האונייה באגם בפארק הלאומי ברמת-גן / צילום: עיריית רמת-גן
המבנה העגול בלב האגם בפארק הלאומי ידוע כאחד האייקונים של העיר רמת-גן. המבוגרים זוכרים שבשנות ה-60 היו פה בית קפה ואולם אירועים עם הופעות של אריק איינשטיין, רבקה מיכאלי ואורי זוהר. אחר כך הוא נסגר ונפתח שוב בשנות ה-80 כמסעדה, ושוב נסגר לפני כעשר שנים.
המקום הצית את דמיונם של רבים בגלל האדריכלות הייחודית ומשום שלפחות פעם הוא היה די רחוק, וההגעה אליו הייתה רק באמצעות סירה. רק אחר כך נבנה אליו גשר.
המבנה עמד נטוש במשך שנים, ואף הייתה מחשבה להרסו, אולם בשבוע שעבר יצאה עיריית רמת-גן ב"קול קורא לשיתופי פעולה", שפונה ליזמים להגיש הצעות לשיקום ולהפעלת המבנה.
"גנים אינם לוקסוס"
הפארק הלאומי ברמת-גן הוא יוזמה של ראש העיר המיתולוגי של רמת-גן אברהם קריניצי, שראה באדמות הכפרים הערבים הנטושים סלמה ואל חירייה פוטנציאל מצוין להקמת שיכונים לעולים חדשים (רמת שקמה, רמת חן, נווה יהושע), וגם לפארק גדול.
בטקסט שכתב קריניצי הוא הבהיר כי הפארק הוא בבחינת כורח חיוני: "עכשיו הגיע הזמן להסתער על כל הקרקעות העומדות לרשותנו ולהפכן לריאות נשימה לזקוקים ולילדים, בשביל אזרחינו. גנים אינם לוקסוס. הם הכרח הבריאות והחברה"
.
הפארק הלאומי תוכנן בראשית שנות ה-50 על ידי הגנן הראשי של עיריית רמת-גן אברהם כבשני, שאחראי בין היתר לתכנון של גן אברהם וגן שאול ("גן הקופים") בעיר.
הקונספט הגנני היה יצירת נוף רך של חורש ירוק עד, מדשאות רחבות, ערוגות נמוכות וגן ורדים ובריכה, עם שבילים מתפתלים, אמפיתאטרון ובית קפה "תרבותי", כמו באירופה. רק מעטים יודעים שקריניצי, שנהרג בתאונת דרכים בשנת 1969, נקבר בחלקת קבר בפארק הלאומי.
לצורך הקמת הגן קיימה העיר רמת-גן מגבית, שבה נאספו כספים להקמת הגן והעצים ניטעו על ידי התושבים. המיתוס מספר שהיה נהוג לטעת בפארק עץ לכבוד כל ילד שנולד בעיר. ב-1963 קיימה העיר רמת-גן בפארק תערוכת ורדים בינלאומית, שהייתה אמורה להוות תחרות לתערוכת הפרחים הבינלאומית של העיר חיפה. בשנות ה-50 וה-60 הפארק היה הגדול והמטופח בארץ, אך עם השנים הוא איבד ממרכזיותו, ובתחילת שנות ה-70 הועבר חלק משטחו לטובת הקמת הספארי ואצטדיון הכדורגל ע"ש וינטר.
האגם בפארק נחפר ב-1958. התוכנית הייתה שהמים המגיעים אליו יגיעו ממי נחל כופר, החוצה את העיר רמת-גן, ממזרח למערב, ונאסף אל נחל איילון.
תקציב שוטף של 6-7 מיליון שקל בשנה
"הבית על האגם" תוכנן ב-1963 על ידי המהנדס מתתיהו פנסטר כמבנה המדמה אונייה. המבנה בן שלוש קומות, 452 מ"ר. הוא בנוי מבטון יצוק ויש לו גג קל. תקופה מסוימת שימש כמבנה להשכרת סירות וכבית קפה.
אדווה פולק, המשנה לראש העיר רמת-גן המחזיקה גם בתיק "קידום ומיתוג העיר", מסבירה שישראל זינגר, ראש העיר הנוכחי של רמת-גן, רואה את עצמו כממשיכו של אברהם קריניצי ולכן הוא רואה חשיבות מיוחדת בטיפוח הפארק הלאומי: "ראש העיר, הדבר הראשון שהוא עשה, זה לתלות בלשכה שלו את התמונה של קריניצי. הערכים וה-DNA של העיר, שאנחנו מנסים לזקק, במיוחד בקדנציה הזאת. בסולם הצרכים של מאסלו, גנים ונופש הם לא בבסיס. אם לא הייתה הכוונה מצד ראש העיר והנהלת העיר לא היה ניתן להגשים את החלום.
"הפארק הלאומי הוא סיפור אגדה מהרגע שהוא נולד. קריניצי נסע לאירופה וראה אפשרות לתת לתושבים, לא משנה מאיזה חתך אוכלוסיה, שיהיה מקום לבילוי סמוך לבית. הוא הביא מודל של מקום פתוח לכל, לפיקניקים, לתרבות. הוא שכנע את בן גוריון לתת לו שטח שהיה בו כלום. היו בו ביצות, פרדסים, הרבה כלום".
במשך הרבה מאד שנים המבנה היה נטוש ונשמעו גם טענות על הזנחת הפארק.
"חברת הפארק מופעלת באמצעות תקציב של העירייה. מדובר בהרבה הרבה מליונים. הפארק תמיד היה נפלא, אבל, השלטון היה ותיק (כוונתה לתקופה כהונתו של צבי בר - ג.נ) ובאופן טבעי חלה התרופפות של המערכות. אנחנו קיבלנו אותו עם תשתיות ברמה לא מספיק טובה".
כמה כסף מושקע בפארק?
"לתפעול השוטף התקציב הוא 6-7 מיליון שקל בשנה. תקציב הפיתוח הוא כ-10 מיליון שקל בארבע השנים האחרונות ואם היה לנו תקציב כפול לא הייתה לנו בעיה להשקיע אותו בפארק. זה בור בלי תחתית".
"כיוון שמדובר באייקון עירוני ובמבנה לשימור, אי אפשר היה לעשות שום דבר בלי תיק תיעוד (הוכן על ידי אדריכלית השימור מיכל כהן מינץ). ערכנו דוח הנדסי וגילינו שהיסודות חזקים וטובים, אבל מהנדס הבטיחות דורש חיזוקים. עכשיו אנחנו פונים לתושבים, לאורחים, ליזמים. יש לנו הרבה רעיונות. אנחנו רוצים לעשות משהו למשפחות, לאנשים, לכולם, לא לנישה צרה. ננסה ללכת על B.O.T (מימון והפעלה על ידי יזם פרטי לזמן קצוב) כי מדובר בהשקעה ניכרת, אני לא פוסלת אפשרות שהעירייה תהיה שותפה".