"כהומו התרגלתי להיות בודד ולשחות נגד הזרם"

"אני חושב שמעצם עובדת היותי הומו אני לא ממש במיינסטרים, התרגלתי להיות שונה. התרגלתי לשחות נגד הזרם, ולהיות בעל דעה עצמאית וגישה עצמאית ואולי גם לחשוב קצת אחרת. אולי זה השפיע על האומץ שלי לפתוח את הפה ולחשוף את הפרשיות במכון לרפואה משפטית (קוגל חשף פרשה חמורה של שחיתות במכון בתחילת שנות ה–2000). כהומו פעמים רבות אתה מרגיש בודד, היה לי פשוט יותר לקבל את הנידוי וההתנכלות והבדידות שהיו מנת חלקי במכון כשהתברר שאני הוא זה שחשף את הפרשיות ו"הלשין".

"אני חושב שהיותי הומו הרגיל אותי להתמודד עם דחייה, התחושה לא הייתה זרה לי. כאשר התחולל המאבק במכון לרפואה משפטית התפרסמה כתבה בעיתון על ה’גייזמרים’ - המקהלה הגאה, שהייתי מעמודי התווך שלה וכתבתי את רוב העיבודים שלה. לא התראיינתי לכתבה אבל תמונתי פורסמה עם שאר חברי המקהלה. היו מי שניסו להשתמש בזה נגדי, ולנסות לבייש אותי ולהלבין את פני, כאילו שיש במה להתבייש. אבל זכורה לי מחווה מרגשת של רב אחד שהגיע למכון: מטבע הדברים, למכון לרפואה משפטית יש יחסי עבודה עם הממסד הדתי בכל מה שקשור לקבורה. אותו רב הגיע למכון, ואל מול קהל גדול שם את ידו על כתפי ואמר: ‘ראיתי שאתה משתתף במקהלה, יישר כוח! אם הייתי יודע לשיר, הייתי מצטרף אליך. תזמין אותי להופעה’. היה ברור שהוא לא הומו, אבל הוא רצה להראות לכל חורשי הרעה איך יש להתנהג.

רק פעם אחת בעבר הנטייה המינית שלי הפריעה לי: הייתי בצבא, ואחרי שסיימתי את תפקידי כרופא החטיבתי של גבעתי, רצו שאלך לאחת מיחידות העלית של צה"ל. היחידה הייתה מעוניינת בי, אבל כדי להתקבל היה צורך בתחקירים ביטחוניים מעמיקים ובפוליגרף. הלכתי להתייעץ עם מי שהיה אז הקצין ההומו היחיד שהיה מחוץ לארון, אל"מ ד"ר דורון מייזל, שהיה אז מפקד בית הספר לרפואה צבאית. באתי לראיון איתו, הצדעתי, ואמרתי לו: "אתה יודע שאני הומו, נכון"? הוא כמעט נפל מהכסא. לא על זה הוא חשב שאני הולך לדבר. שאלתי אותו על היחידה, ואם יגלו בתחקיר שיעשו עלי שאני הומו, ואם יגלו, האם זה יפריע לי להתקבל. הוא ענה לי : ‘לצערי, לשתי השאלות התשובה היא כן. הם יגלו, ואתה לא תתקבל’.

"זה היה לפני שצה"ל השווה את תנאי השירות לכל אחד ללא תלות בנטייה מינית. לאחר מכן, צה"ל היה אחד הצבאות הראשונים שיצר שוויון ומנע את אפליית ההומואים, ואכן, מאז לא חשתי עוד שום בעיה בשירות הצבאי שלי. העניין התקבל בטבעיות ובהבנה, וללא שום הסתייגות.

"כיום במשרד הבריאות מתייחסים אלי בשוויון בכבוד ובאהבה. נושא ההומוסקסואליות אינו נמצא שם כלל מפני שהוא Non issue. במכון לרפואה משפטית מועסקים עובדים גאים ואחד מאיתנו הוא טרנסג’נדר שעשה את השינוי תוך כדי עבודתו במכון.

"אני לא חושב שצריך לקדם עובדים גאים יותר מאשר עובדים אחרים. אי–אפליה משמעה שכולם שווים. העובדה שאני הומו לא אומרת שמוטל עליי לדאוג יותר לבני קהילתי. רצינו תמיד שוויון, אז אנחנו צריכים לדגול בשוויון, ולא בהעדפה לטובתנו. רפואה הוא מקצוע די אינדיווידואלי, תובעני ודורש הרבה סבלנות. והומואים במקרים רבים הם אנשים שהתרגלו לפעול לבד, והעובדה שחלק נכבד מהקהילה הוא נעדר זוגיות וילדים, מאפשר להומואים לפנות יותר זמן להשקיע יותר זמן במקצוע ולהתמסר לו יותר, ורפואה זה מקצוע משעבד. אז יש הרבה מאוד רופאים בקהילה הגאה, ובאופן כללי האווירה מאוד תומכת ואוהדת".

חן מענית