוב הפרויקטים.
"ולכן לפני שמגדילים את ההוצאה צריך לטפל בממשל התאגידי ובדרכי ההתנהלות של חברות אלה. אני לא מאמינה בהגדלה מסיבית של ההוצאה הממשלתית ללא בדיקה והבנה שגופי הביצוע או הפרטיים יכולים לתת את התוצאה המתבקשת".