בספרו "פדגוגיה של מדוכאים" מתאר המחנך פאולו פריירה כיצד המערכת הבית ספרית מפספסת את ייעודה החינוכי והאנושי לפתח את הידע והסקרנות של התלמידים. פריירה, שהיה פעיל במיוחד במחצית השנייה של המאה הקודמת בברזיל, לא תיאר תמונת מצב באזור גיאוגרפי מסוים או בתקופה היסטורית מסוימת, אלא תיאר את "השיטה" שלפיה פועל הרוב המוחלט של בתי הספר, לטענתו. הוא קרא לשיטה הזו "החינוך הבנקאי".
■ לכל הכתבות בפרויקט ישראל 2048
פריירה תיאר את בית הספר כמקום מפגש בין שני קצוות - המדכאים והמדוכאים. סך הפעולה החינוכית, על-פי פריירה, הוא תהליך "הפקדת" ידע במוחם של התלמידים. תפקידו של המורה, הסביר, "הוא 'למלא' את ראשי התלמידים בתכני תוכנית הלימודים שלו... ומה שחמור אף יותר, הוא הופך אותם ל'כלי קיבול' שעל המורה למלאם בתוכן... כך הופך החינוך לפעולת 'הפקדה'... זו תפיסת הבנקאות בחינוך, שעל-פיה תחום הפעולה של התלמיד מאפשר לו אך ורק לקבל, למיין ולאחסן את ידע שקיבל".
הגישה הזו זה לא כל-כך מפתיעה כשלוקחים בחשבון שבתי הספר נולדו כתוצאה ובדמותה של המהפכה התעשייתית במאה ה-18. היסודות של בית הספר התבססו על אותם ערכים וקודי התנהגות של המפעל - השימוש בצלצול הפעמון, יחסי המרות בין העובדים למעסיקים, מערכת השעות, המבנה הפיזי שדמה למפעל, וכמובן החלוקה ל"מקצועות" ששאולה מהפס הנע - הבסיס של המפעל המודרני מבוסס הקיטור. אם מוסיפים לזה את הכינוי השגור שבית הספר "זכה" לו - בית חרושת לציונים - התמונה שמצטיירת די בהירה.
זה אפילו עוד יותר לא מפתיע כשלומדים שהיסטורית בתי הספר באו לפתור שתי בעיות יסוד שנוצרו כתוצאה מהמהפכה התעשייתית: הזמן הפנוי שנוצר לילדים בעקבות תהליכי העיור המואצים שהביאו לשינויים של כל דפוסי החיים כפי שהאנושות הכירה אותם עד אותו הרגע, ובהם המעבר ההמוני של בני האדם מהכפר אל העיר ויציאתם של שני ההורים לעבודה במפעל במקום עבודה משותפת של כל המשפחה בשדה, או למשל בנגרייה שמוקמה בבית. והשנייה, הכנת הדור הצעיר לקראת כניסה לעולם העבודה ברגע שהדבר יתאפשר - כלומר, הטמעה של הקודים של המפעל בפרט והקפיטליזם בכלל.
בתי הספר קפאו על יסודותיהם
מול החינוך הבנקאי הציב פריירה שיטה אחרת - חינוך "מציב בעיות" שעוסק בחשיפה מתמדת של המציאות תוך דו-שיח אמיתי בין התלמידים לבין עצמם ובין המחנכים לתלמידים. "התלמידים יעמדו יותר ויותר בפני בעיות הנוגעות להם, ולכן תגבר תחושתם כי לפניהם אתגר ועליהם להיענות לו... היענותם לאתגר זה מעוררת אתגרים חדשים ובעקבותיהם תובנות חדשות", הוא כתב. אבל הדבר המדהים באמת הוא שלאורך כמאתיים שנה בתי הספר כמעט ולא השתנו. היסודות נותרו ללא שינוי מהותי גם כשהצלצול כבר לא מטרטר כמו צלצול הפעמון במפעל, ואפילו כשנוצרו אלטרנטיבות חינוכיות כדוגמת בתי הספר הדמוקרטיים והאנתרופוסופיים - שכן הן תופעות שוליים זניחות מבחינה מספרית.
בתי הספר קפאו על יסודותיהם, וכל זאת בזמן שמתחוללת בעולם מהפכת מידע: המחשב האישי נכנס לכל בית כמעט בעולם המערבי, רשת האינטרנט נולדה והביאה עמה בשורות חסרות תקדים של שינוי וידע אינסופי, וכמובן הסמארטפונים שמאפשרים לכל אדם לדעת כל דבר בכל רגע נתון. כל ההתפתחויות האלו ייתרו במובנים רבים את הזיכרון, הידע ושיטות השינון שהמערכת הבית ספרית מבוססת עליהן.
אז מה בכל זאת תפקידו של בית הספר בהכנת בני נוער לעולם המחר? דוח הבנק העולמי, "לקראת פתרון לתעסוקת צעירים" מאוקטובר 2015, צופה כי בעשור הקרוב 60% מהצעירים בגילאי 15-29 יהיו מובטלים. שינויים מרחיקי לכת בעולם העבודה יעלימו כמחצית מהמקצועות המוכרים כיום. בדוח נכתב, בין היתר: "אנחנו יודעים ששוק העבודה משתנה. המעסיקים דורשים מגוון יכולות וכישורים השונים ממה שמלמדים את בני הנוער היום. ובעוד שאנו יודעים כי מקומות העבודה בחלק נרחב מהכלכלה העולמית נהיים יותר גמישים ופחות קבועים, איננו יודעים כיצד מגמה זו תשפיע על הכישורים שאנשים צעירים יצטרכו בשוק העבודה החדש או על איכות המשרות שתהיינה נגישות להם".
"תהליך הלמידה לא מבוסס על ציונים"
מתוך ניסיון להתמודד עם אותן הבעיות שהבנק העולמי מתריע עליהן מהפן התעסוקתי, ושמחנכים כמו פריירה לצד אנשי רוח ואקדמיה מצביעים עליהן מהפן החינוכי-הומניסטי כבר עשרות שנים, הוקם לפני שנתיים "דרור גליל - בית הספר למקצועות המחר", בלבו של קיבוץ רביד של תנועת דרור ישראל, הממוקם מספר קילומטרים מעל צומת גולני ומשקיף על נוף פסטורלי שכולל את הכנרת והר ארבל. "זהו בית ספר ראשון מסוגו", מספרת ענבל רון, מנכ"לית דרור בתי חינוך, רשת שמתמחה בפדגוגיה חברתית מתקדמת ומפעילה בתי ספר, פנימיות ומועדוני למידה. "אנו צופים שבעקבותיו יתפתח זרם רחב של בתי ספר שיתמודדו עם אתגרים חברתיים גדולים דרך פיתוח טכנולוגיות חדשות, שצפויים לשנות את מקומו ותפקידו של בית הספר בחברה".
בית הספר כולל מספר מגמות וחדרי מעבדות לא שגרתיים, ובהן מגמת ייצור דיגיטלי בשם "טכנולוגיה משפרת חיים". המגמה כוללת מעבדות שמאוכלסות במדפסות תלת-ממד, מכונות חיתוך בלייזר, מכונות לכרסום דיגיטלי במגוון חומרים, ציוד אלקטרוניקה ומחשוב מתקדם ועוד. באמצעות המכשור ניתן לייצר כמעט כל דבר שעולה על הדעת - החל בהדפסה וייצור של בית חכם מונחה חיישנים מחומרים מתקדמים עם מערכות מובנות ייצור אנרגיה ומזון, וכלה בפרוטזה זולה ומותאמת אישית. מגמה נוספת היא "אקו-חקלאות" שמתמודדת עם הבעיות של חקלאות המחר, ובקרוב תיפתח מגמת "בניית המחר", שבה המיקוד יהיה בניסיון להצמיח פתרונות לבנייה ירוקה מתקדמת וזולה יותר.
יום הלימודים בבית הספר מתחיל ב-9:00 בבוקר ומסתיים ב-15:00. אין צלצולים והשיעורים אינם מחלוקים לשעות נוקשות. השעה הראשונה מוקדשת לשיחה בכיתות בנושאי אקטואליה ואירועים חברתיים שונים. שאר היום מוקדש לתהליכי למידה מעמיקים. שלושה ימים בשבוע מוקדשים למגמות, וביתר הימים לומדים בבית הספר מגמות עיוניות - שפה, מתמטיקה, אנגלית וכן "אדם וחברה". אלא שבשונה מרוב בתי הספר שבהם מרכז הכובד הוא הלוח והמורה ובהם הכיסאות והשולחנות מסודרים בטורים, כאן לומדים בקבוצות עבודה, בכיתות, במעבדה ובגינה לפי הצורך.
"בדרך-כלל", מוסיפה רון, "מטרת הלמידה בבתי הספר היא לתאר את המציאות הקיימת. כלומר, לומדים ומשננים את תחומי הדעת השונים בכדי לדעת ולהכיר את העולם הקיים: היסטוריה, ספרות, מתמטיקה, אזרחות ועוד, אלא שהעולם עובר יותר ללמידה בינתחומית שמחוברת כמה שיותר למציאות שהיא מורכבת ולא מחולקת. ולכן, לתפיסתנו, החלוקה המסורתית למקצועות היא דבר שלאו דווקא תורם ללמידה".
"דרור גליל" הוא בי"ס בפיקוח משרד העבודה אשר מפעיל 63 בתי ספר מקצועיים הפועלים בשיטה הדואלית הנפוצה במדינות המתועשות באירופה, שיטה של לימודי מקצוע לצד לימודים עיוניים ועבודה בשכר כבר בגיל תיכון.
ומה לגבי ציונים?
"תהליך הלמידה לא מבוסס על מבחנים וציונים. במסגרת העבודה על הפרויקט מתרחשים תהליכי הערכה המשקפים את ההתקדמות בלמידה. איך תלמיד יודע אם הוא באמת למד ומה הוא למד? תוצר הפרויקט הוא אמת המידה. אם הוא הגדיר בעיה והציע לה פתרון, למד היבטים שונים הקשורים בבעיה ובפתרון ולבסוף יצר תוצר שמתמודד עם הבעיה - אז הוא למד באמת. אצלנו תהליך הלמידה הוא העניין. ציון לא יכול לשקף את כל זה".
ואם כל זה נשמע לכם מוזר, הזוי או מתאים רק למסגרות קטנות, שווה להפנות מבט צפונה אל עבר פינלנד שמערכת החינוך שלה נחשבת על-פי מדדים בינלאומיים לאחת המערכות הטובות וההישגיות בעולם - וכל זאת אחרי שביטלו את ההקבצות, הפחיתו את כמות המבחנים ועד כיתה ה' התלמידים לא מקבלים ציונים. אבל הרפורמה המשמעותית ביותר נעשתה שם רק לאחרונה - ביטול הלמידה לפי מקצועות ומעבר ללימוד בינתחומי.
מערכת החינוך בבירה הלסינקי כבר פועלת באופן הזה, ועד 2020 כל בתי הספר בפינלנד יעברו את השינוי המבני הזה. "בתי ספר מלמדים באופן מיושן שהתאים לשנת 1900", אמרה לאחרונה ראשת תחום החינוך בהלסינקי, פרופ' מריו קילונן, "אבל הצרכים של אותם ימים אינם דומים לאלה של היום ואנו צריכים להתאים את בתי הספר למאה ה-21. לכן, במקום מקצועות נפרדים, התלמידים שלנו לומדים תופעות ואירועים שהתרחשו". כך לדוגמה, היא מספרת, בשיטה שלנו "מלחמת העולם השנייה נלמדת מזוויות רבות: היסטורית, גיאוגרפית וכן מבחינה מתמטית. דוגמה אחרת היא קורס 'עבודה בבית קפה' שמאפשר לתלמידים ללמוד שפות זרות, כלכלה, ומעניק להם כישורים חברתיים".
לייצר עניין בתוכן שנלמד ולהתחבר למציאות
יהודה דוולצקי, 37, מרכז את מגמת "טכנולוגיה משפרת חיים" ומגדיר עצמו כ"מורה-מייקר". "הרעיון של מייקר (MAKER) זה תפיסה שאומרת שאנחנו חיים בעולם יצרני ולא צרכני. הטכנולוגיה המשוכללת מאפשרת לנו להשתמש בכלים רבים לענות על הרבה מאוד אתגרים של היומיום".
אוקיי, אבל איך זה קשור לחינוך?
"אמרנו לעצמנו למה שגם התלמידים לא ילמדו ככה? במקום ללמוד בכיתה על החוקים הפיזיקליים, בואו תלמדו את הדברים מתוך תהליך יצירה. חשוב להבין שזה אופן נוסף של כלים ותפיסות פדגוגיות לצדך - העניין זה לא רק העבודה עם המכונה אלא להבין מה אפשר לעשות עם זה ואיך מקדמים את החברה. אגב, אוניברסיטת סטנפורד בארה"ב היא החלוצה של המייקרים בחינוך. מדפסות תלת-ממד בבתי ספר בארה"ב זה כבר לא דבר נדיר".
ואכן, התלמידים נדרשים למצוא פרויקטים שמציגים בעיות יומיומיות מורכבות ואז לפתור אותן. כך, מאמין הצוות החינוכי, ניתן לחנך את הנוער באופן שקושר אותו למציאות ומייצר עניין בתוכן שנלמד, בניגוד למערך שיעורים רגיל שמנותק רוב הזמן מהוויית החיים של התלמיד. למשל, בניסיון למצוא פתרון לילדים שאינם יכולים להשתמש במחשב בשל מגבלה פיזית, המציאו תלמידי המגמה את "קונסולת איזי-פיזי", שמאפשרת להם להתגבר על נכותם באמצעות מערכת לחצנים מונגשת אישית לכל אחד, לפי הבעיה הספציפית שלו. על המצאה זו זכו תלמידי דרור גליל בתחרות ארצית של סטארט-אפים חברתיים לנוער בתוכנית שותפי NFTE ישראל.
עידו ממן משכבת י"א שלקח חלק בפיתוח ההמצאה הזו, מספר שבהתחלה פחד ללכת לבית ספר "מוזר" שכזה. "די חששתי בהתחלה שזה ייראה בדיוק כמו בית הספר הקודם שלי בכרמיאל, אבל גיליתי שהשיטה מתאימה לי", הוא אומר, "אתה מרגיש שצריך לפתוח את הראש, שצריך יצירתיות ואתה מקבל ככה הרבה מיומנויות". לדבריו, "אנשים חושבים שזה שאין הרבה ציונים ומבחנים הופך את בית הספר לפחות רציני, אבל זה לא הסיפור. יש אצלנו שיטת הערכה אחרת שבה התלמיד הוא לא רק מספר או ציון. במקום זה, כל מה שעשית בדרך חשוב".