"אני משיג תוצאות בלי לבוא ממקום של כוח"

הזהות המינית עיצבה את מי שאני לא פחות ולא יותר מכל תכונה אחרת", אומר ד"ר גיל פייר, המשנה הרפואי למנכ"ל בית החולים איכילוב ומנהל בית החולים הכללי, ובעל קריירה ארוכה בתפקידים בכירים בעולם הבריאות, בצה"ל ובאזרחות. "העובדה שאדם גבוה או נמוך, שמן או רזה, אם הוא ג’ינג’י או שחור שיער, נולד למשפחה עניה או עשירה, כל תכונה מעצבת את החיים שלך וגם הזהות המינית כך – היא בוודאי השפיעה על חיי אך זו לא ההגדרה העיקרית".

"המיניות היא משהו שאני כבר שנים לא מסתיר, אני שמח בה אבל גם לא חושב שזה חשוב לעבודה שלי. מבין כל האפליות בארץ, אני לא חושב שהיום האפליה על פי נטייה מינית היא בין החריפות. זה לא רק בתל אביב. את רוב הקריירה שלי העברתי בצבא, ביחידות שדה, סביבה מאוד מצ’ואיסטית, שבה אף פעם לא חשתי אפליה אבל גם לא הייתה נראות לנטייה מינית גאה. ואולי זה קשור למי שאני. בסופו של דבר אני שלם עם עצמי ומעריך את עצמי וזה כנראה חזק יותר מן התיוג".

"אני היום בן 57, אבי היה פועל ואמא שלי אחות. הבחירה שלי במקצוע הרפואה נבעה בין היתר מהיחס שלה לעולם הרפואה ולרופאים. לא ידעתי אז מה זה הומו, זו הייתה רק קללה. אף אחד בסביבה שלי לא הזדהה כהומו בבית הספר ולא היה כתוב על אף הומו בעיתון. רק בבגרותי ראיתי פעם ראשונה כתבה על הומו - שהוא זונה ממין זכר.

"ידעתי מגיל מאוד צעיר שיש בי משהו שונה והבנתי מהו, אם כי לא היה לי שם לתת לזה. הדימוי העצמי שלי לא נפגע מאותה תחושת שונות, ולא ראיתי קשר ביני לבין אותו מרואיין בעיתון, למרות שהכתבה ריתקה אותי".

"המפגש הראשון היה כנראה דרך הספר ‘בעד ההזיה’ של יותם ראובני. הגעתי אליו מביקורת של דן מירון, אם אני זוכר נכון, שתיאר אותו כהישג ספרותי גדול, והנה הספר עוסק ביחסים של הומואים. פתאום ספרות גבוהה היא גם הומואית, וזה היה עבורי משהו מיוחד".

"פיקדתי בין השאר על קורס קציני רפואה של חיל הרפואה, ואחר כך התמחיתי ברפואה פנימית באיכילוב במקביל לצבא. הייתי רופא פנימי באיכילוב, השתתפת בהקמת מחלקה פנימית והייתי בה סגן מנהל, ובמקביל בצבא הייתי קצין רפואה אוגדתי. בתפקידי האחרון הייתי מפקד המרכז לשירותי רפואה וציוד רפואי, התפקיד מס’ 2 בחיל הרפואה, בו פיקדתי על למעלה מאלף איש".

פייר התמודד על תפקיד קרפ"ר, קצין רפואה ראשי, אך לא נבחר. "היו מי שאמרו שלא בחרו בי בגלל הזהות המינית. דחיתי את זה מכל וכל. לאורך כל הקריירה שלי אם היה משהו שלא הגעתי אליו, זה היה רק בגלל מוטיבציה. מה שרציתי בכל מאודי, השגתי. תפקיד הקרפ"ר לא היה בדמי. ומשלא נבחרתי המשכתי מיד בקריירה מרתקת ומשפיעה לא פחות בעולם הרפואה האזרחי".

את בן זוגו מזה מעל 20 שנה חשף בכל הטקסים הרשמיים בצבא. לדבריו, מעולם לא נתקל באפליה. "ההתבגרות שלי גרמה לי להיות הרבה יותר פתוח ולדעת שאין דברים מוחלטים. טוב ורע הם במידה רבה בעיני התקופה והערכים שלה. אני מחובר להרבה זהויות מגדריות, ומרגיש פחות צורך לבוא ממקום אלפא של כוח ושליטה, ובכל זאת משיג את התוצאות שצריך בעבודה שלי".

גלי וינרב