מיכל עבאדי בויאנג'ו, החשבת הכללית בעבר ויו"ר פסגות בהווה, על התכנון ארוך הטווח עבור עסקים |
ישראל 2048, פרויקט מיוחד
יו"ר פסגות מיכל עבאדי בויאנג'ו על התכנון ארוך הטווח עבור חברות עסקיות בישראל.
■ לכל הכתבות בפרויקט ישראל 2048
האם בכלל אפשר לגבש תוכנית לעתיד של מדינה כמו ישראל? ואם כן מאיפה אפשר צריך להתחיל ומי אמור להוביל את זה?
"כל מדינה צריכה לבצע תכנון ארוך טווח שמביא בחשבון גם את הצורך להשאיר מקום לשינויים בלתי צפויים בסביבה העולמית, לאירועים לא צפויים מבחינה ביטחונית ועוד. ממשלת ישראל צריכה וחייבת לגבש תוכנית אסטרטגית. זו המחויבות שלה כלפי האזרחים. אני מאמינה שאת בניית האסטרטגיה הלאומית צריך להוביל גוף במשרד ראש הממשלה, בהובלתו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה.
"גוף זה צריך לכלול את מיטב אנשי המקצוע ממשרדי הממשלה, ממערכי התכנון הלאומיים, נציגי המגזר העסקי והגופים המממנים ומיטב המוחות מהאקדמיה. גוף זה צריך להיות מופרד מהניהול השוטף של המדיניות הממשלתית ולכן חייב להיות בלתי תלוי לחלוטין במשרדי הממשלה האחרים לרבות בהיבט התקציבי.
"אני בטוחה שרק גוף ברמת עצמאות כזו (כמו של מבקר המדינה ושל בנק ישראל) יכול להיות מנותק מהשפעות פוליטיות, לראות תמונה כוללת ולהביא לתכנון עתידי אמיתי.
"גוף התכנון הלאומי צריך למפות את כל תחומי החיים המשמעותיים לאזרחים ובהם - בריאות, חינוך, ביטחון, תשתיות ושירותים חברתיים ולקבוע "בנק פרויקטים לאומיים" נדרשים וחלופיים לכל תחום. בנק הפרויקטים יכלול גם את תמחור הפרויקטים וגם את בחירת סוכנות הביצוע לפרויקט (חברות ממשלתיות, תקציבים ממשלתיים או BOT). ממשלה נבחרת, עדיף בתחילת הכהונה שלה, תוכל לבחור ממלאי הפרויקטים האמורים, בהתאם למדיניות שלה".
האם המדינה כולה לתכנן לטווח ארוך, כשאנו רואים שאפילו תקציב המדינה משתנה כל הזמן?
"היום קיים פער משמעותי בין התקציב המקורי לבין הביצוע בפועל. הפער מתבטא באלפי שינויים תקציביים שנעשים לאורך השנה. כלומר, בישראל יש בעיה אמיתית בתכנון הממשלתי לטווח הקצר.
"למרות בעיה זו אני סבורה ומאמינה שחייבים לתכנן לטווח ארוך ולכן רק גוף עצמאי בלתי תלוי, שפועל במקביל לפעילות השוטפת הממשלתית, עם סמכויות עצמאיות ותקציב עצמאי - יכול לייצר חלופות אמיתיות שיועלו בפני הממשלה שתכריע לגבי סדרי העדיפויות".
האם ועד כמה חברות עסקיות יכולות לתכנן קדימה במציאות של רגולציה משתנה וכשלמדינה אין תוכניות-על?
"הממשלה משפיעה על הסקטור העסקי בכל פעולה שהיא מבצעת. כאשר יש פערים בעבודת הממשלה לטווח ארוך הם בהכרח משפיעים על פעילות הסקטור העסקי. במצב כזה של חוסר ודאות לחברות הגדולות, המבוססות ובעלות היכולת לרכז כוח מול הרגולטור, קל יותר לתכנן את פעילותן לטווח ארוך ואילו החברות הקטנות, שתלויות גם הן בפעילות הממשלה, כמובן נפגעות יותר. לאור זאת, קיים הכרח ביציבות רגולטורית של הממשלה".
איך המדינה יכולה לשלב את המגזר העסקי בתכנון - ובביצוע - ארוך הטווח?
"למגזר העסקי בישראל יש מקום של כבוד בפיתוח המשק, בצמיחת המשק ובוודאי בכל הקשור לפיתוח תשתיות לאומיות. בתקופת כהונתי כחשבת כללית, שולב המגזר העסקי במימון ובפיתוח פרויקטי תשתית לאומיים, דוגמת פרויקט הרכבת הקלה, עיר הבה"דים, מתקני האנרגיה באשלים ועוד. בגוף התכנון המרכזי אני מאמינה שקיים הכרח לשלב את הסקטור העסקי, גם את גופי הביצוע וגם את הגורמים המממנים (המערכת הבנקאית והמערכת המוסדית).
"האם לא היה כדאי שהמדינה תנצל את תקופת הריבית האפסית לטובת הגדלת הגירעון והקמת מיזמי תשתיות לטווח הארוך? האם אפשר לוותר או להפחית קצת במשקל החשיבות שניתנת ליחס חוב/תוצר ולהגדיל השקעות?
"לפני שמעלים את החוב, שהוא הירושה שאנו משאירים לדורות הבאים, אני סבורה שממשלת ישראל צריכה להגביר את היעילות והאפקטיביות בניהול תקציב המדינה. להערכתי, יש מקומות רבים שמהם ניתן למצוא מקורות להגדלת ההשקעה בתשתיות לפני שהולכים לדרך הקלה של הגדלת הגירעון. בנוסף, אני סבורה שיש בעיה אמיתית בחברות התשתית הממשלתיות שמבצעות את רוב הפרויקטים.
"ולכן לפני שמגדילים את ההוצאה צריך לטפל בממשל התאגידי ובדרכי ההתנהלות של חברות אלה. אני לא מאמינה בהגדלה מסיבית של ההוצאה הממשלתית ללא בדיקה והבנה שגופי הביצוע או הפרטיים יכולים לתת את התוצאה המתבקשת".